עץ שושלת היוחסין = חוטר יִשי (פסיפס שהיה ואיננו עוד!)
בכנסיית המולד היה המשך אמנותי ותאולוגי ל "גזע ישי" ששרד עד המאה ה – 17:
על קירות הנאוויס (האולם המרכזי של הכנסייה), תוארו בפסיפסים ראשיהם ושמותיהם של דמויות שושלת בית דוד, ולמזלנו שרדו כמה, כדוגמה למה שהיה לאורך כל הקירות.
בקיר הדרומי שרדו שבעה ראשים, ואלו הם: עַזּוּר, צָדוֹק, יָכִין, אֱלִיהוּד, אֶלְעָזָר, מַתָּן, יַעֲקֹב.
שמותיהם מופיעים בפרק א' של מתי:
14 עַזּוּר הוֹלִיד אֶת צָדוֹק, צָדוֹק הוֹלִיד אֶת יָכִין וְיָכִין הוֹלִיד אֶת אֱלִיהוּד. 15 אֱלִיהוּד הוֹלִיד אֶת אֶלְעָזָר, אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת מַתָּן וּמַתָּן הוֹלִיד אֶת יַעֲקֹב.
ואם אתם תוהים על איזה יעקב מדובר בסופה של הרשימה, ובסופו של הפסיפס שבקיר, אז אין זה 'יעקב אבינו', אלא - יעקב הסבא של ישוע! ככתוב:
16 יַעֲקֹב הוֹלִיד אֶת יוֹסֵף בַּעַל מִרְיָם אֲשֶׁר מִמֶּנָּה נוֹלַד יֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא מָשִׁיחַ.
עץ / צלב אבני-החן (ובלטינית: Crux Gemmata)
בקיר הצפוני של כנסיית המולד, לצד הכתובות של מועצות סרדיקה ואנטיוכיה, מצוי צלב מרהיב, על רקע עצים עתירי עלווה. צלב זה שרד למזלנו ברובו! זה אינו צלב פשוט, אלא צלב מקושט ומעוטר באבני חן ('גמות'), בסגנון הידוע בשם: Crux Gemmata.
עץ המנורה
שלא כמו צלב אבני החן היחידי בסוגו, ישנם מספר עצי מנורה, אשר עיטרו את המרווחים והפרידו בין הועידות.
לצמח המנורה שבצילום כאן, יש 'ליווי' של שני צמחים נוספים, אולי ניתן לכנות אותן 'מנורות צרות'. כל צמחי המנורה הם פנטסטיים, עמוסי עיטורים כיד הדמיון: עלים, פרחים, ענפים, כנפיים, ואובייקטים שונים כגון אגרטלים, צלוחיות, וקרני שפע.
שפע הצבעים ובעיקר הרקע המוזהב (כולל שימוש בצדף אם הפנינה), הופך את הצמח למאיר במיוחד. המגוון של הצורות והקומפוזיציות (כל צמח מנורה שונה מהיתר, וכל שלב של המנורה שונה מהיתר) הוא כ'חגיגה בגן עדן'. גם כנפיים של מלאכים הפורצות מהצמח- מזכירות שאמנם מצויים הצמחים הללו, אי שם במרחב שמיימי.
האם אלו המנורות של גן עדן? או אולי מנורות הפולחן הליטורגי כפי שמעידים כלי הליטורגיה 'המפוזרים' ברחבי הפסיפס? מזבחות, ספרים, כלי קטורת, נרות... אפשר להעביר זמן עם הקבוצה בחיפוש אחרי כל אלה בפסיפס.
ייתכן ועיטור עץ המנורה מטרתו לחבר עבור המבקר בכנסייה, את החיבור המרתק בין גן העדן, המקדש והליטורגיה הכנסייתית:
הכנסייה היא מקדש עלי אדמות, ובזכות אמונת הכנסייה (כפי שמופיע בכתובות) ובאמצעות הליטורגיה (כפי שרואים בעיטורי החפצים הליטורגיים והמזבחות) - אנו חוברים למלאכים ומתעלים למקום שגם נגיע אליו בסוף:
גן עדן השמיימי.