את פסוק יב בפרק הראשון של מגילת איכה, תמצאו חקוק על משקוף ברחוב הויה דולורוזה בירושלים. (מיקום מדויק: עשרים מטרים אחרי קשת אקה הומו, מעל הכניסה לחלל הפנימי השייך למנזר האחיות ציון, בו רואים את הקשת הקטנה הסמוכה לקשת 'אקה הומו'). קשה לפספס את הכיתוב, אלא שלא כל אחד קורא לטינית כדי להבין את התוכן:
הנה המשפט בעברית המקראית של מגילת איכה:
לוֹא אֲלֵיכֶם, כָּל-עֹבְרֵי דֶרֶךְ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ, אִם-יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי
מדוע מתנוסס פסוק זה ברחוב הוויה דולורוזה? כי פרשנות נוצרית ראתה בחורבן הבית ובמגילת איכה, קינה על ... ישוע. לפיכך ישוע הנושא את צלבו עד מוות, הוא זה שנושא את המכאוב האולטימטיבי. משפט זה מושר בימי האבל (Tenebrae = חושך) של השבוע הקדוש. האזינו ללחן הכבד, הנוגה, בביצוע מקהלת קינגס קולג':
עבור היהודים, המכאוב אינו פרטי. והזכרון אינו שייך לא לאחד ואף לא לקבוצה נבחרת. הוא של קולקטיב. קולקטיב שזוכר את העבר הכאוב, אבל מייחל ומתכנן כיצד לחדש את ימינו. אני מזמינה אתכם להיות שותפים ומובילים במיזם: