מספר מילים על דלת כנסיית הלחם והדגים בטבחה

דלת הברונזה המסיבית של כנסיית הלחם והדגים בטבחה, נעשתה בגרמניה, בהזמנת המנזר. האמן, פרופ' אלמר הילדברנד, (Prof. Elmar Hillebrandt) הכינה בעיר קולון, בה יושבת האגודה הגרמנית הקתולית של ארץ הקודש, ומשם הגיעה עד הלום... ניקולאוס, אב המנזר בזמנו, קידש את הדלת באפריל  1986, ומאז היא שם בטבחה – מחכה למי שיבין את החיבור המופלא שנעשה בה: החיבור בין המִדְבָּר של תולדות ישראל, הרחק מכאן, והמִדְבָּר הזה של חסידי ישוע, הנקרא – טבחה!  להבנת תכנית הסצינות המוצגות בדלת, צריך להיות קצת תאולוגיים. סיפור ריבוי הלחם והדגים, התרחש על פי אוונגליון מרקוס ב - מָקוֹם שׁוֹמֵם, וביוונית -ἔρημον τόπον ("הֵם הִפְלִיגוּ מִשָּׁם בַּסִּירָה אֶל מָקוֹם שׁוֹמֵם לְבַדָּם". ו' 32). משמעות המילה - "ארמוס"/ eremos  - מקום שומם, כגון מִדְבָּר הנגב או סיני. מהמילה "ארמוס" נגזר "הרמיטאז'' -מקום למתבודד,  ו"הרמיט" -נזיר מתבודד.  הכיצד, אם כן,  מִדְבָּר בטבחה?! כאשר מעיינות מליחים מציפים את הבקעה הקטנה הזו, צומחים בה הלופיטים (צמחי מליחה שאינם אכילים לאדם), וכך יהיה המקום לשומם, כמדבר.  מסיבה זו אין מזון אלא במרחק הליכה והתלמידים מציעים " שְׁלַח אוֹתָם שֶׁיֵּלְכוּ אֶל הָעֲיָרוֹת וְהַכְּפָרִים מִסָּבִיב וְיִקְנוּ לָהֶם לֶאֱכֹל" (ו' 36).

בספור המקסים הזה, שסופו ריבוי של אוכל להמון הנוהים אחרי הישועה, יש רחמים, ויש עדר אבוד שמחפש רועה: "כְּשֶׁיָּצָא יֵשׁוּעַ וְרָאָה הָמוֹן רַב נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עֲלֵיהֶם, כִּי הָיוּ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה". תפקידו של הרועה הוא להוביל את עדרו למקום מאכל ומשקה. העדר המבולבל חיפש אוכל ומנהיג, והתלמידים הציעו הצעה (" שְׁלַח אוֹתָם שֶׁיֵּלְכוּ...") שמשמעותה שעדיין לא הבינו, ולא ידעו מי המנהיג/הרועה האמיתי. ישוע הפעיל את מנהיגותו – הוא ציווה על הושבת העם בקבוצות מאורגנות, נשא עיניו השמיימה ואז התרחש הנס. חסדי שמיים – ממש כמו אז, במִדְבָּר  ההוא, עם הרועה הטוב משה, אשר ריחם על הָעָם.   הלחם והדגים התרבו והזינו כמו המן והשליו במדבר. מסתבר שהָעָם הוא אותו עם: כבשים המבקשות רועה שאפשר לבטוח בו.

והנה בדלת מופלאה זאת, מחולקות הסצינות בבירור בין הצאן שהסתובב בשממה המנהיגותית של ימי הבית השני באזור הגליל, לבין עם ישראל שחיפש מנהיגות והזנה בדרכו אל ארץ ההבטחה והישועה.                מפתח חשוב להבנת הקונטקסט המקראי של נס ריבוי הלחם והדגים מוצג בתבליט שבצד הימני והעליון של הדלת – ירידת המן במדבר! [זה הזמן לשוב ולקרוא את דרשת הלחם באוונגליון יוחנן פרק ו'. ברור שכבר באוונגליון מרקוס רומזים לקשר בין ריבוי הלחם והדגים לירידת המן, וכך גם הפרופ' הגרמני שיצק את דלת הברונזה על גדות הריין...] 

בתרשים שלפניכם הסברים לכל הסצינות. שתיים מהסצינות הן מהממות ממש: ישוע הדורך עם צלבו בגת הענבים (ועל כך הסבר בהזדמנות אחרת) ו - מפגשה של הַגָּר עם המלאך במדבר! בקלון, ובמצב של מצוקה, יורדת הַגָּר אל המדבר, כשה אובד. אבל אפילו על שפחה שהתמרדה נגד גבירתה, אלוהים מרחם: "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר"... (בראשית טז יט). אותה המילה: "ארמוס"- ἐν τῇ ἐρήμῳ, ἐπὶ τῆς πηγῆς ἐν . בפרק אחר, על סף שבירה, "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם" (בראשית כא).

החיבור המהמם בין ישוע, משה ויוסף, ובין אנשי הגליל, עם ישראל והגר – מזמין פרשנות ספרותית ומחשבות תאולוגיות. 

הלקח של הגר הוא הלקח לכולם: כאשר ישנה מנהיגות עם רחמים, והעדר בוטח ברועה, למרות איום המקום השומם– אז יש סיכוי שירד מן, יתרבה הלחם ונראה באר מים.

📷