החגים הנוצריים במהותם, הם שחזור מהלך חייו של ישוע (בקתוליות ובאורתודוכסיה ישנו גם שחזור של חיי מרים והקדושים, בחשיבות שניה ושלישית) ורק היום סיימו את שחזור מסעו הארצי עלי אדמות. משום שהיום, לפי הלוח הגרגוריאני - ישוע עלה לשמיים. אין לנו עוד טביעת רגל שלו מאז.
בחום הקופח שידעה ירושלים השבוע, עם מיעוט משתתפים, בילו הקתולים את הלילה שעבר (20-5-20) ואת היום הזה (21-5-20) במקום המזוהה עם העלייה לשמיים בהר הזיתים.
בשלוש הדתות הגדולות יש שלוש דמויות בשר ודם שעלו לשמיים והמסורות מראה את מקום ההתרחשות: אליהו, ישוע ומחמד. (השמטתי את חנוך אלא אם אתם יודעים היכן טביעת כף רגלו מונצחת, כלומר אם ישנו זיהוי למקום עלייתו לשמיים)
יש הבדלים בין הדמויות ויש הבדלים בין סיפורי עלייתן לשמיים:
1.אליהו מעולם לא מת, אלא בחייו עלה לשמיים.
לאליהו אין קבר, והציון המשמעותי הוא המקום בו נלקח השמיימה. המקום מזוהה מזרחית לנהר ירדן, בגבעה קטנה המצויה במתחם של אתר הטבילה הירדני, "אל מע'טאס".
2. ישוע מת, קם לתחייה ואחר כך עלה לשמיים.
ישוע זכה לקבר שהפך לכנסייה המונומנטלית של ירושלים ובהקשר של היום - לציון המקום בו עלה לשמיים מראש הר הזיתים.
3.מחמד מת, לא קם לתחייה אבל עלה לשמיים וגם חזר מהם בעודו בחיים.
קברו של מחמד הוא המקום המפורסם והחשוב ביותר למוסלמים, וכן חשוב גם ציון מקום עלייתו לשמיים תחת כיפת הזהב, בהר הבית.
(ומה עם משה? לא קבר ולא עלייה לשמיים... נושא מרתק שלא נדון בו כעת).
נחזור לישוע:
"אַחֲרֵי עֱנוּתוֹ, וּבְמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם נִרְאָה אֲלֵיהֶם וְדִבֵּר אִתָּם עַל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים" (מעשי השליחים א 3) = אחרי מותו ישוע קם מן המתים והיה נוכח עלי אדמות במשך ארבעים ימים. כך הוכיח כי הוא ה- Risen Lord = "האדון שקם מן המתים".
אחר כך עלה לשמיים, כדברי אוונלגיון מרקוס (טז 19):
" לְאַחַר שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיהֶם נִשָֹא הָאָדוֹן הַשָּׁמַיְמָה וְיָשַׁב לִימִין אֱלֹהִים. "
לולא עלה לשמיים, היה ישוע מסתובב ביננו עד עצם היום הזה. חבל שאין זה כך. היינו פותרים אחת ולתמיד את הויכוח אם מדובר במציאות או דמיון, באמת היסטורית או מיתולוגית. בכל אופן, רק האוונגליסט לוקאס מזכיר את פרשת עלייתו לשמיים בהקשר להר הזיתים ולירושלים:
1. בסוף אוונגליון לוקאס (כד: 50 - 51)
הוּא הוֹצִיא אוֹתָם עַד בֵּית עַנְיָה, נָשָׂא אֶת יָדָיו וּבֵרְכָם. בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרֵךְ אוֹתָם נִפְרַד מֵהֶם וְנִשָֹא הַשָּׁמַיְמָה.
2. בפירוט רב יותר, בפתיח של ספר מעשי השליחים (פרק א: 9 - 11 ):
אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשָֹא מֵעֲלֵיהֶם בְּעוֹדָם מִסְתַּכְּלִים, וְעָנָן נָטַל אוֹתוֹ מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם. עוֹדָם מַבִּיטִים הַשָּׁמַיְמָה בַּעֲלִיָּתוֹ, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבוּשֵׁי לָבָן נִצְּבוּ לְיָדָם וְאָמְרוּ: "אַנְשֵׁי הַגָּלִיל, לָמָּה אַתֶּם עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים אֶל הַשָּׁמַיִם? יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה - בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם. אַחֲרֵי כֵן שָׁבוּ לִירוּשָׁלַיִם מֵהַר הַזֵּיתִים"...
מעניין מאד שבשני התאורים, חשוב ללוקאס להדגיש שהתלמידים חוזרים לירושלים, ימשיכו לפקוד את בית המקדש, ויהיו יהודים הלכתיים:
1. באוונגליון (א 51 – 52):
הֵם הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וְחָזְרוּ לִירוּשָׁלַיִם בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְהִתְמִידוּ לִהְיוֹת בַּמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁהֵם מְבָרְכִים אֶת הָאֱלֹהִים.
2. בספר מעשי השליחים (א 12):
אַחֲרֵי כֵן שָׁבוּ לִירוּשָׁלַיִם מֵהַר הַזֵּיתִים, הַקָּרוֹב לִירוּשָׁלַיִם כְּדֶרֶךְ תְּחוּם שַׁבָּת.
העלייה של המשיח לשמיים דווקא מעל ירושלים - מעלה את הקדושה מהציר האופקי לציר האנכי. ירושלים קדושה מתחת פני האדמה, מעל פני האדמה, ומעל האוויר שמעל האדמה... בעבר כבר קבע הרב עובדיה יוסף איסור - האיסור לטוס מעל הר הביית. למה? בגלל הלכות טומאה. כי גם האוויר מעל מקום המקדש הוא קדוש.
כל כך הרבה ניתן לאמר על קדושת ירושלים בברית החדשה ובנצרות בכלל, עד שנדרשת לי לפחות הרצאה של שעה וחצי. מקווה שאעשה זאת בקרוב (לפני שאגיד שוב "בשנה הבאה בירושלים הבנויה"). בינתיים למי שלא זכה להאזין לשדורי יום ירושלים האחר -
במפגש נדבר על היחס שלנו כיהודים וכנוצרים לירושלים. ננסה לברר מה אומרות הדתות שלנו על ירושלים של מעלה ומה על ירושלים של מטה. את איזה ירושלים אנו אוהבים יותר...
מעניין וחשוב להבין את הקשר של שלוש הדתות לעיר ירושלים, ומחר נטפל בשתיים בלבד...
ואם משהו מבינכם מנסה לדרג ולהשוות את עצמת הקשר - אני מצרפת מילים שכתבתי בעבר בתגובה למאמר על קדושת ירושלים אשר הוציא דברים מהקשרם ו"ציטט" אותי באופן שגוי. לא אפנה אתכם למאמר ... אלא לתגובתי אז:
קְדוּשָׁה היא מְצִיאוּת וְתוֹדָעָה גם יחד, וּכְמוֹ חֲוָיוֹת נוֹסָפוֹת - הִיא תְּלוּיַת תַּרְבּוּת וְהַקְּשָׁרִים. הַקְדוּשָׁה של הר הבית אינה בדיוק כמו הַקְדוּשָׁה של שבת, וגם אינה בדיוק כמו הַקְדוּשָׁה של מעמד הקידושין.
ניקח למשל את חווית האהבה: גם אהבה היא מְצִיאוּת וְתוֹדָעָה גם יחד, ובהחלט תְּלוּיַת תַּרְבּוּת וְהַקְּשָׁרִים. אם נגדיר את הקשר בין איש ואישתו כ"אהבה" , ונטען שיש רק משמעות לאהבה בהקשר זה, הרי שביטלנו את מושג האהבה בין הורה לילד, אהבת מולדת וכיו"ב.
לעניין הכתבה, גזירה שווה: הַקְדוּשָׁה של הארץ ליהודים נושאת מטען והקשר מסוג אחד, ואילו הַקְדוּשָׁה של הארץ לנוצרים נושאת הקשר אחר. הַקְדוּשָׁה של הארץ ליהודים נושאת מבט קיומי, של עבר הנושא עיניו לעתיד ואלו הַקְדוּשָׁה של הארץ לנוצרים נושאת מבט לעבר פלאי, רגע ומקום מכוננים של שנוי פני העולם ע"פ אמונתם.
מאחר והנוצרים הם אלה שהמציאו את הביטוי "ארץ הקודש" (TERRA SANCTA ) , ביטוי שאין לו תקדים מקראי /עברי / יהודי– כיצד אם כן נטען שהארץ אינה קְּדוֹשָׁה עבורם? הַקְדוּשָׁה שלהם אינה קוראת ומתגעגעת לחיים נוצריים על אדמת הארץ, אבל קוראת לחיים נוצריים ברחבי העולם על בסיס המופת של מה שהתרחש בארץ זאת.
זוהי קְדוּשָׁה אחרת.
האמירה "ארץ הקודש אינה קְּדוֹשָׁה לנוצרים" כמוה כטענה "אהבה קיימת רק בין איש לאשתו, ועל כן אין הורה אוהב את ילדיו".
כמו סוג נוסף של אהבה, אין לטעון שאהבה קיימת רק לפי מודל אחד. קל וחומר חווית הַקְדוּשָׁה .
הנה השיחה על ירושלים של מעלה ועל ירושלים של מטה... בלינק הזה
Comentarii