חוויה לימודית ואנושית שמילאה אותי בתקוה. כן ירבו!!!!!! כחמש עשרה שנים שאני מובילה את הסטודנטים של 'תכנית אופקים' - תכנית ללימודי יהדות כתרבות באוניברסיטת תל אביב – בסיור לימודי מיוחד למחוזות הנצרות והאסלאם בירושלים. היום סיימתי מחזור נוסף, ואני אסירת תודה לכך שיש תכנית לימודים בישראל, שנרתמת לאתגר שכזה. איני יודעת כמה תכניות אוניברסטאיות של לימודי יהדות ישנן, המחייבות את הסטודנטים לגעת מקרוב בדתות אברהם האחרות: הנצרות והאסלאם. בניתי את המודל לתכנית אופקים, ביוזמתו של ראש התכנית הראשון, פרופ' עלי יסיף, ומאז - בהתעקשותם של ממשיכי דרכו (כיום פרופ' מרגולין, נועה ישראלי מרכזת התכנית, ואחראית האדמיניסטרציה טלי ענבר) ממשיך הפרוייקט ומתקיים. לא פשוט להרים את התכנית, אך הפירות מרגשים ומפיחים בי תקווה. התקווה שיקומו לנו מחנכים ליהדות (וזאת מטרת תכנית אופקים), המודעים ומכבדים את השונה החי במחוזותינו. הסיור הלימודי כלל ביקורים בכל האגן הקדוש (התחיל בהר הזיתים שם פקדנו את קברה של האחות פאולה, הנזירה היהודיה), אירוח ומפגשים עם אנשי ירושלים הנוצרים והמוסלמים, שיחות עם דמויות שונות בהר הבית (שלוש שעות על ההר!) וטעימה מלילות רמדאן הצבעוניים, בזכות הלינה באכסניית צליינים ברובע המוסלמי. חבל שלא הקלטתי את דברי הסיכום של הסטודנטים. לא היה לי ספק שיהיו מורים מסורים (מי כבר הולך ללמוד בימינו תואר ביהדות כתרבות, ומתחייב להיות מורה ליהדות במערכת החינוך??), אבל הפעם, יותר מכל הפעמים הקודמות, הרגשתי שהמפגש בין בני הדתות והתרבויות השונות, חולל מהפיכה. מה בעצם קרה? האם היה זה המפגש עם יצחק הנוצרי הסיריאני בסלון ביתו, או עם עימאד המוסלמי שבא בעיצומו של הצום? האם היה זה פרופ' הלל כהן או ראש הכנסייה הקתולית פיירבטיסטה? כל מפגש עם הדוברים העמוקים והישירים הנ"ל הי מעורר השראה. אך מעל הכל - הייתה זו ההזדמנות שניתנה ל- 25 סטודנטים ליהדות שיהיו המורים של מחר, להכיר באופן עמוק, ישיר ואנושי, מקצת מהדתות השכנות לנו. כעת אני משוכנעת שיהיו מורים עוד יותר טובים ליהדות.
top of page
הר ציון סיור 7/5/2021
bottom of page