חיים אחרים הם אפשריים. גם חיים אחרי אסון הם אפשריים. סיפורה של קהילת הברודרהוף והזמנה להיות איתי בעמאוס, בשבת לעת שקיעה.

חיים אחרים הם אפשריים (ANOTHER LIFE IS POSSIBLE - כשם אלבום תמונות יפהפה שיצא על חיי הקהילה שמיד תקראו אודותיה). חיים אחרים יכולים להתקיים, והם מתקיימים באמת. לא באגדות. בעולמנו כרגע קשה לדמיין משהו טהור, ולעיתים דוחים את האפשרות של חיים בסגנון כזה בכך שמתייגים את אותן הקהילות כ- "כתות".

את סיפור החיים האלה אני מבקשת לחלוק עמכם, ובסוף גם להציע שותפות צנועה.

מה? מי? למה? - תקראו את שלושת הפרקים הבאים, ואני מקווה שתתרגשו ותשקלו להצטרף לפרק הרביעי שהוא שותפות במעט טוּב וְנֶחָמָה.

אז נתחיל עם אותה הקהילה החיה בעולם לא לנו. בעולם הזה, אבל לא העולם שלנו. אנשים שחיים אחרת. אצרף הרבה תמונות, כי תמונות שוות אלפי מילים. והן לא יוצרו ע"י בינה מלאכותית!

קהילת הבְּרוּדֶרהוֹף (Bruderhof), פרק א'

מייסד הקהילה, התיאולוג והפילוסוף אֶבֶּרְהַרְד אַרְנוֹלְד (1883 - 1935) תיאר במילים אלה את מסעו הפנימי:

"הִגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הֵבַנְתִּי שֶׁאֵין זֶה מַסְפִּיק (לְהַטִּיף וּלְלַמֵּד בְּעִנְיְנֵי אֱמוּנָה). הִתְחַלְתִּי לִרְאוֹת אֶת עָצְמָתָם הָאַדִּירָה שֶׁל הַחַמְדָנוּת, הַמַּחֲלֹקֶת, הַשִּׂנְאָה וְהַחֶרֶב... וְהִרְגַּשְׁתִּי שְׁעָלַי לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר: שֶׁהֲרֵי דְּרִישׁוֹתָיו שֶׁל יֵשׁוּעַ הֵן מַעֲשִׂיּוֹת, וְאֵינָן מִסְתַּכְּמוֹת בִּדְאָגָה לַנְּשָׁמָה בִּלְבַד... לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לָשֵׂאת אֶת חַיַּי כְּפִי שֶׁהָיוּ."

הערך הויקיפדי על חייו הוא קצר וממצה:

בגיל 37 זנח את חיי המעמד הבינוני, עזב עם אשתו וילדיו לכפר במרכז גרמניה וייסד קהילה בה חיו ברוח האתיקה של 'דרשת ההר', כולל התנגדות למלחמה. בנובמבר 1933, פלש הגסטאפו לקהילה בחיפוש אחר ספרות אנטי-נאצית, והקהילה נדדה לשוויץ ולליכטנסטיין. ארנולד מת, אך אלמנתו המשיכה את החזון שלו באנגליה ובארה"ב ולימים ברחבי העולם עד אוסטרליה.

בבסיס אורח החיים:

השאיפה לחיות כמו הנוצרים הראשונים, בקומונות תוך שיתוף מלא ברכוש ובתפילה, לדאוג לזולת ולעשות חסדים. מינימליזם חומרי לצד עושר ערכי, רוחני ואינטלקטואלי. ועוד משהו, הכרחי: השקעה מוחלטת בילדים, בחינוך, בטיפוח הקהילה.

משמעות השם בְּרוּדֶרהוֹף - אחווה. כלומר קהילה של אחווה.

 

במושגים של היום: ילדות ללא אינטרנט, טלויזיה וניידים. מזכיר את האיימיש? עד גבול מסוים. כאן הילדים לומדים את כל המקצועות, משתמשים בטכנולוגיה (מחשבים, מעבדות) והמעוניינים נשלחים ללימודי רפואה או הנדסה או מה-שלא-יהיה.

כל התמונות הן מהאינטרנט. בעיקר מאלבום המוצג באינטרנט על חיי הקהילה ונקרא ANOTHER LIFE IS POSSIBLE

על חלק מהערכים אפשר להתווכח:

• חתונה היא נדר לחיים (כמו 'נישואים קתולים' - אבל פרוטסטנטים...)

• פציפיזם מוחלט

• נדר לחיות את כל חייך בקהילה (אפשר לעבור קהילה, אבל אין משמעות לחיים ללא קהילה!)

אבל אין להתווכח על הקסם של הילדות המתאפשרת בקהילות הללו.

בירושלים פגשתי לפני שנים נערה מהקהילה, ממנה למדתי על הברודרהוף. מאישיותה - חשתי שצמחה בפלנטה אחרת. ממש פרח, וכל כך התאים לה שמה - שושנה. לפני שאגיע לסיפור שלה -

בינתיים הנה כמה סרטים של הקהילה. ויש די הרבה ביוטיוב.

שווה לצפות בכתבה הזאת [BBC]: https://www.youtube.com/watch?v=uCvbDrGpCtg

קהילת הבְּרוּדֶרהוֹף, פרק ב'

 תארתי בקצרה את קהילת הבְּרוּדֶרהוֹף, קהילה נוצרית שחיה ברוח דרשת ההר, ובסגנון קומונות השליחים הנוצרים הראשונים (שותפות, אחריות הדדית, עבודה וערכים של יושר וחסד).

הפעם אני רוצה לספר על הסבא של שושנה, שהצטרף לקהילה אחרי המלחמה.

פה הסיפור נהיה יותר מורכב: כי הסבא של שושנה ש'הצטרף לחייהם', היה יהודי שקיבל את אמונתם בישוע. בקיצור: התנצר. וזה לא מתחלק טוב בגרון ליהודים. דבר אחד אומר כדי להקל במעט את הגלולה: לגבי מי שקיבל את האמונה בנצרות בזמן או בעקבות השואה – אני נמנעת משיפוטיות.

יוסף בן־אליעזר, הסבא של שושנה.

אז מה ליוסף בן אליעזר, שנולד ב -1929 למשפחה יהודית בפרנקפורט ולנצרות?? (להשוואה: גם אבי נולד בפרנקפורט, אלא שבעקבות השואה נשלח ללמוד בישיבת פוניבז'... יחי ההבדל).

ילדותו של ניצול שואה.

עם עליית הנאצים לשלטון, נמלטה משפחת בן אליעזר לפולין ומשם לסיביר. לאחר שנים של נדודים דרך מקומות שונים באסיה (סמרקנד וטהראן), בסוף המלחמה, הגיע הנער בסופו של דבר לארץ ישראל, למרכז קליטה ליד חיפה. יוסף היה נער למוד נדודים, גירוש וגלות. למוד נסיון בסבל קיצוני, ברעב ובמחלות.

בגיל צעיר הצטרף להגנה והשתתף בקרבות ובהקמת מדינת ישראל.

יוסף לחם בכפרים הערביים, השתתף ונכח במראות הפליטים היוצאים לנדודיהם.

אבל כבר במהלך שירותו החל חשבון נפש רוחני טורד את הוויתו: הוא הבחין בדמיון בין פעולותיו כלוחם לבין הסבל שעבר כילד... היותו בצד הלוחם והצודק לא הניח לנפשו להתעלם מהסובלים בצד השני.

אתאיסט, אידאליסט, מוכה אשמה ומיואש מהתנהלותם של בני האדם, שאל את עצמו:

"מדוע בני אנוש אינם מסוגלים לחיי שלום? האם אפסו הסיכויים לבנות עולם שבו בני אדם חיים בשלום, ללא אלימות?".

יוסף עזב את הארץ והחל במסע חיפוש רוחני. בסוף שנות ה־50 התגלגל לביקור בקומונת הברודרהוף הנוצרית שהקים אֶבֶּרְהַרְד אַרְנוֹלְד (עליו כתבתי קודם). כאתאיסט קיצוני, היה מונע מתוך עניין עמוק ברוחניות אמיתית ולא מתוך נטייה לאלהים או לנצרות.

קהילת הבְּרוּדֶרהוֹף שחרטה על דגלה אחווה, חמלה, אחריות הדדית, חיה את הערכים האלה במלואם - וזה היה מפליא ונפלא ליוסף, וראוי ללימוד, הבנה והפנמה. ואז, יום אחד, בזמן התכנסות קהילתית של חברי הקומונה– הייתה ליוסף התגלות פנימית. אולי לומר: התעוררות רוחנית. בשפת הקהילה הייתה זו 'נוכחות רוח הקודש שפתחה לו דרך חדשה'. המפגש הקהילתי הפך לרגע של פתיחת הלב, שבו הבין שיש משמעות עמוקה ומאחדת בחיי אמונה:

“בהפתעה הרגשתי את כוחו של המשיח שנועד לאחד את האנשים לאחווה…”

מציאת פשר החיים.

תקופת החיפושים אחר משמעות הגיעה סוף סוף למנוחה ולנחלה: יוסף קיבל את האמונה בישוע, הוטבל כמאמין והצטרף לקהילה. (לקהילה ניתן להצטרף במתן נדרים רק מגיל 21, על בסיס רצון חופשי בלבד. ילדים לא נולדים כחברים בקהילה... בבגרותם יתבקשו להחליט ולבחור, ורק אז ינדרו נדרים ויהיו חברים בה).

לימים התחתן עם יוסף עם רות, גידל שבעה ילדים והיה סב לעשרות נכדים. זכרונותיו התפרסמו באוטוביוגרפיה בשם "החיפוש שלי - מסע של ניצול שואה" [ My Search: A Holocaust Survivor's Journey ] בה הוא מספר על השואה, השירות בהגנה, והמסע הרוחני לנצרות ולשליחות של פיוס ואהבה.

הקשר שלי עם שושנה, נכדתו של יוסף בן אליעזר.

את סיפורו של יוסף לא הכרתי, אבל למדתי עליו ושמעתי מפי נכדתו, ששירתה בכנסייה בירושלים כמתנדבת. הכרתי אותה בהזדמנות כלשהי והזמנתי אותה לביתי בשבת ובימי חול, ונוצר קשר ידידות ארוך שנים.

לחתונתה בארה"ב לא הגעתי. כמה חבל: התמונות היו נהדרות! חלום חיי: חתונה בטבע (כלומר בחצר של הקהילה...), בגדי יום יום (רק מגוהצים מהרגיל), זרי פרחים לחתן ולכלה, ואם הכלה- כמו מרבית הנשים בחתונה - נעלה נעלי קרוקס... בקיצור: אפס גנדרנות ובזבוז. נטו שמחה. אני לא רוצה לחשוף אותה יותר מדי, אז אני מצרפת תמונות של חתונה אחרת בקהילה - תמונות שממילא מפורסמות ברשת.

בשעה טובה, חזרה שושנה לישראל, הפעם עם בן זוגה הטרי, טים. טים, סטודנט מבריק ושקדן מאוניברסיטת פרינסטון היוקרתית, החל דוקטוראט באוניברסיטה העברית. היו לנו שיחות טובות במפגשים בירושלים, בתל אביב, בנטף ובמגדלה, ובמהלך השנים ראיתי כיצד גדלה המשפחה.

כך מקבלים תינוק חדש בקהילה: במעמד מיוחד של ברכה

עדן נולדה בארץ, אבל המלחמה באוקטובר 2023 החזירה את טים ושושנה לקהילתם בארה"ב. משם היו מתקשרים לשאול לשלומי. היה ברור, גם מבלי לדווח לי על כך, שהם מתפללים עבורי ועבור משפחתי. ובעצם עבור כל בני האדם בארץ האבודה הזאת.

בראשית יוני קבלתי לראשונה הודעה משושנה וטים: "התפללי עבורינו".

על כך - בהמשך, אבל מומלץ לצפות בעוד סרטון הנמצא ברשת (2 דקות בלבד!) על הקהילה: https://www.youtube.com/watch?v=8QolJZU7gwk

קהילת הבְּרוּדֶרהוֹף, פרק ג' (פרק ד' - יהיה פיסית בעמאוס שליד לטרון. נא קראו עד הסוף)

3 ביוני, ווטסאפ מידידתי הצעירה מהבְּרוּדֶרהוֹף:

"התפללי עבור משפחתו של טים, אנחנו מאד מודאגים". להודעה הלקונית צורף לינק למהדורת חדשות תחת הכותרת "צוותים מחפשים אחרי אב ובתו על פסגת הר קטאדהין" https://www.wmtw.com/.../two-trails-on-mt.../64955829.

אחסוך את מלוא השתלשלות האירועים.

טים, בן 58, ובתו אסתר, בת 28 (טים הוא אביו ואסתר היא אחותו של טים-ג'וניור, הבעל של שושנה) יצאו לטיול כאשר סופת פתע היכתה במלוא עצמתה. הבשורות הטרגיות הגיעו למשפחה ולקהילת הברודרהוף בהדרגה: במהלך שלושה ימי חיפושים מאומצים של צוותי חילוץ, בתנאי מזג אוויר קשים, נמצאו האב ואח"כ הבת - מתים. הם היו על הר קטאהדין, הגבוה ביותר במדינת מיין (Maine) שבארצות הברית, בשמורת טבע פופולרית (Baxter State Park) המהווה את נקודת הסיום הצפונית של 'שביל האפלאצ'ים'. מסלול העלייה והירידה מההר ביום אחד הוא מאתגר אבל מקובל למיטיבי לכת. את התהפכות של מזג האוויר, בעת שהיו באחד הקטעים המסובכים ביותר, לא יכלו לצפות.

מהכרותי עם שושנה, למדתי על הקשר העמוק של הקהילה לטבע: טבע לאורך כל שנות הילדות ולאורך כל מהלך החיים. חינוך, רוחניות, תפילות, ובילויים מגוונים בטבע. שושנה סיפרה לי כיצד בקושי ניצלה בטיול תמים בנחל עמוד, כאשר עמדה על סלע וחזירת בר מבוהלת פרצה מהצמחייה הסבוכה, דהרה לעברה והפילה אותה. זה לא הפסיק את הקשר שלה עם הטבע. בינתיים שלחתי לזוג מילות נחמה. מה שהיה לי.

ימים ספורים אח"כ פרצה מתקפת הטילים מאיראן והם, באצילותם, שולחים לי הודעה: "Watching the news and praying for you! May God protect you ". סיריוסלי, אתם מתפללים עבורי?!!

באותו שבוע של האבדן הטרגי של טים ואסתר, נולד תינוק שלישי לשושנה וטים-ג'וניור. הם נתנו לו את השם- ארז. גם את זאת רצה הגורל. לטבע ולכוח החיים יש התמדה. יש מסר של נחמה ותקווה כאשר משהו מתחדש.

ואז שלחתי הודעה נוספת:

"באפריל הייתה שריפה עצומת מימדים בהרי יהודה, שהשאירה טבע חרוך, שחור ומפוחם. האם יביא לכם מעט נחמה שנחייה את האדמה השרופה בנטיעת שני עצים לזכרם?"

הסברתי שפעם היינו נוטעים אורנים ביערות קק"ל לכבוד ילדים שנולדו, או להבדיל - לזכרם של אנשים (הלוואי שהיינו נוטעים ארזים). התרגשותם מהרעיון הייתה רבה ותודתם -עמוקה.

שלוש תמונות של השטח השרוף סביב מנזר עמאוס, והתעודה מקק"ל על נטיעת עץ לכבוד בן הזקונים שלי - רועי.

 אבל דאגה החלה לקנן בי: מי יודע מתי הם יבקרו בישראל וירצו לראות את העצים - וייתכן שלא אמצא את העצים מרוב יער... או אולי השתילים  לא יושקו ולא יקלטו כלל?

כך נולד רעיון נוסף:

נזכרתי באותו מקום בו התנדבנו לאחרונה לאחר השריפה העצומה שהייתה בסוף אפריל, וחשבתי שנכון יהיה לבחור פינה בשטח השרוף בעמאוס ניקופוליס (ליד לטרון). בשטח של מנזר שפונה בעת השריפה, אבל ניצל בזכות לוחמי האש המסורים והנועזים. פניתי לנזירים ולנזירות של עמאוס (כן, זו קהילה מעורבת!) עם הבקשה להשקיע ולטפח גינה קטנה, עם עץ וספסל לזכרם של טים ואסתר. פינת ישיבה למבקרים להשקיף על עמק איילון ועל חורבות עמאוס שלמרגלות המנזר. פינה ירוקה וצומחת, פינה של חיים. אולי גם מזרקת מים קטנה.

קהילת הנזירים והנזירות חשבה וחישבה, החליטה והשיבה: כן! הם מסכימים שניקח שטח ונטפח אותו כגינת זכרון, והם גם מסכימים להשגיח, להשקות ולטפח את הפינה.

בחרנו את המיקום, וכעת נותר לתכנן. AI ואדריכל הגינון הציעו את המראה בצד ימין...

אז כך נולד פרוייקט שאמור לעשות שני דברים טובים:

- גינה לזכרם של טים ואסתר, לנחמה ותקווה עבור משפחתם וקהילתם, במקום בעל משמעות גדולה למאמינים (אסביר בסיור).

- החייאתה של אדמה שרופה, בדמות פינה ירוקה ופורחת, עץ (שקד במקום ארז?) ומקום ישיבה לתפילה/ הרהורים / מחשבות טובות...

('על הדרך' עוד בונוס:

הזדמנות לאדריכל גינון צעיר, ארמני שהחל קרייירה זה עתה ונרתם לפרוייקט ברצון ובאהבה).

כדי שאוכל לממן את הקמת הגינה, אצטרך להעזר בתרומות.

גיוס כסף ראשוני יבוא מההזמנה הבאה:

אַחַר צָהֳרַיִם בְּשַׁבָּת בְּאֶמָעוּס נִיקוֹפּוֹלִיס - לְעֵת שְׁקִיעָה.

בתכנית: סיור באתר -בכנסייה העתיקה ובשטחים הסגורים לקהל- כאשר המקום סגור למבקרים. אעביר הרצאה מקיפה על סיפור "ההליכה לאמעוס" וחשיבותו בנצרות, ולסיום - מפגש עם נזירה מהקהילה, מול השקיעה, על כוס קפה.

פרטים והרשמה לשבת הקרובה, 16.8.25:

   17:00-20:00, הגעה עצמית (בוויז: אמעוס ניקופוליס), 160 שקלים לאדם. שלחו לי הודעה למספר 0523278713 ותקבלו את כל הפרטים.