top of page

הבלוג של יסכה הרני

חיפוש

גְּבִירְתֵּנוּ של צרפת או גְּבִירְתֵּנוּ של ירושלים? - גלגוליו של מתחם נוטרדאם

עודכן: 7 ביוני 2022


צילם:משה רימר



ארץ ישראל נקנית - לא בהכרח בייסורים


כאשר הגיע הַפִילַנְטְרוֹפּ הצרפתי, הָרוֹזֵן מָרִי פּוֹל אָמָדֶה דֶּה פְּיֶלָא, לארץ במאה ה-19, ראה לנגד עיניו שעתיד לקום בית הארחה לצליינים מצרפת. אולי כבר אז דמיין שהמקום יוקדש ל- "גְּבִרְתֵּנוּ של צרפת", ובצרפתית- "נוטרדאם דה פראנס".

פסל מרים המחזיקה את ישוע מעל מנזר נוטרדאם. צלם: משה רימר.


היוזמה החלה בשנת 1882, כאשר הגיע הָרוֹזֵן עם קבוצה של אלף צליינים צרפתים לארץ הקודש. אלף צליינים! מספרים כאלה לא היו עניין שבשגרה בימים ההם. ארגון קבוצה בסדר גודל שכזה פירושו מאמץ מרוכז, תכנון מדוקדק, התארגנות מוקדמת ובעצם - יוזמה לאומית. לא פלא ש"מסע האלף" הפך לציון דרך בתולדות הצליינות בכלל ובתולדותיה של הכנסייה הקתולית בפרט.

אבל תהילה לכשעצמה אינה פותרת את הצורך בשירותי דרך ומלונאות. נהפוך הוא: מול גודל היוזמה עמדה מציאות קשה ועלובה של העדר שירותי תיירות (כפי שקוראים לזה היום).

וכאן נכנסו לתמונה הדמויות הבאות:

1. מָרִי פּוֹל אָמָדֶה דֶּה פְּיֶלָא, הָרוֹזֵן הַפִילַנְטְרוֹפּ (אותו אני מכנה: "יְהוֹשֻׁעַ חַנְּקִין של הצרפתים"...) היה אדם חדור אמונה וחזון, אשר הותיר אחריו צאצאים שאינם בשר ודם אלא - אדמות, מבנים ומוסדות. צאצאיו אלה עומדים זקופים וגאים עד עצם היום הזה. כאיש צעיר ואדוק עד מאד, הגיע לארץ ב 1874, ושנית ב- 1876. את הונו הקדיש מלכתחילה ל"גאולת" אדמותיה של ארץ הקודש ולבניית מנזרים ומוסדות. כמה כסף תרם לרכישת האדמה עליה עומד מנזר נוטרדאם? וכמה תרם לבנייה עצמה? - כנראה שאין יודעים בדיוק. אבל ברור שהיה מעורב ברכישה ובבנייה שכן בין היתר, ראה בכך מענה לנוכחותם הגוברת והמאיימת של הרוסים בעיר: המוני הצליינים, רכישות המגרשים והתרוממותם של בניינים מעל קו האופק של ירושלים ובראשם מגרש הרוסים.


2. מסדר קתולי צרפתי בשם ה-"אָסומְפְּסְיּוֹניסטים" (בהשראת המושג הנוצרי 'אָסומְפְּסְיּוֹן' שפירושו - עלייתה לשמיים של מרים) נעתר לפנייתו של הָרוֹזֵן. מסדר זה ארגן את מסע אלף הצליינים, ובהמשך רכש 4,000 מ"ר מול השער החדש בצמוד לבית חולים הצרפתי סן לואי. מכאן התגלגלו העניינים במהירות: בשנת 1885 החלה הבנייה, בשנת 1888 הכריזו על פתיחת השערים, ב-1893 הונחה אבן הפינה לקפלה, ובשנת 1904 הוצב פסל גבירתנו בראש המבנה.

פסל שנעשה לפי מודל המצוי בפריז, הנקרא: "גבירתנו של הישועה".


"גבירתנו של הישועה" - מודל פיסולי מכנסייה בפריז שהיווה השראה לגברת 'שלנו'


כך התרומם לו המבנה המונומנטלי (נוטרדאם), בעקבות מסע הצליינות המונומנטלי ('מסע האלף'). ועם האוכל בא התאבון:

היו אלה הצרפתים אשר פנו להשלטונות העות'מניים ובקשו לפרוץ עבורם פתח בחומת העיר העתיקה, מול המבנה של נוטרדאם, על מנת לאפשר גישה קלה ומהירה מהאכסניה לכנסיית הקבר.

כך נולד לו "שער חדש" בחומות ירושלים!


 

קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה, קִנְאַת צַלְיָנִים תַּרְבֶּה בָּתֵּי הַאֲרָחָה


בנייתה של אכסניה גדולה ומרשימה זו, היה פתרון מצויין לעולי הרגל שפקדו את העיר ובנוסף - גם אמירה פוליטית. ציינתי קודם את הלְעֻמָּתִיּוֹת מול הנוכחות הרוסית, אבל הייתה עוד יריבות אחרת, שלא נעלמה בארץ הקודש: הגרמנים. היום הכל נעים ונינוח בין צרפת וגרמניה, אך לא כך היה בימים ההם, והמתיחות הייתה הדדית: כאשר מצאו צליינים גרמניים את עצמם שוהים באכסנייה צרפתית בירושלים, הייתה זו עבורם מבוכה גדולה. בספרו קתולים אמתיים וגרמנים טובים, מצטט פרופ' חיים גורן תלונה של גרמני:

"היכן יתגוררו כולם (הגרמנים)? למרבה הביזיון, האפשרות הסבירה היחידה כמעט הפתוחה בפניהם היא להתאכסן בנוטרדאם הצרפתית."

הדבר היה קשה מנשוא, וכך פרופ' חיים גורן מסביר את נסיבות בנייתה של האכסניה הגרמנית של בית פאולוס מול שער שכם:

"המבנה הגדול שהיה יותר מכל דבר אחר סמל לנוכחות הצרפתית בארץ בשלהי התקופה העותמאנית, הלא הוא אכסניית הנוטרדאם. צרפת הייתה היריבה ובת התחרות הקשה של הגרמנים הקתולים בארץ באותה תקופה, ורכישת המגרש של בית פאולוס היה פעולה אנטי צרפתית מובהקת".


חזית בנין נוטרדאם - 90 מטרים, אגפיו - 45 מטרים כל אחד, הבניין בן 4 קומות וגובהו 23 מטרים.

צילום:משה רימר

 

חסד ללא גבולות


ניתן לערוך סיור ייחודי בירושלים, המתמקד בכלל המתחמים הצרפתיים. מפה זו מראה את נוכחותה של הבנייה הצרפתית סביב הנוטרדאם. בנייה הבולטת עד עצם היום הזה בגודלה וביופיה האדריכלי סביב החומות ובמיוחד בפינה הצפון- מערבית של העיר העתיקה.


הרובע הצרפתי בין הרובע הנוצרי (מימין ולמטה בתמונה) למגרש הרוסים (למעלה, לא בתמונה)


אחד המבנים המשמעותיים, המרתקים והמרגשים ביותר הוא בית חולים סן - לואי. בית החולים, שנבנה במקור ע"י הפטריארכיה הלטינית והיה ממוקם בתוככי העיר העתיקה, היה לא ראוי ובלתי מספק. הָרוֹזֵן הַפִילַנְטְרוֹפּ, רכש את השטח שעליו נבנה לימים בית החולים, מימן חלק מבנייתו ובנה סדרת חנויות כדי שהרווחים מהם יסייעו למימון בית החולים. בהיותו מוכשר גם בתחום הציור - עמד ימים כלילות ועיטר את קירות בית החולים בציורים מרשימים (שעברו שימור בשנים האחרונות). בדירה שהייתה לו בתחומי בית חולים - בילה את ימיו האחרונים ובה גם מסר את נשמתו לבורא.

בית החולים לא הפסיק לפעול ועד היום מנהלות את בית החולים הנזירות של אותו מסדר צרפתי מהמאה ה-19: נזירות יוסף הקדוש - Sœurs de Saint Joseph de l'Apparition . כיום משמש המקום כבית חולים טרמינלי, תחנתם האחרונה של חולים במחלות סופניות. איזו אוכלוסיה משרת המקום? את כולם: יהודים (60%), נוצרים ומוסלמים.

לא פשוט לבקר במקום. בלשון המעטה. והכוונה למראות של אנשים שימיהם ספורים. בכל שנותיו כבית חולים טרמינלי, סיפרה המזכירה הראשית העובדת במקום למעלה מארבעים שנים- יצאו ממנו בחיים שני אנשים בלבד. במקום עובדים אנשים עם נשמה יתרה: אנשי דת, מתנדבים וכמובן אנשי צוות מקצועיים. המנהלת הקודמת, הנזירה מוניקה (כיום ראשת המסדר ברומא), הייתה אחות במקצועה ואחות במסדר יוסף הקדוש.

לאחרונה דברתי עם הסופר חיים באר על המקום, והוא שלח לי את הקטע מתוך ספרו 'מסע דילוגים'. בעמוד 52, הוא מתאר כיצד נכנס פעם לבית החולים סן לואי על מנת לספוג את האווירה ולהיטיב לתאר בספרו את הדמות של האישה אשר נפטרה במקום. הנזירה אשר אישרה לו להיכנס למתחם (אולי האחות מוניקה?) אמרה לו בעווית של אי נחת:

"אדם לא צריך להיות תייר במקום שכנפי מלאך המוות פרושות מעליו. מוטב שלא יהיה תייר בכאב". בתמורה, ציטטתי לחיים באר את תשובתה של האחות מוניקה לשאלתו של ידיד, שאביו נפטר בבית החולים: "האם לא קשה לך לראות אנשים מתים כל הזמן?" על כך ענתה: "זו זכות ללוות אותם ואת המלאכים שבאים לאספם".


לפני שנה זכיתי והוזמנתי להיות בחבר הנאמנים של בית החולים.

אני? היהודיה? בחבר נאמנים של בית חולים קתולי? בחיל ורעדה אמרתי: כן! עד היום אני שוברת את הראש איך לעזור ולתמוך במקום המופלא הזה. בסמינר אקדיש הרצאה שלמה לבית זה שבו מבקרים המלאכים בתכיפות כמעט יום-יומית. לא מצאתי מילים מדויקות יותר לתיאור המקום מאשר הכותרת שנתתי להרצאתי: "בית חולים סן לואי - חסד ללא גבולות".


חבר הנאמנים של בית חולים סן לואי

 

גבירתנו צופה על שני עמים המתכתשים בינהם בארץ מולדתה


כותרת הכתבה בעיתון "דבר", מיום 20 בספטמבר 1948, הכריזה ש-

"חבלני אוייב התנקשו בכנסיית נוטרדאם בירושלים".

בהמשך הכתבה, עבר הכתב לתאר את המתרחש בהר ציון, במקור חיים, בבית צאפאפה ובאבו תור. המתחם של גבירתנו לא הוזכר מעבר לארבע שורות הפתיחה והכותרת של הכתבה. מדוע? כי המלחמה התחוללה בכל מקום. אבל מספיק מבט בתמונת ההרס של נוטרדאם כדי להבין את עצמת המלחמה בגזרה זו ואת אימת המערכה.



22 שנים מאוחר יותר, תיאר כתב העיתון "מעריב" בוירטואוזיות לשונית כיצד נראה המבנה:


שסוע מהתפוצצויות, נגוס רסיסי פגזים וקלעי כדורים שהוטחו בכתליו לאלפים, ניצב לו בניין האבן האדיר של מנזר נוטרדאם דה פראנס בפאתי ירושלים החדשה, כשהוא חולש על חומות העיר העתיקה ומשקיף אל תוך סמטאותיה הציוריות והמפותלות.

צלבים באבן ומתכת, נסי מסדר הכמרים הצרפתיים ופעמוני התפילה הכבדים, הודיעו לכל על ישותו הדתית נוצרית של מבנה רב אגפים וחצרות זה, שרובו ככולו עשוי אבן ירושלמית והוא מתנשא על פני שאר הבניינים הסמוכים לו.

נוטרדאם בירושלים לא היה כנסייה ומנזר בלבד. לא פחות מאלה היה נוטרדאם מצודת גבול איתנה, עין צופיה על ירושלים המזרחית ואתר קרבות נודע בעת מלחמת העצמאות.

נושא הכתבה היה האירוע יוצא הדופן הזה:


ב-23 ביולי 1967 נערך ברחבת המנזר טקס צנוע, בו החזיר מפקד מחוז ירושלים של צה"ל את האגף המופקע לידי נציג המנזר. בסיומו של הטקס מסר המפקד הישראלי לנציג המסדר הצרפתי קופסת עץ זית שעליה חרוט:

"לאבות הכנסייה נוטרדאם דה פראנס, בהוקרה ובברכה, צבא ההגנה לישראל".

בתוך הקופסה נמצא מפתח שבא לסמל את החזרתו של האגף שהופקע מטעמי ביטחון לידי בעליו המקוריים.


 

נפלאות דרכי הגורל


כמה היסטוריה גלומה במבנה אחד, מאז נבנה בסוף המאה ה-19? קשה להאמין!


1. מלחמת העולם הראשונה והפקעת המקום על ידי העות'מנים.

2. מלחמת העולם השניה והפקעת המקום על ידי הבריטים.

3. מלחמת השחרור והפקעת המקום על ידי היהודים.

(זה מורכב ועל כך הרצאתו של משה חרמץ, המסביר את ההתרחשויות על רקע התמונה הכוללת של המדיניות הציונית בשאלת ירושלים 1937 - 1967)

4. באוקטובר 1970 (בלי מלחמה) העבירו ראשי המסדר את המתחם לנציגי האוניברסיטה העברית באמצעות חברת הימנותא, תמורת סכום של 815 אלף דולר.

נוטרדאם בידינו ???!!!

5. האוניברסיטה העברית מכרה את הבניין לכס הקדוש (ולא למסדר האסמפסיוניסטי) תמורת 963 אלף דולר.

נוטרדאם בידם...

מה קורה פה, שואלת גבירתנו, וגם אני. אבל בשביל זה תהיה הרצאה נפרדת של החוקר ד"ר אמנון רמון הטוען שפרשה זו הייתה ל- נקודת מפנה ביחסי הכס הקדוש ומדינת ישראל.

-------------------------------------------------------

דבר אחד די בטוח:

הרוזן הפילנטרופ לא יכל לדעת שמאה שנים אחר כך, המלון יהיה מוכר בשם

"גְּבִרְתֵּנוּ של ירושלים", נוטרדאם דה ז’רוזלם, Notre Dame de Jérusalem .

הוא גם לא היה מעלה על דעתו שסטודנטים ישראלים ישוכנו במתחם נוטרדאם כפתרון למעונות האוניברסיטה, אשר מעתה נקראו "מעונות האלף" על שם אותם אלף עולי הרגל הצרפתיים עימם הגיע לארץ הקודש בשנת 1882...


אני חותמת על כך שלא דמיין בחלומותיו הפרועים ביותר ש-

סמינר של יהודים יתמקם בין פורים לפסחא באכסניית הצליינים של גְּבִרְתֵּנוּ, יתארח במבנה יתעמק בתולדותיו , יתמוגג מהמיקום, יטפס אל פסלה של המדונה במרומי הגג ובמשך שלושה ימים יפקוד כל מתחם צרפתי שנרכש באדיקות לצד חומות העיר הקדושה.



 

סמינר במלון נוטר-דאם:

בין צרפת לארץ הקודש, בין דת לפוליטיקה, בין פורים לפסחא בעיר הקודש

שלושה ימים של סיורים והרצאות עם יסכה הרני ומרצים אורחים






1,983 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול

1 comentario


כתמיד פוסט מעניין ומחכים. כה לחי. שתי תוספות קטנות:

1. החלק ההרוס במבנה הנוטרדאם נהרס דווקא על ידי צהל. במלחמת השחרור עלה אחד הטורים המשוריינים הירדנים במעלה הרחוב במטרה לפרוץ דרכו לרחוב יפו ולהמשיך את כיבוש השכונות היהודיות של העיר. כח המגן העברי שנשלח לעמוד מול השריון הירדני הורכב ברובו מנערי גדנ״ע וממטול פיאט (סוג של בזוקה ). מפקד הכח הורה לפוצץ חלק מקיר החזית של הנוטר דאם על מנת ליצור מחסום לטור השריון הירדני. הסיפור כולו מתואר בספר ירושלים ירושלים. (עמ׳ 367-8)

2. תיאור ״האם הגוססת״ במנזר הנוטר דאם מופיע בספרו המונומנטלי של חיים באר: ״עת הזמיר״ (עמ׳ 534), הספר הזה, שהוא אחד מספרי הפרוזה המשובחים שנכתבו בעברית מעולם, על אף שכשפורסם התקבל בביקורות צוננות), משתמש באר בהרבה מוטיבים…

Me gusta
bottom of page