בגוב האריות: סיפורים על שורדים שחצו קווים

יסכה הרני

הרצאה לזכרו של עידן גפן ז"ל

ביום חמישי 24 לאוקטובר 19:00

באולם תרבות מבועים (הוראות הגעה בסוף הפרסום)

דניאל בין האריות: תבליט על הכנסייה הארמנית ב'אחטמר', באגם ואן שבמזרח תורכיה

אני מזמינה את מי שגר בסביבה או את מי שמוכן לנסוע כברת דרך לאזור הנגב המערבי (ליד נתיבות), לשמוע את הרצאתי על שורדים (יהודים) שחצו קווים, ובאופן ספיציפי - ניצולי שואה שבחרו את דת הצלב.

לא הכרתי את עידן ז"ל, אשר הרצאה זו היא לזכרו, אבל הכרותי עם הוריו היא האפשרות שלי להעריך את ההון האנושי שהיה בו.

ההרצאה לזכרו תתמקד בשאלות של קיום, בחירה, מהלכים רציונאליים ובלתי רציונאליים ותספר מבחר של סיפורים אישיים של שורדי שואה שחצו קווים.

אפתח בסיפורה של הנזירה רחל, בת פייגה ושמחה (האחות פאולה), סיפור שאותו פרסמתי בעבר, ודברים חדשים מתוך יומניה שאני יודעת כיום על דמותה. אמשיך בסיפורו של אהרון לוסטיג שהפך לקרדינל לוסטיג'ה, ואסיים בדמותו של אוסוולד רופהאוזן (האח דניאל), אשר הציל יהודים תוך סיכון חייו אבל אינו יכול להחשב חסיד אומות העולם.

לא אומר דברי שבח ולא דברי בקורת. קטונתי מלשפוט אנשים שהיו בגוב האריות. ביום מן הימים אכתוב את הסיפורים שאני שומעת מאנשים שנרשמים להאזין להרצאותי, ולעיתים משתפים אותי בעברם. למשל אותה אישה שבסיומה של הרצאה, ניגשה אלי ושלפה שרשרת עם תליון שהיה תחת חולצתה: התליון היה - צלב. לשאלתי אם היא נוצריה, ענתה חד משמעית: לא! מה אם כן, עושה תליון זה על צווארך, שאלתי, ותשובתה הייתה: "מה שנתן לי חיים בימי התופת, אקח עמי עד הקבר". וואוו... קשה... במיוחד כאשר כותרת הרצאתי הייתה: "מה בין הצלב לצלב הקרס?".

ובעניין אסונם וקיומם של שורדים מעם אחר (קפיצה שאני דווקא מורגלת בה) – אציין את נסיעתי למערב ארמניה בשבוע האחרון. נסיעה שהייתה הזדמנות נוספת לחשוב על מנגנונים של זכרון, התמודדות והשרדות. ראיתי כל כך הרבה כנסיות חרבות, ריקות או שהפכו למסגדים... באנטב (Gaziantep) ראיתי קתדרלה עצומה שהפכה למסגד, כפי שקרה בקארס (Kars) לכנסייה הארמנית מהמאה ה - 10. את מנזר ואראג (Varag) פתחה עבורנו משפחה כורדית, אשר המתחם שימש אותה לגידול עיזים וכמחסן.

הנה כמה תמונות מארץ רחבת ידיים, שהייתה לגוב אריות ענק, נטול שורדים:

בשורה העליונה - תמונות של מנזר ואראג שהפך למחסן ודיר של משפחה כורדית. בתמונה אני, הכורדי והאב טאטול מהפטריארכיה הארמנית באיסטנבול. בשורה האמצעית - תמונות של הקתדרלה הארמנית שהפכה למסגד של העיר אנטב (גזיאנטפ) , כפי שקרה לכנסיית השליחים שהפכה למסגד בעיר קארס, בתמונות למטה.

יש הקוראים לאזור: "מזרח תורכיה", ואילו אני מעדיפה להשתמש במושג: "ארמניה המערבית". רק באי 'אחטמר' על אגם ואן, פעם בשנה מאפשרים לארמנים לבוא מאיסטנבול ולערוך מיסה קצרה.

האב טאטול אנושיאן טס במיוחד מאיסטנבול כדי להראות לנו את המתחם!

ראיתי את החורבן, וחשבתי לעצמי: האם היו 'חסידי אומות עולם' מוסלמיים שהצילו ארמנים בתקופת האופל של אסון העם הארמני? האם היו מי מתושבי האזור שהגנו על הארמנים תוך שהם מסכנים את חייהם ואת חיי משפחותיהם? אני מקווה שכן וארצה לקבל סיפורים ותיעוד על כך, במידה ודבר כזה היה.

עולה אצלי עוד שאלה היפוטתית:

האם תאורטית, לו היו כאלה מקרים של הצלה, האם היו מתרחשים מקרים בהם ניצולים ארמנים היו מתאסלמים??? (אינני מתכוונת, חו"ח, לאותן אלפי מקרים של נערות ארמניות שנחטפו ואוסלמו בעל כורחן כדי להיות לשפחות מין בכל המרחב בו התרחש רצח הארמנים). הרעיון נשמע כל כך הזוי, שאינני מעלה על דעתי להציע שאלה זו לידידי הארמניים. תגובתם עלולה להיות כמו תגובתם של חלק מהיהודים למשמע סיפור התנצרותם של ניצולי שואה!

בכל אופן, שמחתי להגיע היום (20-10-2019) לכנסיית סנט ג'ורג' ברמלה, ולהביא מנחה לארמנים שחגגו את יום מותו של הקדוש והמרטיר ג'ורג', שסבל עד מוות בשל אמונתו.

תמונות של חג ג'ורג' בכנסייה הארמנית ברמלה: 1. אני עם כהן הדת של יפו ורמלה - האב דיראן,

2. דיקו טורוסיאן (ידידי מזה 34 שנים) ואני, מצולמים ליד מזבח המוקדש לג'ורג'. לבקשתו של דיקו, הבאתי אבנים מאדמת ארמניה הנקראת כיום תורכיה.

הבאתי לארמנים 12 אבנים מאדמתה הסלעית והגעשית של Ani - הבירה העתיקה של הארמנים (מצויה במזרח תורכיה של ימינו, במרחק נגיעה מארמניה המודרנית). ההתרגשות הייתה גדולה. דיקו אחז באבנים בזהירות ובהתלהבות ונחפז לספר שישים אותם על קברי הפטריארכים הארמנים. ככה זה: לפעמים נאחזים באבן קטנה כדי להחזיק עבר גדול. ההתרפקות על אבן, כאילו היא עצמה מייצגת זהות ושייכות.

גם לאחות פאולה היו אבנים קטנות מהר הזיתים, עליהן הייתה מציירת מגן דוד. היא נתנה לי אבנים כאלה, וגם בקשה שאשים אותן על קברי הורי.

לכו תבינו בני אדם. אולי כדאי שנעזוב את הקטגוריה "להבין" ונסתפק בקטגוריה - "להרגיש".

תמונה של האבנים מארמניה ומהר הזיתים

---

אז כאמור - אתם מוזמנים לבוא להרצאתי והנה ההזמנה של המשפחה:

והוראות ההגעה: