top of page

הבלוג של יסכה הרני

חיפוש

הגעלת כלים בדרך לחדר הסעודה האחרונה



החיים הם אינטנסיביים, אולי קצת יותר מדי... אבל אין מה לקטר. הכל ממש מעניין. לו היה פחות מעניין אולי לא הייתי יוזמת עוד הרצאה ועוד פעילות ועוד מפגש.


לפניכם הזמנות להרצאות ואירועים מומלצים - מעניינים ומעשירים:

השתלמות על עולם הנזירות

(יום ראשון, 21-3, שעות הבוקר),



הרצאה על "ישוע הישראלי"

(יום ראשון, 21-3, 20:00 בערב),


הרצאה על "פסח ופסחא"

(יום חמישי, 25-3, 13:00, ללא תשלום)


השקת ספר על כנסיית הבשורה

(יום חמישי, 25-3 20:00, ללא תשלום)



פרוייקט ניקוי תל כנרות (יום שני 6-4)


סמינר שלושה ימים במלון הצליינים בטבחה על שפת הכינרת

(ימים שני – רביעי, אפריל 19 -21)




סמינר שלושה ימים במלון הקתולי החדש והמרהיב במגדלה

(ימים רביעי – שישי, 19 – 21 במאי)


אה, נזכרתי בעוד אירוע:...

יש גם יום בחירות באמצע ולזה אין לי קישור להרשמה...

(ואפילו ביום הבחירות יש לי הרצאה! בחיפה, במוזיאון טיקוטין, לראשונה מזה שנה שההרצאה תועבר פרונטלית. ועל הקהל הזה אפשר לסמוך שיממש באותו יום את חובתו האזרחית).


ומה בנוגע להכנות לחג הפסח?!


אז איך שהוא זה קורה לי , שגם פה נכנסת הנצרות לתמונה בתזמון מהסרטים:

הוזמנתי לקיים ראיון בנושא "פסח ופסחא", בערוץ טלויזיה איטלקי. הראיון יתקיים בחדר הסעודה האחרונה בהר ציון, שם אוכל להסביר על הפסח של ישוע -שהפך לימים לפסחא.

לא רחוק משם, כך הסתבר, יש מקום שעושה הגעלת כלים. מרוב עיסוקי המרובים, אני חייבת לשמור על יעילות, ועל כן ארגנתי את סדר היום כך:

בשבוע הבא, בין ההרצאות, תמצאו אותי בהגעלת כלים בדרך לחדר הסעודה האחרונה.




************************************************************


כמה מילים על קבוצות ישראליות בביקורי כנסיות


להלן פוסט שפרסמתי בפייסבוק. מאות התגובות שקיבלתי מחזקות אותי שיש טעם בהבאת הדברים לתשומת ליבם של כמה שיותר מדריכים. זה קשור לכך שאני רואה את מורי הדרך כמחנכים. מחנכים לקהל שעזב את מערכת החינוך, והטיולים הם הזדמנות חשובה יותר ממה שנוטים לחשוב. אז הנה:

מאז פתיחת השוק והחברה לפעילות, אני רואה יותר ויותר שאלות של מדריכים בקבוצות הווטסאפ על שעות פתיחתן של כנסיות לצורך ביקורי קבוצות. זה מדרבן אותי לכתוב משהו לכל אלה המדריכים קבוצות של ישראלים בכנסיות -כי עכשיו זו ההזדמנות...


ראשית: זה 'רגע של חסד', כאשר אפשר להכנס למתחמים נוצריים (כאשר פתוח) בלי דוחק, בלי ההתמודדות של הפרעה לאחרים ולקבוצה שלנו.

שנית: זו הזדמנות ללמד ישראלים על הכנסיות, על נצרות, על 'האחר'.

שלישית: זו גם הזדמנות להיות נציגים של ישראליות תרבותית ומכבדת.


סליחה אם זה יישמע טריויאלי, אבל יש לכך סיבות... לעיתים לא ממהרים לפתוח חלק מהכנסיות לתיירים הישראלים - כי התנסו בקשיים עם חלק מהקבוצות הישראליות.

אני חושבת שזו ההזדמנות שלנו להיות מופת להדרכה מכבדת, ולהדגים שאנו חברה מכבדת, תרבותית ומכילה.




אני מציעה, במלוא הצניעות את ההמלצות הבאות:


1. לא להשתמש במדונה במתחמים כנסייתיים (הלוואי שבשום מקום לא תשתמשו במדונה, אבל בודאי לא במתחם כנסייתי). עדיפות עליונה לערכות שמע.

2. להגיד שלום לשומר בכניסה למתחם ובודאי לכהן הדת במקום! ליצור מגע קצר - אנושי ומכבד עמם - ולהבטיח שאתה מדבר עם הקבוצה בשקט. רצוי שתגדיר טווח זמן שאתה מתכוון לשהות במקום. אני מדגישה את היחס לשומר המקום - גם אם הוא זעוף פנים - ומזכירה שחלקם אינם 'מתים' על קבוצות ישראליות בגלל נסיון העבר שלהם.

3. להכין את הקהל מראש שיש להכנס בתלבושת צנועה (עוד מעט הימים יהיו חמים). כמובן שעל גברים להסיר כובע מהראש לפני הכניסה לכנסייה.

4. להציע לקהל לשים שקל בתיבת התרומה, בעיקר עם 'בעל הבית' מסתכל (לא תמיד חייבים לקיים "מתן בסתר")... זו הצהרה על כבוד ותודה על כך שהם שאפשרים לנו להיכנס.

5. לוודא שהקהל מבין את הארכיטקטורה של קדושה: אינו עולה בטעות לאיזור המזבח. גם מורה דרך צריך לפעמים לברר היכן מותר לו לעמוד והיכן יהיה יותר מכבד אם יסתפק ב"לעמוד ליד".

6. להרגיל את הקבוצה שאנו נכנסים כאורחים ולא כאדונים. שפת הגוף של הישראלים היא שפה אדנותית (הכללה, סליחה מכם. זה ללא מודעות וללא רצון רע, זה פשוט קורה כך).

תסבירו שזה 'בית אלוהים' אליו אמורים להיכנס ב"חיל ורעדה", או במינימום - מתוך כובד ראש (ולחפש דימוי למקום בו ישראלים הולכים עם שפת גוף אחרת - נניח בדומה לכניסה לחלל הנצחה כל שהוא).

7. להסביר מראש שלעיסת מסטיק נחשבת לסוג של זלזול (ברור שמי שלועס לא חושב על זה, אבל זה קוד תרבות, לפחות בעולם של פעם). בכנסיות מזרחיות ישיבה עם רגלים מסוכלות נחשבת לזלזול. זו הזדמנות לדבר על קודים של תרבות ודתות.

8. אם ביקשתם לשוחח עם משהו מאנשי המקום, כגון כהן דת או נזירה - תשלפו משהו סימלי, אפילו שוקולד עלית קטן (גם עכשיו בתקופת הלנט...). מחווה אנושית וכבוד - משנים את העולם. הם, אתם והקבוצה תרגישו יותר טוב.


'על הדרך' נאותת לאלה שפתחו עבורנו את הדלת - שאנחנו לא לוקחים זאת כמובן מאליו. אפשר לשאול את הקהל, אם הם עצמם התנסו באירוח של קבוצה בת דת אחרת בביתם או בבית הכנסת שלהם.

אני משוכנעת שרבים מהמדריכים ממילא נוהגים כך, ואני מתנצלת אם משהו חושב שזה מיותר. העיקר שנהנה, נשכיל את עצמנו ואת המטיילים ונשאיר עד כמה שניתן, טעם של אנושיות מכבדת.



734 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page