top of page
הר ציון סיור 7/5/2021
מעשה בבקבוק חלב ובו בנזין לשריפת כנסייה
לאחר פגרת קייץ החלטתי לפתוח את ניוזלטר "הבשורה" במה שיָאֶה לאמצעו של אוגוסט: שהרי דווקא בעיצומו של חודש מהביל זה חוגגת הכנסייה הקתולית את תרדמתה של מרים (The Dormition of the Mother of God) ועלייתה לשמיים (Assumption of Mary ) . גיבורת הבשורה על הריונה מרוח הקודש, היא גם גיבורת הבשורה של נצחון הרוח על הגוף ביום אחרון (גופתה זוכתה מריקבון הגוף ועלתה לשמיים). מליוני חוגגים ברחבי העולם נוהרים לכנסיות או לאתרים המוקדשים למרים, ופלגי הזיעה לא יעצרו אותם מהגשמת מסורות החג וברכותיו. רציתי לספר על החגיגות המופלאות של הצוענים באי טינוס, הזוחלים על ברכיהם וידיהם את כל המסלול הארוך מהנמל אל הכנסייה שבגובהו של האי.
ולהבדיל - רציתי לספר על החגיגות המאופקות של נזירי הדורמיציון – הכנסייה היושבת על המקום בהר ציון בו עצרה מרים את נשימתה (אך לא את תהילתה!).
תאריך החג היה ב 15.8, ויהי ערב ויהי בוקר – והנה בשורה חדשה הגיעה לאזני: בשורה הקשורה לכנסייתה של מרים והקרויה כשם החג - הדורמציון, ובעיקר למנזר ה"בת" שלה - בטבחה אשר בכנרת (אלו שתי כנסיות אשר הן בעצם מנזר אחד, והנזירים מתגוררים ומחליפים מקומות כל כמה שנים). לא מהשמיים הגיעה הבשורה אך בהחלט מגבוה - מבית המשפט העליון.
ביום 16.8.2018 החמיר ביהמ"ש העליון בעונשו של ינון ראובני, מי שהורשע בהצתת כנסיית הלחם והדגים בטבחה מארבע שנים ל-5.5 שנים (בנוסף למאסר על תנאי, פיצוי בסך 50,000 ₪ לכנסייה וקנס בסך 5,000 ₪ שגזר ביהמ"ש המחוזי בנצרת). כמו כן ברוב דעות הוחלט לדחות את ערעור המדינה על זיכויו של אסרף, שותפו של ראובני .
להזכירכם את המקרה, ובלשון פרוטוקול המשפט:
1. כנסיית הלחם והדגים (להלן: הכנסייה) שוכנת בסמוך לכפר נחום בצפון-מערב הכינרת. על פי האמונה הנוצרית, במקום זה אירע נס הלחם והדגים שעשה ישו בפני מאמיניו, כמתואר בברית החדשה (הבשורה על-פי מרקוס, פרק ו', פסוקים 44-35).
מדובר באחד מהאתרים הנוצריים הקדומים בישראל, המהווה כיום אתר דתי-היסטורי חשוב בעולם הנוצרי. למקום מגיעים בכל שנה אלפי צליינים ותיירים מרחבי העולם. בכנסייה ובמנזר הסמוך מתגוררים דרך קבע כמרים, נזירים ומתנדבים.
בלילה שבין ה-17.6.2015 ל-18.6.2015, סביב השעה 03:00, הגיעו המציתים ברכב לדרך עפר הנמצאת מול הכניסה לכנסייה. מנקודה זו, המציתים התקדמו ברגל לכיוון הכנסייה דרך מטע מנגו, ובסביבות השעה 03:15 נכנסו למתחם הכנסייה. המציתים שפכו בנזין והציתו חדר המשמש כחדר ישיבות במנזר. כתוצאה מכך התלקח החדר כולו, גגו קרס והאש התפשטה לשני חדרים סמוכים. המציתים שפכו שובל בנזין מדלת מבנה המגורים של המנזר לחצר סמוכה, ושם הדליקו את הבנזין באמצעות גפרור. שובל האש אחז בדלת והצית אותה, ולהבות האש חדרו לעבר מבנה המגורים, בו שהו באותה העת שני כמרים. סמוך לדלת שהוצתה, ריססו המציתים את הכתובת "והאלילים כרות יכרתון". לאחר מכן, נמלטו המציתים ברגל עד לרכב, הסיעו את ראובני למקום עבודתו ביהוד וחזרו ליד בנימין. כתוצאה מההצתה נגרם נזק רציני לכנסייה: נפגע המבנה ההיסטורי, המשמש בית תפילה ופולחן, ונשרפו ספרי דת. בנוסף, במהלך נסיונות הכיבוי נפגעו אב המנזר ומתנדבת באורח קל משאיפת עשן.
בהאי לישנא כתב השופט עמית :
39. מסקנה: המקרה הנדון אינו שגרתי, והפער בין חומרת המעשים לבין מידת העונש מצדיק התערבות. ...
בשים לב למכלול הנסיבות, ותוך מתן משקל של ממש למנהגה של ערכאת הערעור שלא למצות את חומרת הדין, אציע לחבריי לקבל את ערעור המדינה, ולהעמיד את עונשו של ראובני על חמש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, ללא שינוי ביתר רכיבי גזר הדין.
הייתי שם בטבחה, ביום שלאחר השריפה, וצילמתי את ציפורי השיר המפויחות, את ערימת כסאות הפלסטיק שנזלה והפכה לעיסה אחת גדולה, את ספרי התפילה השרופים, הגג שקרס והגג שלא קרס אך פלט עשן באופן מפתיע שעות אחרי הכיבוי...
וכמובן ראיתי ושוחחתי עם הנזירים מהכנסייה בטבחה ואחיהם שהגיעו מכנסיית הדורמציון. מוכי הלם היו, אך הודו בכל לב על אהדת הציבור והמחוות המרגשות להם זכו בכלל ומיהודים בפרט.
כעת, בעודי מעיינת בנימוקי ההרשעה והענישה, מה שתפש את תשומת ליבי בקריאת דפי פרוטוקול בית המשפט היה הדיון בממצא של .... בקבוק החלב!
בלשון הפרוטוקול:
"נפתח את הדיון בשתי הראיות המרכזיות שעמדו בבסיס הכרעת הדין, ובהן גם התמקד המערער: הכפפה ובקבוק החלב". (כל מה שיודגש בצהוב הוא על ידי, י.ה.)
הרשו לי לדלג על פרשת הכפפה, מעניינת ככול שתהיה לחובבי הז'אנר , ולעבור ישירות לבקבוק החלב:
5. במסגרת הערעור, התמקד ראובני בשתי ראיות שתפסו מקום מרכזי בהכרעת הדין המרשיעה: כפפה שנמצאה ליד קיבוץ גינוסר, הסמוך לכנסייה, ובה ממצא DNA המשוייך לראובני; ובקבוק חלב מפלסטיק שנמצא ליד הכנסייה ובתוכו שאריות בנזין (המדובר במיכל פלסטיק המכיל ברגיל 2 ליטר חלב).
בערעור נטען כי להימצאות הכפפה ניתן הסבר חלופי הגיוני, כך שאין ראיה לנוכחותו של ראובני באזור בזמן ההצתה; וכי לא הוכח קשר בין בקבוק החלב שנמצא ליד הכנסייה לבין בקבוק החלב שמילא ראובני בבנזין בתחנת הדלק בלטרון. לשיטתו של המערער: "לא מדובר בראיות בעלות עוצמה גבוהה ודאי לא עוצמה המספיקה להרשעה וגם אם מחברים את שתי הראיות גם יחד ומוסיפים את שתיקת המערער אין כאן עילה להרשעתו בפלילים". טענה נוספת הופנתה נגד קביעות בית משפט קמא, אשר על פי הטענה נובעות מחוסר הבנה של מנטליות ואורחות החיים של "נערי הגבעות". ראובני הוסיף וטען כי בחקירתו נפלו מחדלים חמורים, שלא קיבלו משקל ולא זכו להתייחסות במסגרת הכרעת הדין.
תהיתי: "הרשעה חסרת בסיס הנובעת מחוסר הבנת המנטליות ואורחות החיים של נערי גבעות"?? המשך הפרוטוקול הבהיר לי את תורת החסד המחברת בנזין לבקבוקי חלב:
27. ראובני ניסה להסביר בעדותו מדוע מילא בקבוק חלב בבנזין. לדבריו:
"רכבים של גמ"ח בדרך כלל כשמסתובבים הרבה בשומרון וגם זה רכבים ישנים המד של הדלק לא תמיד עובד, המצוף לפעמים הוא נדפק, זה לא חשמלי כמו הרכבים החדשים, זה עובד על מצוף, לפעמים המצוף נדפק ואי אפשר באמת לדעת כמה דלק יש לך. ספציפית לא ידעתי אם באמת עובד המד או לא, וגם משתדלים בלי קשר לשמור שיהיה ספייר לרכב, ספייר של דלק למה אנשים מסתובבים בשטחים עם הרכב מסתובבים בגבעות, עושים איתו סיבובים, לא תמיד זוכרים לתדלק, אתה לא יודע לא תמיד יש כסף, לפעמים נתקעים, אז דואגים שתמיד יהיה לבן אדם 2-3 ליטר שיהיה לו בבגאז', פתחתי את הבגאז', הבקבוק שראיתי הוצאתי, תדלקתי לתוכו, החזרתי אותו לבגאז'. מה שנשאר [מסכום של 100 ₪ - י"ע] תדלקתי לתוך הרכב".
בית משפט קמא התרשם כי "גרסה כבושה זו של הנאשם אינה אמינה ולמעשה רק נועדה לתרץ את העובדה כי נצפה ממלא בקבוק חלב בבנזין".
סיכום ביניים: כדי לקיים גמ"ח בנזין לטובת הנתקעים עם רכביהם,רצוי להחזיק בקבוקי חלב.
אבל באמת שלא הייתי מלאה אתכם בכל הפרשה הזאת לולא החיבור למיקום הגיאוגרפי ...
כדברי הפרוטוקול:
נחזור ונבהיר את העובדות הידועות: אסרף הגיע ליד בנימין אחר הצהריים, החנה את רכבו מחוץ לשער האחורי ונאסף ברכב ששייך לראובני. לאחר רדת החשכה, ראובני נסע ברכבו של אסרף, עצר בלטרון ומילא דלק בבקבוק.
אז מה, תשאלוני, הוא העניין?
אז ככה:
לטרון הוא שיבוש השם הלטיני של המבצר הצלבני ולימים -השם הפופולרי למנזר שנבנה במקום במאה ה-19. הנזירים החיים בלטרון מנהלים אורח חיים הלקוח מהתקנון הבנדיקטיני (שכתב בנדיקטוס, אבי הנזירות באירופה, במאה ה -6), תקנון המשותף לנזירי דורמציון וטבחה .
זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים הקימו הנזירים תחנת דלק בסמוך, הידועה היום למבקרים ב"יד השריון" וכנקודת מפגש לטיולים וכיו"ב. התחנה מופעלת ע"י חברת דור-אלון, אך בבעלות המנזר עד עצם היום הזה (בשנות השמונים עוד היו המתדלקים – הנזירים עצמם).
בקיצור: השריפה במנזר הבנדיקטיני בטבחה, הוצתה בבנזין מתחנת הדלק של המנזר הבנדיקטיני לטרון, על ידי יהודי העוסק בגמילות חסדים ולכן מחזיק בקבוקי חלב בבגאז'.
אגב, מה הוא השם הרשמי של כנסיית המנזר של לטרון?
Notre-Dame des Douleurs ובעברית - גברתנו מרים של הייסורים.
לקראת השנה החדשה, הייתי מאמצת את הכיתוב על חולצתו של אותו איש שבא להזדהות עם הנזירים
– "במקום אש – נפיץ אור".
לקראת השנה החדשה אני מוסיפה את הציטוט בו השתמש הרב אלון גושן - גוטשטיין כאשר פתח ביזמת מימון המונים לשיקום חדר המפגשים השרוף של הכנסייה: - אם תאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
החלטת בית המשפט היא סמן לקראת תיקון. סמן של אור, לא של אש.
bottom of page