מידי שנה חוזרים אלינו חגי האור בעיצומו של החורף, ואיתם שמחת ההזמנות והביקורים: להדליק נרות, יום פה ויום שם, לשלוח כרטיסי ברכה לחג או לבקר חברים החוגגים את חג המולד. אז מה נשתנה החורף הזה? שבחורף הזה נדליק נרות בזום, ונבקר חברים בזום... וזו דווקא הזדמנות מצויינת להתחבר עם הרבה אנשים!
בכל שנה אני מחפשת (בנרות!) מתנדבים לארח בביתם להדלקת נרות מסורתית, בכוונה לאלו אשר אינם יהודים ושלא הזדמן להם עד היום לפגוש את היהדות, את המסורת, את הבית היהודי. התוצאות מקסימות, ומדווחים לי מדי שנה על מפגשים לבביים.
אז השנה, ביום חמישי, 10-12-20, נארח 'כל דיכפין' להדלקת נר ראשון של חנוכה!
אצלי בסלון, נתנכס בלי מסיכה, בלי ריחוק חברתי...
בשעה 19:00 מוזמנים דוברי עברית לערב לימוד:
המכבים/החשמונאים ביהדות (חגי גולן), בנצרות (יסכה הרני), בציונות (פרופ' רוחמה וויס).
בשעה 20:00 נדליק נר ראשון בזום (בעברית ובאנגלית). יחד: יהודים ולא יהודים, בבתים ובמנזרים- בירושלים, במודיעין ובעמאוס (ובכל מקום!).
ללא עלות, רצוי להכין חנוכיה להדלקה המשותפת.
לא זוכרת שנה שלא הדלקנו נרות עם אורחים שאינם יהודים. בשנה שעברה, בסוף הערב ובפנים קורנות, אמר לי כהן דת קתולי: "אני משרת בארץ יותר מעשרים שנה - זו הפעם הראשונה שאני מתארח ורואה בית יהודי".
ועוד חידוש של שנת הזום: "כוכב נולד" - סדרה בזום על ישוע וחג המולד
שלוש הרצאות (מושקעות!)
6/12/20 20:00 כוכב נולד - היסטוריה ותאולוגיה בסיפור המולד
13/12/20 20:00 סיור וירטואלי בבית לחם
20/12/20 20:00 מיסת חג המולד – צפייה והאזנה מודרכת לליטורגיה הנוצרית.
שלוש ההרצאות, תועברנה מדי יום ראשון בשעה 20:00 (ותהינה זמינות לצפייה בהקלטה) . הנה הלינק לרישום:
לכבוד המולד, היילוד והיולדת:
כמה נשים מוזכרות בשני הפרקים הראשונים של הברית החדשה?
הברית החדשה נפתחת ברשימה ארוכה, ויש שיגידו מְיַגַּעַת - של שמות אבות אבותיו של ישוע. הרשימה נפתחת עם אברהם אבינו (ויתרנו על תרח!) ומסיימים עם ישוע.
בניגוד לרשימות מקראיות של שושלות יוחסין- יש ברשימה זו הפתעה והיא ציון שמותיהן של נשים. דבר לגמרי לא מקובל בעולם פטריארכלי! גם הנשים שנבחרו הן מפתיעות - בלשון המעטה.
לו היינו שואלים 'מי ראויה להיות מוזכרת בשושלת היוחסין של המשיח' - אני מניחה שהרוב היה בוחר בארבעה האמהות הגדולות: שרה, רבקה, רחל ולאה.
כך אנו מברכים את הבנות:
יְשִׂימֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה.
ובכן הפתעה: אם לא די בהתמודדות עם שמותיהם של 44 גברים כדי למצוא את שמותיהן של אותן 5 נשים, אז ההתמודדות הבאה היא מאתגרת -העבר המפוקפק של ארבע מהן... הנשים הן: תמר, רות, רחב, בת שבע ובסוף- מרים.
נשים יוצאות דופן, שלא נאמר-בעייתיות! כל אחת בדרכה. היעלה על הדעת לברך:
יְשִׂימֵךְ אֱלֹהִים כְּתָמָר, רוּת, רָחָב וְבַּת שֶׁבַע ??...
מקובל להציע שני פתרונות לבחירת השמות:
1. הנשים הנ"ל היו זרות, מחוץ למשפחה הגרעינית של אברהם ולמעשה מחוץ לעם ישראל. נשים מן הגויים (בת שבע נשואה הייתה לחיתי, רחב מיריחו הכנענית, רות המואביה ותבדקו גם את תמר).
2. ההריונות של הנשים הללו היו בתנאים מאד לא מסורתיים ושגרתיים (אני מעדיפה לדלג על התיאורים...), ולמרות זאת זכו להיות חלק מהשושלת המפוארת ולהביא לעולם את המשיח.
אני מתעניינת דווקא בדמותה של האישה השישית. זו שמופיעה בפרק ב' של אוונגליון מתי (הספר הראשון של הברית החדשה). היא אמנם איננה חלק מהשושלת שממנה נולד ישוע, אבל בכל זאת מוזכרת בטקטס והיא היחידה מבין 4 האמהות ששמה מצוין כאן:
קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים,
רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם כִּי אֵינָם.
(מתי ב 18)
מה ההקשר של הפסוק? במשפט הקודם נאמר: הוֹרְדוֹס ... רָגַז עַד מְאֹד וְשָׁלַח לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְלָדִים שֶׁבְּבֵית לֶחֶם וּבְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ, מִבְּנֵי שְׁנָתַיִם וָמַטָּה. (מתי ב:16) ולפיכך התרחש רצח מזעזע של תינוקות בכל האיזור (משפחתו של ישוע נמלטה למצרים על מנת להינצל), טבח הידוע בכינויו "רצח החפים מפשע". האוונגליסט מתי, נוהג להסתמך על פסוקים מקראיים כדי לבאר את המתרחש, הניח שלכך התכוונה נבואת ירמיהו המצוטטת לעיל:
כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. (ירמיהו לא יד)
הציטוט המקראי, המובא כאן כהוכחה לאירוע מהברית החדשה, הוא דוגמה לתהום הפעורה בין הפרשנות היהודית לפרשנות הנוצרית: בפרשנות היהודית, רחל היא פרסוניפיקציה של העם (או המולדת) ובניה הם השבטים אשר יחזרו לגבולם:
כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה'; וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. (ירמיהו לא טו - טז)
לא ארחיב בעניין זה, אלא אציין עובדה (פשוטה לכאורה) שהברית החדשה מאשרת שכבר במאה הראשונה לספירה יש מסורת שרחל קבורה בדרך לבית לחם.
דיו רב נשפך על השאלה היכן קברה של רחל: בגבול יהודה ("ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם: ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום" - בראשית ל"ה, יט-כ) או בגבול בנימין ("בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין" -שמואל א' י', ב). הטקסט של הברית החדשה נוצר כנראה בגלל הקרבה הגאוגרפית של מסורת קבר רחל למקום בו המסורת הנוצרית ציינה את מרים יולדת ישוע. כאילו אומר הטקטס: את צעקות האמהות ויבבת התינוקות הנרצחים שומעת האם שבקושי העמידה שני בנים, ואף מתה בלידתה את בנימין. לפיכך מקום קבורתה הוא גם מקום הולדת הבן. הנה תבנית סיפורית משותפת לרחל ולרצח החפים מפשע: במקום של מוות לא צודק - יבואו חיים. רחל תמות ובנימין יחיה. החפים מפשע ימותו אבל ישוע יחיה.
האם יש עוד דמיון בין שתי הנשים מלבד קירבה גאוגרפית בין הקבר של האחת ומקום הלידה של השנייה? - כן. שתי הנשים ילדו בתנאים לא פשוטים, הריונן היה ייחודי, תוצאה של התערבות האל. מתנת אלהים! מאות שנים לפני שאלוהים פקד את מרים בנצרת, הוא פקד את עקרותה של רחל:
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ. כג וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן
צריך לציין: עקרות במקרא הייתה לרוב עדות לכך שהצאצא אשר יגיע - הוא פרי התערבות האל ועל כתפיו משימה ייחודית שהאל מטיל עליו.
מרבית האמהות (שילדו מנהיגים) , אם כן, היו עקרות שזכו להריון לאחר התערבות אלוהית, אז מדוע דווקא רחל זוכה להיות מוזכרת בפתיח של הברית החדשה?
התשובה מורכבת, וגם אם האוונגליסט כתב לתומו ולא התכוון להתפלמס עם היהדות - לצערינו הובאה דמותה של רחל, לתוך לב הסכסוך בין היהדות והנצרות.
פעם אחר פעם קוראים במקרא על העדיפות שיש לאח הצעיר על פני הבכור (הבל וקיין, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו). כך גם היה המקרה של שתי האחיות רחל ולאה, רחל הצעירה לעומת אחותה לאה הבכורה:
וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. יז וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה (בראשית כט).
הכנסייה, מודעת להיותה צעירה היסטורית לעומת היהדות הבוגרת, אימצה בשמחה את המודל המקראי. במיוחד אימצה את סיפורם של יעקב ועשיו: רבקה בהריונה שמעה את הנבואה על בניה: "ורב יעבוד צעיר" (בראשית כז) ואף שיתפה פעולה עם יעקב הצעיר כנגד הבכור הבלתי ראוי. על כך כתב התאולוג הנוצרי קפריאנוס במאה ה - 3:
כי נאמר מראש על אודות שני גויים, גדול וקטן, כלומר
עם היהודים העתיק, והעם החדש, אשר עתיד להיות מאיתנו.
מוצאים אנו בבראשית- ויאמר אלוהים לרבקה: שני גויים בבטנך... ורב יעבד צעיר...
במילים ברורות הסביר קפריאנוס שהיהדות היא נחותה ועל כן צריכה להיות כנועה לאחותה הצעירה - הנצרות.
מאה שנים קודם, כתב נוצרי בשם יוסטינוס מרטיר (מאה השניה, בדיאלוג עם טריפון היהודי) על עליונות הכנסייה הפעם בדמותה של רחל הצעירה:
"לאה היא אכן העם שלכם ובית הכנסת, ואילו רחל היא הכנסייה שלנו...
עיני לאה היו חלשות, והרי אף עיני הנפש שלכם חלשות מאד"
המשוואה הייתה ברורה: יצחק = יעקב = רחל = נצרות = מרים וישוע.
הערצת רחל כתשובה להערצת מרים
דמותה של רחל, התאימה להיות בת דמותה של מרים, אבל אפשר לנחש שהיהודים לא ממש אהבו את האנלוגיה הזאת, או במילים אחרות את 'חטיפתה של רחל' וגיוסה לטובת הנצרות. במהלך התקופה הרומית - ביזנטית, וככל שעלתה וצמחה הנצרות, הועבר הכינוי "עשיו" מרומא ל לרומא הנצרות. 'בני עשיו' היה הכינוי לנוצרים. עם עלייתם של פולחן מרים והערצתה בנצרות, ניסתה היהדות לטפח את המשוואה של עם ישראל כיעקב וכרחל. דמותה של רחל הועלתה על נס (למרות שמעט יחסית נכתב עליה במקרא) וחוברו לה הקשרים ואיכויות שלא היו לה במקרא. ספרות המדרש וספרות הפיוט התמלאו בדברי שבח לרחל והיגדים על חשיבותה. הנה למשל מדרש המתאר כיצד דווקא ממנה, נולד במהלך ההיסטוריה - אליהו הנביא (ומבשר המשיח):
"פעם אחת נחלקו רבותינו עליו (על אליהו), אלו אמרו מ(שבט) גד ואילו אמרו מבנימין, בא ועמד לפניהם, אמר להם: רבותיי למה אתם נחלקים עלי? אני מבני בניה של רחל."
בראשית רבה פרשה עא פס' יא.
הפרשה של פיתוח דמותה של רחל ביהדות, כתגובה לדמותה של מרים בנצרות וכתגובה לטענות של העליונות הנוצרית - היא תחום מחקר מרתק. יותר ויותר נכתב בשנים האחרונות על ההשפעות ההדדיות של היהדות והנצרות זו על זו, בכל מקום וגם בהקשר הארץ ישראלי.
נהנתי מאד לקרוא את עבודת המאסטר המחכימה של ד"ר חנה רוזבי-שחם, בהנחיתו של ידידי המבריק פרופ' אפרים שהם (ותודה רבה לו !), ממנה אני מצטטת את הפסקה הבאה:
"נקודות הדמיון בין רחל ובין מריה ממקמים את רחל כאלטרנטיבה מוצלחת לנוכחותה ההולכת ומתעצמת של מריה בארץ ישראל בתקופה הביזנטית.
הדגש על האמהות של רחל, יחד עם התפקיד המשיחי של בניה, ניצב אל מול דמותה הנוכחת של מריה אם ישו.
כוחה של רחל בתפילה על בניה יכול לעמוד בניגוד לתפקידה של מריה כמליצת יושר עבור בניה המאמינים בפני בנה האלוהי. "
אז כך זכינו בפיתוח דמותה של רחל אמנו, זאת שמתפללים אליה בכל דבר ועניין (ובעיקר בענייני זיווג והריונות) כמעט תאומה של מרים/מריה. בקבר רחל אשר בדרך לבית לחם וב'מערת החלב' בבית לחם עצמה, באים יום יום המאמינים. ידיים ממששות את האבן, דמעות מרטיבות את הרצפה, השפתיים נודרות, הכיסים מתרוקנים ולעיתים קרובות חוזרים להודות לה שקיימה את תפילותינו. מרים נתפסת בתור "האם" בהא הידיעה. האם של כולם, לא רק של ישוע. ואם היא אם וגם מדונה (כלומר 'גברתנו'),
אז אולי אפשר גם לזאת שלנו לקרוא: - רחל אמנו, נוטרדם.
עלון יהודי המתאר את ההריונות "משמיים" של נשים שפקדו את קבר רחל ונפקדו.
תמונות ששלחו זוגות נוצריים שפקדו את מערת החלב בבית לחם ונפקדו.