"ראשיתו של העולם- במים. ראשיתה של הבשורה- בירדן". הכנה לחג האפיפניה - חג טבילת ישוע בירדן

"ראשיתו של העולם- במים. ראשיתה של הבשורה- בירדן". אלו המילים של הבישוף קירילוס מירושלים, האיש אשר במידה רבה יצר את הפולחנים במקומות הקדושים והתשתית של הצליינות הנוצרית במאה הרביעית לספירה. דווקא את טקסי הטבילה בירדן יצרו הבישופים שבאו אחריו. מרגע שנוצרו הטקסים - הם קיימים ונוכחים בכל רחבי תבל. בחלק מהמקומות זה פנטסטי יותר משניתן לדמיין!

בימים האחרונים אני שקועה עד צוואר, אמנם לא במים, אבל בעומק ההגדרות למושג "מקומות קדושים". חוקרי דתות, משפטנים, פוליטיקאים (!) מחפשים ניסוח מדויק לנושא חמקמק, והם מגיעים גם אלי. יש לכולם סיבות טובות להגדיר או לא להגדיר מקום כלשהו כקדוש. לא אלאה אתכם, אבל זו סוגיה מרתקת. הסוגיה רלווטית גם לחג שלפנינו, חג הטבילה בירדן:

האם נהר הירדן הוא מקום קדוש?

האם רק הנקודה שבה טבל ישוע היא מקום קדוש?

מדוע המקום הוא קדוש אם המים זורמים דרומה ועוזבים את המקום בו התקדשו?...

יש הרבה מאד ללמוד בנושא הטבילה בהיסטוריה, אתר הטבילה, קדושת היום והמקום. בקיצור: אני מזמינה להעמיק במים של הירדן. שתי הרצאות רצופות אתן ביום ראשון, 17 לינואר 2021 - הנה הלינק לרישום.

נתחיל בכך שהמילה 'טבילה' ביוונית היא βάπτισμα - Baptisma , והפועל βαπτιζω- baptize , מילולית הוא: 'לטבול'. מכאן כמובן המילים באנגלית: Baptism, to baptise. אבל במילון ליוונית עתיקה (של לידל וסקוט) מתורגם הפועל βαπτιζω לאנגלית: to dip, to plunge .

הדוגמאות שנותן המילון לשימוש בפועל לקוחות מהעולם הקלאסי: אנשים וגם ספינות שנכנסו לים. פשוט, ולגמרי לא דתי. הדוגמה הבאה לשימוש בפועל זה באותו מילון ליוונית קלאסית לקוחה מכתבי אריסטופאנס: הוצאת יין מקערה באמצעות הכנסת הכוס בקערה... (נחזור לעניין היין בהקשר תאולוגי בהמשך). רק אחרי הדוגמאות הללו מביא המילון סוף סוף את הפועל 'לטבול' במשמעותו הרלוונטית לנו ומצוינת הטבילה בנהר הירדן בהקשר הדתי-

יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל הוֹפִיעַ בַּמִּדְבָּר כְּשֶׁהוּא מַכְרִיז עַל טְבִילָה שֶׁל תְּשׁוּבָה לְשֵׁם סְלִיחַת חֲטָאִים. יָצְאוּ אֵלָיו כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וְכָל אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם וְהוּא הִטְבִּיל אוֹתָם בִּנְהַר הַיַּרְדֵּן בִּהְיוֹתָם מִתְוַדִּים עַל חֲטָאֵיהֶם. (מרקוס א, 4-5).

המיוחד בציטוט שהבאנו, הוא שהטבילה כרוכה בפעולות אחרות: וידוי, סליחה, תשובה. כאן יש עניין של חוויה פנימית ואישית.

'לטבול טבילה' בהקשר זה, שונה בתכלית מהשימושים הקדומים: אין קשר בין היווני שירד לרחוץ בים, הספינה שהושקה אל המים, וכוס היין שהוטבלה בקערה - ובין הטרנספורמציה האישית, המוסרית והדתית.

החידוש הגדול שיופיע מעתה: טבילה פירושה השתנות. לא השתנות של יבש ההופך רטוב, לא של טמא שהופך לטהור, לא של מלוכלך ההופך נקי. ההשתנות היא חוויה אישית מוסרית של מהפיכה פנימית, אמנם בלתי נראת לעין, אבל לא פחות מאשר מהפיכה.

במילים של אוונגליון אחר בברית החדשה, אוונגליון שכתב לוקאס:

7 אָז אָמַר אֶל הֲמוֹן הָעָם שֶׁיָּצְאוּ לְהִטָּבֵל אֶצְלוֹ: "יַלְדֵי צִפְעוֹנִים, מִי הוֹרָה אֶתְכֶם לְהִמָּלֵט מִן הֶחָרוֹן הַבָּא...

16 וַיַּעַן יוֹחָנָן וַיֹּאמֶר לְכֻלָּם הֵן־אֲנִי טוֹבֵל אֶתְכֶם בַּמָּיִם אֲבָל בּוֹא יָבוֹא הֶחָזָק מִמֶּנִּי אֲשֶׁר קָטֹנְתִּי מֵהַתִּיר אֶת־שְׂרוֹךְ נְעָלָיו הוּא יִטְבֹּל אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבָאֵשׁ׃ (לוקאס ג ).

המהפיכה בציטוט הנ"ל היא ההשתנות מהיות האדם החוטא כנחש צפעוני (!) - לנקי וטהור, מנחש - ליונה צחורה.

אוונגליון זה מוסיף משהו חשוב למטרת הטבילה:

הטבילה היא כרטיס הכניסה לגאולה. מי שיישאר חוטא כצפעוני - לא יימלט מהחרון, כלומר מאש יום הדין! אבל עבור הנטבלים - המים יכבו את האש. הטבילה היא הפספורט למלכות השמיים. (בשפה של ימינו: הטבילה היא החיסון נגד הוירוס הבלתי נראה, הוירוס המדבק והממית אם לא מקדימים לטפל בו.)

ואמנם כך נשארו בתולדות הכנסייה הפולחן והאמונה שהמים של הטבילה מקנים לאדם את ההצלה לנפש.

התמונות הנפלאות צולמו על ידי אורי אורחוף ותודתי העמוקה לו. המלצה: להכנס לאתר הצילומים שלו!

https://orhof.smugmug.com/ChristianHolidays/Epiphany

במאה הרביעית התפתח ויכוח: האם יש להציל את האדם מראש, באופן "אוטומטי", בכך שמטבילים את התינוק ביום היוולדו, או רק כשהוא בוחר להיטבל מתוך מודעות ובאופן הכרתי שואף להיות נקי, טהור ומוסרי. שני ענקי רוח נלחמו על עניין זה: אוגוסטינוס הגדול (354 - 430 לספירה) מזה, ופלגיוס (354 - 418) מזה. אוגוסטינוס סבר ולימד שהאדם חוטא מלידה, ואת הכתם של החטא הקדמון ניתן לנקות ע"י טבילה. על כן "כל המקדים הרי זה משובח"... פלגיוס התנגד לטבילת תינוקות כדרך למחיקת החטא הקדמון, אבל הסכים שטבילה מוקדמת תעודד את חנוכם וגידולם כנוצרים טובים. קיצורו של עניין: טבילת תינוקות הייתה לנורמה.

טכילת תינוקות הפכה לטקס שבו מעורבת רוח הקודש ומשנה את המציאות: לאחר טבילתו הופך התינוק לנוצרי!

במובן כלשהו, בטבילתו התינוק עובר 'ברית מילה' (!) ומוכנס בברית ישוע המשיח... כמובן שיש הבדל מרכזי ביותר בין ברית מילה של תינוק עברי לטבילתו של תינוק (שיהיה) נוצרי, והכוונה איננה עם יש או אין סכין בידו של עורך הטקס... ההבדל המשמעותי הוא שברית מילה אינה טקס ההופך תינוק ליהודי. יהודי נולד יהודי מרחם אמו, וטקס ברית המילה הוא רק סימון של הברית אשר ממילא קיימת. יהודי שלא הזדמן לו לעבור ברית מילה - עודנו יהודי. לא כך הנוצרים: גם אם ייוולד תינוק לזוג הנוצרים האדוק ביותר עלי אדמות - התינוק איננו נוצרי אלא אם עבר את טקס הטבילה. מבחינת הדת הנוצרית זוהי לידה חדשה: לידה של אדם נוצרי עם סיכוי גבוה לגאולה. חיסון מלידה. אדם שבעולמו הוירוס יהיה פחות מסוכן.

מסיבה זו אפשרה הכנסייה שפולחן הטבילה יהיה בכל מקום, ולא רק בכנסייה. תמותת התינוקות המזעזעת בעת העתיקה גרמה לכך שהכנסייה איפשרה שהאדם המטביל יהיה כל אדם ולא רק כהן הדת: מקצוע המיילדות היה בידיהן של נשים ולכן במקרה של תינוק גוסס, נדרשה המיילדת להטבילו על מנת שיזכה בגאולה ולא בגהנום.
  לפני עשרים שנים או יותר כאשר לימדתי שעור על סקרמנט הטבילה, סיפר לי אחד המאזינים, רופא מיילד במקצועו שעלה מארה"ב ,שני דברים מדהימים: א. במחקריו על ההיסטוריה של מיילדות מצא ציורים של מכשירים להזרקת מים (לטבילה) לרחמה של היולדת כאשר היה ברור שהתינוק ברחמה ימות בפנים במהלך סיבוכי הלידה ב. בהזדמנות מצערת שבה הוא הוזעק ללידה שהסתבכה והתינוק לא שרד, הוא הזליף על התינוק מים ואמר: "אני מטביל אותך בשם האב הבן ורוח הקודש". תהיתי בפניו: "אבל אתה בכלל יהודי"! והוא ענה - "לו ידעת כמה הודו לי ההורים המיוסרים לא היית מסתייגת בעניין זהותי הדתית".

הקוסטוס פרנצ'סקו פטון מטביל ילד בחג הטבילה בירדן שנת 2020

המשפטים הברורים של האגרות בברית החדשה מבהירים את מהותה של הלידה החדשה שבטבילה:

לא בגלל מעשי הצדקה אשר עשינו הושיע אותנו כי אם בחסדו על ידי טבילת הלידה החדשה וחידוש רוח הקודש: (האגרת אל טיטוס פרק ג: 5)

הַאֵינְכֶם יֹדְעִים כִּי כֻלָּנוּ הַנִּטְבָּלִים לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לְמוֹתוֹ נִטְבָּלְנוּ׃ 4לָכֵן נִקְבַּרְנוּ עִמּוֹ בַּטְּבִילָה לַמָּוֶת לְמַעַן נִתְהַלֵּךְ בְּחַיִּים מְחֻדָּשִׁים (האגרת אל הרומים ו 3 - 4)

הדימוי של ברית המילה הנהוגה בעם ישראל כתקדים לטבילה מופיע בתאור מסעה של הנזירה פאולה במאה הרביעית. פאולה (במקור מרומא) הייתה בת טיפוחיו הרוחנית של הרונימוס בבית לחם, ובמסעה ברחבי הארץ הקדושה הגיעה לאזור הירדן ובסמוך לו ראתה את "גבעת הערלות". גבעת הערלות היא המקום בו הוסרו ערלותיהם של אלפי בני ישראל שבאו לאחר 40 שנות נדודים במדבר, בהם לא קיימו מצוות מילה:

ג וַיַּעַשׂ-לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת: (יהושע ה)

פאולה כינתה את גל העורלות: "המיסתורין של המילה השניה". במילים אחרות:

הסרת הערלה הפיסית היא המילה הראשונה בבשר לעומת הטבילה שהיא המילה השניה, המסירה את ערלת החטא.

החוויה של הטהרות/ השתנות/ הלידה החדשה - מסומלת במהלך הפולחן הנוצרי בלבישת בגדים חדשים. בטקס הכנסייתי, ובעיקר אצל האורתודוכסים, פותחים באופן חגיגי את האריזות מחנות הבגדים. לבישת הבגדים החדשים, ענידת שרשרת עם צלב ומתן שם חדש לתינוק מבהירה שאכן "מת האדם החוטא" ונולד נוצרי עם 'כרטיס לגאולה'. הראשון להסביר ולפרט את 'פשיטת הבגד הישן ולבישת החדש' היה קירילוס בישוף ירושלים בן המאה הרביעית בדרשותיו: "אינכם רשאים ללבוש עוד את הבגד הישן ההוא; אני לא מתכוון לזה הנראה לעין...".

קירילוס הסתמך על דברי הברית החדשה גם כאן: "פְּשַׁטְתֶּם אֶת הָאָדָם הַיָּשָׁן עִם מַעֲשָׂיו 10 וּלְבַשְׁתֶּם אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ" (האגרת אל הקולוסיים ג).

טקס טבילה ביוון: כהן הדת מברך את הבגד החדש ומלביש -אך את יתר המלתחה מלבישות האם והסנדקית

הטרנספורמציה הרדיקלית שעובר האדם בזכות מי הטבילה, אמורה להזכיר טרנספורמציה אחרת:

של המים שהפכו ליין וזכו להיות הנס הראשון של ישוע.

זמן קצר לאחר טבילתו בירדן ושהותו במדבר (אם עושים הרמוניזציה של כל הסיפורים בכל האוונגליונים), ישוע הגיע לכפר קנה ועח"כ עבר להשתקע ולבשר בכפר נחום. מים שהיו בשישה כדי אבן בעת חתונה בכפר קנה שבגליל, השתנו בזכותו של ישוע והפכו ליין, יין משובח ביותר! אולי אתם חושבים שמדובר בהשוואה פרשנית מופרכת, אולם זו איננה שלי. אבות הכנסייה מצאו את הקשר בין הארועים, ומשום כך גם בחרו להצמיד את שני האירועים ברצף קלנדרי:
  ימים ספורים אחרי חג הטבילה בירדן, חוגגת הכנסייה את חג השתנות המים ליין בכפר קנה.

איך נבנה הקשר בין שני הסיפורים של הטרנספורמציה?

בואו נחזור לברית החדשה ולתאור הראשון והמוקדם ביותר של הטבילה - של ישוע (להבדיל מהטבילה של ההמון שהגיע להטבל אצל יוחנן בירדן):

9 בַּיָּמִים הָהֵם בָּא יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת אֲשֶׁר בַּגָּלִיל וְיוֹחָנָן הִטְבִּילוֹ בַּיַּרְדֵּן. 10 בָּרֶגַע שֶׁעָלָה מִן הַמַּיִם רָאָה אֶת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וְאֶת הָרוּחַ יוֹרֶדֶת עָלָיו בִּדְמוּת יוֹנָה. 11 יָצָא קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם: "אַתָּה בְּנִי אֲהוּבִי, בְּךָ חָפַצְתִּי." (מרקוס א 9 - 11).

אם ישוע היה נטול חטא, מדוע בא להטבל בירדן אצל יוחנן? האם התוודה ועשה תשובה כיתר ההמון?

1. ההסבר הבסיסי העולה מפשט הטקטס הוא שישוע בא להטבל כדי שיתגלה כבן האלוהים. כך מעיד יוחנן המטביל:

33 אֲנִי לֹא הִכַּרְתִּיו, אֶלָּא שֶׁהַשּׁוֹלֵחַ אוֹתִי לְהַטְבִּיל בְּמַיִם הוּא אָמַר אֵלַי, 'זֶה שֶׁתִּרְאֶה אֶת הָרוּחַ יוֹרֶדֶת וְנָחָה עָלָיו, הוּא הַמַּטְבִּיל בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ'. 34 וַאֲנִי רָאִיתִי וְהֵעַדְתִּי שֶׁזֶּה הוּא בֶּן־הָאֱלֹהִים." (אוונגליון יוחנן א).

2. התאולוגיה הכנסייתית היא דרשנית יותר ועמוקה יותר:

ישוע ירד אל המים שהיו ספוגים בחטאים של החוטאים המתוודים, כדי לספוג אל עצמו את חטאיהם! כאשר יצא מן המים הוא כבר התחיל את דרכו כ 'שה הנושא את חטאת העולם', כדברי יוחנן המטביל:

28 כָּל זֶה קָרָה בְּבֵית עַנְיָה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה יוֹחָנָן מַטְבִּיל. 29 לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם" (אוונגליון יוחנן א).

הכנסייה מלמדת שישוע בא לעולם כדי לשפוך את דמו עבור חטאי בני האדם. בירדן הוא הפך מים עם חטאים למים טהורים. בכפר כנה הוא הפך מים ליין, ובסוף של הסוף - הוא הפך את היין לדם. הרמז לדם כבר היה שם בקנה: "אַתָּה שָׁמַרְתָּ אֶת הַיַּיִן הַטּוֹב עַד עַכְשָׁו." - זה נשמע נחמד וקסום? לא בדיוק. זה הפרומו למה שיקרה בסוף האוונגליון: "אַחַד הַחַיָּלִים דָּקַר אֶת צִדּוֹ בְּרֹמַח וּמִיָּד יָצְאוּ דָּם וּמַיִם". (אוונגליון יוחנן י"ט).

כוס היין במיסה היא היין הטוב ביותר - הדם.

היין של כפר קנה שימח לבב אנוש - אבל במחיר כבד.

זו תאולוגיה כבדה, עמוקה וספוגת דם. תאולוגיה שמשאירה את המאמין בחיל ורעדה, וגם בהודיה עמוקה. לכפר קנה באים כדי לקבל את היין הטוב. לירדן באים כדי לקבל מים טהורים. בשני המקומות מודים לישוע שאת דרכו אל הצלב הוא מתחיל עם שנוי המציאות.

לא פלא שבטקסי חג הטבילה ברחבי העולם (וכמובן בירדן) של העדות המזרחיות, יש הסתערות על המים מיד לאחר שנזרק צלב למים בחג הטבילה. הצלב מדמה את ישוע בטקסים אלה, וכך אוסף אליו (בכל שנה מחדש) את החטאים הנצברים של האנושות. המים הטהורים נלקחים ועימם מזים על כל בית וחפץ.

התמונות של הטבילה בירדן הן של אורי אורחוף

חג הטבילה נקרא "אפיפניה" (אפי - למעלה, כמו במילה "אפידרמיס", פניה - פנים כמו בעברית שמקורה ביוונית...).

אמנם חג האפיפניה אצל הקתולים הוא החג של שלושת המגים אשר קבלו התגלות של כוכב, אבל בעולם הביזנטי שמחזיק במסורת הקדומה יותר - המושג אפיפניה ניתן להתגלות השילוש שהתרחשה בעת הטבילה.

ההתגלות, לפי המסורת הכנסייתית, הייתה של שלושת מרכיבי השילוש הקדוש במעמד הטבילה: אב בן ורוח הקודש.

הבן היה שם - ישוע שבא להטבל בירדן.

הרוח, לפי כל גרסאות הברית החדשה - הייתה רוח הקודש (בדמות יונה) שירדה כאשר 'נקרעו השמיים'.

ואלוהים האב השמיע קולו: " "אַתָּה בְּנִי אֲהוּבִי, בְּךָ חָפַצְתִּי." (מרקוס א 11).

כך מנוסחת האמונה בהתגלות השילוש במזמור המיוחד לחג הטבילה:

"כאשר נטבלת בירדן, נגלה השילוש הקדוש.

קול מולידך העיד עליך בקראו לך 'בן אהוב'

והרוח בדמות יונה אישרה את אמיתות הדבר.

משיח אלוה - הופעת (אפיפניה) היום לתבל והארת את העולם. לך התשבחה".

אם מחפשים את המילה אפיפניה בברית החדשה ניתן למצוא אותה בטקסט היפה של אגרת טיטוס בפרק ב 11:

"כִּי הוֹפִיעַ חֶסֶד אֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ אֶת־כָּל־בְּנֵי הָאָדָם׃ ... 13 וּנְחַכֶּה לַתִּקְוָה הַמְאַשֶּׁרֶת וּלְהוֹפָעַת כְּבוֹד אֱלֹהֵינוּ הַגָּדוֹל וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃ 14 אֲשֶׁר־נָתַן אֶת־נַפְשׁוֹ בַּעֲדֵנוּ לִפְדּוֹת אֹתָנוּ מִכָּל־עָוֶל וּלְטַהֵר לוֹ עַם סְגֻלָּה הַזָּרִיז בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים׃"

יש עוד כל כך הרבה לספר על החג הזה... מדוע הוא נקרא חג האורות? מה הקשר לשייקספיר ול "לילה השנים עשר"?

ומה הקשר לילדים בכפרים של יוון, הבלקן ובעצם בכל המזרח האורתודוכסי?

- אנסה להקיף את מירב הנושאים (היסטוריה, ליטורגיה, תאולוגיה, מסורות ומנהגים) בהרצאותי לקראת החג בנהר הירדן. למדריכים שנוהגים לקחת קבוצות לירדן יהיה הרבה חומר ויוכלו לחדש לקבוצותיהם גם אם היו שם כמה וכמה פעמים.

חג הטבילה בירדן – יום ראשון, 17 בינואר 19:00 – 21:30

הרצאות וצפייה בטקסי קידוש המים בכנסיית הקבר ובנהר ירדן בליווי הסברים

https://www.yiscaharani.com/event-details/epiphany

בסוף החודש, ב 28 בינואר, אני גאה ושמחה להזמינכם לפגוש את אדוארד רובינסון דרך ספר המחקר החדש של ידידי פרופ' חיים גורן :

'The loss of a minute is just so much loss of life': Edward Robinson and Eli Smith in the Holy Land ספר על גדול חוקרי ארץ ישראל בעידן המודרני. רובינסון היה איש אמונה, איש מדע ופנומן. הוא שינה את המחקר של

ארץ הקודש באופן המהותי ביותר. הנה טקסט מרתק שכתב אדוארד רובינסון בסוגיית השיפוע של נהר הירדן:

(אדוארד רובינסון, על השקע, ההדגשות במקור)

כדי להבין את הוירטואוזיות המדעית שלו, שווה לקרוא את דבריו בקונטקסט, כפי שמנסח פרופ' גורן:

על פניו, לא נראתה שאלת מהלך הירדן ושיפועו מסובכת במיוחד. אם ידועים נתוני גובה המפלס של הכנרת ושל ים המלח, והמרחק המדוייק בין שתי הימות, לא יהיה זה מסובך לחשב את השיפוע הממוצע של הנהר. מה עוד שהנוסע ג'ון קרן כתב ב-1838 ש'מהלך הירדן [...] הוא ישר לחלוטין',[1]ואילו צ'רלס טילסטון ביק כתב באותה שנה ש'אין שום דבר לאורך כ-60 עד 70 המיל האנגלי של נהר זה בין שתיהן [הימות], שיכול לגרום להפרש משמעותי בגבהים היחסיים שלהן'.[2]איש לא שם לב למכתבו זה של ביק האח לעתון הגרמני, אבל המצב השתנה כאשר כעבור ארבע שנים העולם המדעי למד על תוצאות הטריאנגולציה של סיימונדס. בהרצאתו השנתית ב-1843, שבאה אחרי תאור הטקס בו קיבל סיימונדס האב את המדליה עבור בנו, המילטון כבר הציב סימן שאלה מול האפשרות של 'הפרש של כמעט 1000 רגל בין ימת טבריה לים המלח, מרחק של מעט מעל למעלת רוחב אחת בקו ישר, שפרושה (שכן, זרם הירדן איננו מאנדרי) צניחה של יותר מ-16 רגל על כל מייל של מרחק'.[3] אבל עברו חמש שנים נוספות עד שהנושא הועלה, בין היתר כי קיוו לקבל מדידות נוספות שאולי יפתרו את התעלומה. הפעם היה זה אדוארד רובינסון, שבהתבססו בעיקר על הנתונים שאסף מכתב העת של החברה הגיאוגרפית, חזר למעשה על חישוביו של המילטון. בהיותו כבר מקובל כאחד מהמובילים בחוקרי ארץ ישראל בעולם דאז, מילותיו נשמעו משכנעות למדי. 'במרחק 984 רגל של ירידה לאורך 60 מייל גיאוגרפי, יש מקום לשלושה מפלים, כשגובה כל אחד מהם שווה לניאגרה, ועדיין ישאר לנהר שיפוע בנפילה ממוצעת השווה לחלק המהיר ביותר של הריין, כולל האשד של שפהאוזן!'[4] כתב היד של רובינסון התקבל בלונדון ב-27 באוקטובר 1847 והוקרא בפגישת החברה ב-22 בנובמבר, עבר שיפוט ב-10 בינואר 1848 ובתוך שבוע נשלח לדפוס, מהירות ראויה לציון אפילו עבור מאמר שלא נדרשו לו כמעט תיקונים.

(חיים גורן, ים המלח ושקע הירדן: המסע לקביעת גובהו של המקום הנמוך ביותר בעולם, בפרסום).

אני מזמינה אתכם לשמוע את פרופ' חיים גורן ואותי , 152 שנים בדיוק למותו של אדוארד רובינסון.

בתכנית

גילוי הארכיון של אדוארד רובינסון – פרופ' חיים גורן

המבט הפרוטסטנטי והקלויניסטי על ארץ הקודש ואתריה – יסכה הרני

מי אתה אדוארד רובינסון ומי הם שותפיך – פרופ' חיים גורן

שאלות לחוקר, למחקר ולהדרכת פרוטסטנטים – יסכה הרני ופרופ' חיים גורן

· הערב ללא תשלום וניתן יהיה לרכוש את הספר בערב זה בהנחה

https://www.yiscaharani.com/event-details/goren