top of page

הבלוג של יסכה הרני

חיפוש

מציבה ששרדה את חילול הקברים היא של הַנִּין של הציוני הראשון. בואו ביום שישי- לראות, לשמוע ולהזדהות!

עודכן: 2 בפבר׳ 2023

ביום שישי הקרוב, 3.2.2023, השמש תזרח ועשבים יתחילו את צמיחתם בזכות הגשמים של הימים האחרונים. השמש תזרח על קברים מנותצים ואנו - שנבוא להכיר, לחזק ולפעול - נצמיח תקווה, כמו העשבים. (עשבים שאינם שוטים).

אני מבקשת שתבואו בהמוניכם. ותביאו אחרים.

אני מבקשת שתפיצו ותשתפו כך שרבים יתוודעו למציאות, וגם יחזקו את המסר של אחווה ואכפתיות מכל תושבי ארצנו. אכפתיות כלפי ה'אחר'.


הרשמה לערב העיון בזום: http://bit.ly/3iUA3V1



המאמר לפניכם יעסוק בסיפור היסטורי נוגע ללב הקשור לבית הקברות המחולל בו אדריך ביום שישי הקרוב. אבל אי אפשר בלי ההקשר האקטואלי. כדי שתהיו "בעניינים" - הנה השתלשלות האירועים בהר ציון והעיר העתיקה בחודש האחרון, וגם קצת "פלאש בק" לעשור האחרון. אם זה ארוך מדי ומדכא מדי - תדלגו ישר לפרק האחרון בבלוג:

בחייהם ובמותם נפרדו. התאומים של המסיונר לונגלי הול.


 

חילול בית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון - 1.1.2023


בעוד הנוצרים בארץ ובעולם חגגו את השנה החדשה, נכנסו שני יהודים דתיים (לפי הציציות והכיפות) ביום ראש השנה האזרחית לבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון, ובמשך שעה ארוכה ניתצו כארבעים קברים.



בגלל החג, לא צפו מנהלי ותלמידי האוניברסיטה האמריקאית ללימודי ארץ הקודש (השוכנת בצמוד) במצלמות בזמן הפשע. רק כאשר הגיעו למקום למחרת וראו את הנזק - פנו למצלמות וראו את הסרט הבא:



ההרס היה עצום. בעיקר הושחתו צלבים שעמדו על המצבות, אבל חוללו גם קברים ללא צלבים, ולמשל את תבליט הפנים של הבישוף הפרוטסטנטי השני של ירושלים, סמואל גובאט - ריסקו עד תום.


בצד ימין: הפנים השלמות של בישוף גובאט ומנגד - הפנים נותצו לחלוטין (צילום: אנדראה קרוגמן)


 


חילול בית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון לפני עשור- 10.2013


לפני עשר שנים, באוקטובר 2013, חדרו יהודים לשטח של אותו בית קברות פרוטסטנטי, וחיללו עשרות קברים. באותה פעם, הם שברו את הצלב שעל קבר יוהאן לודוויג שנלר (1820 - 1896), מייסד ובונה בית היתומים המפורסם בירושלים. בהיותו דמות ידועה ונערצת בגרמניה - הגיעה תמונת קברו המחולל לעיתונות הגרמנית בכלל ולעיתון "דר שפיגל" בפרט.

אבל לא רק בגרמניה התפרסמה הקטסטרופה. גם באנגליה היה פרסום נרחב, משום שהמקום שייך לשתי הכנסיות: האנגליקנית והלותרנית.


העתונות העולמית עסקה בנושא בהרחבה ונשאלו שאלות קשות.

למשל: מדוע לא נשמע גינוי מראש העיר של ירושלים?

ברוך השם שהפעם הרב הראשי דוד לאו כתב מילים קשות ומשמעותיות! אולי בזכות דעת הקהל העולמית נתפשו הפושעים במהרה.




לפני עשור, לא היו מצלמות אבטחה בבית הקברות כמו בימינו, אבל מצלמות המפוזרות בשטח הר ציון קלטו את הפורעים בדרכם לשטח בית הקברות וביציאתם ממנו מאוחר יותר. הם נתפסו והודו. מהיכן הגיעו? הם היו דיירים של ישיבת התפוצות בהר ציון, למרות שלא היו ממש תלמידים בישיבה. בגלל אלימות נאסר עליהם, בצווי הרחקה, להיות ביהודה ושומרון. לכן קיבלו מגורים בעיר הקודש.

 

הר ציון היה רווי אלימות כבר קודם. אציין רק שני מקרים:


3.1.2013 - הרס האריחים המוסלמים בקבר דוד

גם הכתובת וגם האריחים היו על הקיר... הכתובת נשארה אך האריחים אינם עוד! בסבב הראשון- נתפס יהודי מנפץ את האריחים אך טען שהרב אמר לו "שהאריחים חוסמים את התפילות". עברו שבועיים ונכנס משהו עם קונגו וחיסל את האריחים ב 90%. החלטת רשות העתיקות הייתה מכת מחץ סופית: במקום לשחזר אריחים בני 300 שנים או לפחות לאסוף את השברים - הם השליכו את כל שברי האריחים לפח. חסל סדר האריחים התורכיים בקבר דוד.



5.2014 - הצתה בכנסיית הדורמציון

אינני רוצה להתמקד בסדרת פשעי השנאה שנעשו בהר ציון, כי בשביל זה אין מספיק מקום וגם אינני רוצה ליגע או לדכא. רק בהקשר להצתה שהייתה בכנסיית דורמציון, אציין שאם תלחצו על התמונה ותגיעו לכתבה במדור פלילים - תגלו מי העו"ד שחילץ את הנאשם מאשמה במשפט.


בכתבה מצויינים תאריכים שונים להצתות: 2015, 2016 אבל ההצתה המפתיעה ביותר הייתה במאי 2014. דווקא בערב אחרי שעזבו כוחות הבטחון את האזור, אחרי שאבטחו אותו כל היום בכוחות מתוגברים, משום ביקור האפיפיור במקום!


כל כך הרבה אירועים אלימים התרחשו בהר ציון באותם שנים, עד שנחנכה נקודת משטרה מיוחדת בהר ציון. הותקנו עוד עשרות מצלמות, ונולדה יוזמה אזרחית של הגנה על חופש דת ונוצרים בפרט בהר ציון וסביבותיו. היוזמה האזרחית נקראת "חלון להר ציון" וכדאי ורצוי להכירה ולהתנדב בה. הם לקחו על עצמם ביום שישי לנהל את יום הסיורים בבית הקברות המחולל.

להרשמה לסיורים ביום שישי:

http://bit.ly/3D963Me



מתנדבי חלון להר ציון: מלוווים על בסיס שבועי את תהלוכות הנוצרים בעיר העתיקה. מדוע? כי במידה ויורקים או מתגרים בתהלוכה - הם מצלמים ומתעדים וגם מוכנים להגיש תלונה במשטרה. כך היה במקרה שחיילי גבעתי ירקו על התהלוכה הארמנית. רק בזכות הליווי של המתנדבים הוגשה תלונה והצבא נדרש להגיב בצורה תקיפה נגד החיילים.

 

יהודים שאכפת להם פעלו ופועלים לתיקון.

(תצטרפו אלינו, כי אפילו הבעת הזדהות זאת תמיכה)


תגובה של יהודים שאכפת להם מיהרה לבוא אחרי 2013:

ביקורי סולידריות אצל ראשי הכנסיות ובמקום עצמו. מבצעי ניקוי, תיעוד ושיקום של מתנדבים מכל הארץ. מעורבות של מוסדות כגון יד בן צבי, מכון ואן ליר, מכון הרטמן והקמת אותו ארגון ייעודי לנושא חופש הדת בהר ציון: חלון להר ציון. אורגנו פעולות חינוך, ימי עיון, הצפת הנושא בתקשורת ועוד. כל יוזמה התקבלה בברכה. הוכחנו שיש המאמינים בזכות קיומו של מגוון אנושי דתי ותרבותי בירושלים. הוכחנו שיש ישראלים המקבלים את חשיבותה של ירושלים לכל המאמינים בני הדתות השונות ומכבדים את המורשת המגוונת המצויה בה.


יהודים, נוצרים ומוסלמים מנקים ביחד את בתי הקברות המחוללים בהר ציון - של הפרוטסטנטים ושל המוסלמים.

נתן לנדאו וניר אורטל היו מופת של יזמות והתנדבות לפרוייקט ים בבתי הקברות.


מפגש בפתח בית הקברות -הזדהות וקריאה לפעולה. בתמונה הרב מלכיור בין הפרופסט הלותרני וקצין המשטרה.

סביב: אנשי אקדמיה, מנכ"ל יד בן צבי, נזירים והרבה מאד יהודים.


אם נשאר משהו משמעותי מהפעילות הזאת לטווח רחוק - זה האמון שיש עוד בישראל אוכלוסיה אחראית, פלורליסטית, המאמינה באלהים ובאדם ושאינה נשארת אדישה לאירועים שנדמים כ"שוליים". כי במקום שבו מנתצים קברים, הפוטנציאל שיתקפו בני אדם - קיים. וזה אמנם מה שמתרחש בשבועות האחרונים. ובהיקפים הולכים וגדלים.


השבוע האחרון בעיר העתיקה

ביום חמישי, 26-1-23, השתוללה חבורה של יהודים חובשי כיפות ברחוב השער החדש, מכלים זעמם בעסק הנקרא TABOON בבעלות נוצרי ארמני. המראה של כסאות המושלכים על הבר המקומי ויושביו היו משהו מזעזע וחדש בחלק זה של העיר. מסתבר שהקבוצה נראתה מסוכנת ולכן הורחקה משער שכם ע"י שוטרים. הם פנו לשער החדש ופרקו שם את האלימות שתכננו.


במוצאי שבת, 28-1-23, טיפסה חבורה של יהודים חובשי כיפות ברחוב הפטריארכיה הארמנית על קירות הפטריארכיה ותלשה דגלים, והכתה על מכוניות של ארמנים שחלפו ברחוב. לארמנים שיצאו לרחוב לנוכח האלימות, זרו גז מדמיע ולבסוף הגיעה המשטרה שעצרה ארמני הנתון כעת במעצר בית ל 20 ימים, אז יובא למשפט. אנחנו נארגן קבוצה שתבוא לבקרו במעצר הבית ולעזור כספית להגנתו המשפטית.


שימו לב: בקטע הראשון - ממש בפתח הפטריארכיה, יהודי מרסס בגז מדמיע לתוך עיניו של הארמני שעומד מולו. אין לזה מילים אחרות מלבד תקיפה. היהודי בורח. בקטע השני - רואים יהודים שמטפסים אל החולונות של הפטריארכיה בנסיון להוריד דגלים של הארמנים שיש עליהם צלב. בקטע השלישי - רואים כוח מג"ב, מול הארמנים המבקשים הגנה מצד אחד ומבקשים להתלונן על כך שתקפו אותם. התוצאה: שוטר דוחף ארמני שנופל ומתגלגל על הרצפה, חברו הנדהם מתקדם אל השוטרים - והשוטרים מתנפלים עליו כאילו היה מינימום מפגע חמוש. במשך דקות ארוכות רוכנים עליו, אוזקים אותו, חובטים בו. במקרה אני מכירה את הבחור הארמני שנשלח לעשרים ימי מאסר בית ויצטרך לעמוד למשפט ולממן עו"ד. האבסורד של "לכידתו" הןא הרבה יותר מאשר תאטרון אבסורד. זה 100% מחזה בלהות.

 

הַנִּין שֶׁל הַצִּיּוֹנִי הָרִאשׁוֹן


בית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון נוסד במאה ה-19 ובו נקברו מאז 1848 נוצרים מאנגליה, גרמניה, סקנדינביה, ארצות הברית, מקומיים ועוד. בין הנקברים מצויים כמה מבוניה של ירושלים, חוקריה ואוהביה. חלקם מפורסמים יותר וחלקם פחות: ארכיטקטים, ארכאולוגים, חוקרי ארץ הקודש, אנשי דת, רופאים ואנשי רוח. הורשייו ספאפורד, מחבר ההמנון הנוצרי הידוע לכל פרוטסטנט - It Is Well With My Soul. קונרד שיק (1822- 1901), האיש הרב תחומי שבין היתר תיכנן את שכונת מאה שערים. הארכאולוג פורץ הדרך פרופסור פלינדרס פיטרי, הרוגי פיצוץ מלון המלך דוד ועוד ועוד. מאז קום המדינה, חיבלו במצבות לא מעט. אבל במצבה של התינוק J R HENRY הַנִּין שֶׁל הַצִּיּוֹנִי הראשון - לא נגעו. הוא גם לא חשוב ומפורסם.

לא פעם, בעת ביקורי במקום, הייתי רואה את "החברה" חודרים לבית הקברות. למה? לעשן דברים לא חוקיים? להמשיך בונדליזם? כל עוד לא הותקנו המצלמות לא ניתן היה לתבוע אותם על הסגת גבול ועל פשעי שנאה.


מרוב חשיבותם של האנשים הקבורים במקום, יש המבלבלים ומחפשים במקום גם את קברו של אוסקר שינדלר... המפה הבאה מראה כמה בתי קברות יש בהר ציון, היכן בית הקברות המחולל (צד שמאל למטה) והיכן קבור בית הקברות הקתולי בו קבור שינדלר (בית הקברות הימני מלמטה):

בית הקברות הפרוטסטנטי המחולל נמצא בצד שמאל למטה, מצוין בצלב אדום על המפה.


 

בחייהם ובמותם נפרדו. התאומים של המסיונר לונגלי הול.


כאמור, המצבה בהר ציון של התינוק J R HENRY, הַנִּין שֶׁל הסבא הַצִּיּוֹנִי לא נפגעה. לא היה צלב עליה, והיא הייתה קטנה ונמוכה. השנים כיסו אותה צמחים וקוצים. כיצד בכל זאת גיליתי אותה?

במקביל לאותן השנים (2013 - 2021) בהן ארגנתי פעילויות בהר ציון וקבוצות של מתנדבים לניקיון ושיקום בבתי הקברות, פעל ביפו, ידיד, שכן וקולגה: ההיסטוריון והאדריכל שמואל גילר. גילר דאג לבית הקברות הנמצא סמוך לבית הספר טביתא על רחוב יפת ביפו. כמו "שלנו" בהר ציון, היה זה בית קברות פרוטסטנטי שסבל מהזנחה וואנדליזם.


למעלה: בית הקברות הפרוטסטנטי ביפו לפני ואחרי השיקום. למטהמימין: גילר ומשלחת ליד הקבר של הפרוטסטנט הראשון שנקבר ביפו - הקצין המהולל והעטור ביותר: ג'ורג' מיטשל. למטה משמאל - האובליסק שהוקם ע"י משה מונטיפיורי לזכר הרופא האישי שלו - ד"ר הודג'קין המפורסם, אשר על שמו מחלת סרטן הלימפות.



באחד ממבצעי הנקיון והשיקום שערך גילר בבית הקברות ביפו, הוא חשף קבר קטן, של תינוק בין יומיים: סמואל - ג'ורג' גאוולר, בנם של לונגלי הול ואמילי דניס.


למסיונר האנגלי ולאשתו, הייתה בוודאי התרגשות ושמחה גדולה ללדת זוג תאומים ב30-12-1878, ערב השנה החדשה.

אך האם האומללה נאלצה להפרד מסמואל הקטן שהלך לעולמו במהירה ונקבר ביפו ב- 1-1-1879, בן יומיים בלבד.

מתנחמת בבנה השני, הנרי, היא גידלה אותו עד שהיה כבן 8 חודשים. בנסיבות לא ברורות הם היו בירושלים כאשר מת התאום השני, הנרי, ונקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון בתאריך 2-7-1879. התאומים, אם כן, לא זכו לחיות יחדיו אלא ברחם אימם, וכעת הופרדו לנצח אפילו בקבורתם.

שמואל גילר, כהיסטוריון מיומן, בדק את השם שעל המציבה וניסה לאתר כל מידע על ההורים. וכך הוא מצא:

אביהם של התאומים, ג'והן רוברט לונגלי, היה המזכיר הראשון של האגודה המסיונרית האנגלית C.M.S. הוא עבד בשירות הכנסייה ושהה בארץ בדילוגים עד 1902. הוא ואשתו חזרו לאנגליה שם מתו ונקברו. בשום מכתב הוא לא כתב על הטרגדיה שעבר. על אשתו הוא דיווח רק שנתנה תרופות לנשים המקומיות תוך שהיא מקריאה להן מכתבי הקודש...


סבא נוצרי ציוני

סבו של המסיונר היה אישיות מעניינת ורבת פעלים: משך כמה שנים שימש כמושל של אוסטרליה הדרומית, ועל שמו נקראה העיר GAWLER. אצל היהודים ייזכר גאוולר כמי שליווה את משה מונטיפיורי לארץ במסעו השלישי ב- 1849 וכמי שחיבר עוד קודם לכן, ב- 1845, את ספרו על הקמת מושבות יהודיות בפלשתינה. שמואל גילר כותב במאמר "תאומי הכומר הול והסבא הציוני" את הדברים הבאים:

"הצלחתו בתחום ההתיישבות בעת שכיהן כמושל דרום אוסטרליה, הביאה אותו להכרה כי ניתן ליישם תכנית דומה בארץ-ישראל שתהייה אבן שואבת ליהודים מרחבי העולם. בספרו ‘השקטת סוריה והמזרח, הערות והצעות מעשיות לקידום הקמתן של מושבות יהודיות בארץ-ישראל’, התווה תכנית מפורטת לביצוע הרעיון של הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל באמצעות מושבות יהודיות. העיתונות היהודית באנגליה יצאה נגד הרעיון מתוך חשש כי מאחוריו עומדת כוונה לנצר את ‘העם הנבחר’. על אף האדישות להצעותיו, הוא לא נרתע והמשיך בפעילותו כשהוא מזכיר את ניסיונו בישוב אזורים שוממים בדרום אוסטרליה. עותקים מתזכיריו נשלחו למלכה ויקטוריה וממשלת בריטניה. הוא טען כי ללא התעוררות בקרב היהודים לא ניתן יהיה לממש את תכניתו, וכי יש להקים תנועה בקרב היהודים. לדבריו “כיצד ניתן לצפות לפעולה ומאמצים של הגויים למען היהודים, מבלי שאלה יצעדו קדימה ויביעו עמדה חיובית ויכריזו על נכונותם להשתתף במאמצים אלו”."

(פורסם באתר בן יהודה https://benyehuda.org/read/21455)


עד שגאוולר פרסם את ספרו ב- 1845, היה רק קומץ קטן של נוצרים שהאמינו ב- RESTORATION, כלומר תיקון המציאות ההיסטורית והפוליטית של היהודים ע"י החזרתם לארץ אבותיהם. עבור אחדים מהנוצרים, היה זה שלב נחוץ בדרך להגשמת המילניום: חזרתם של היהודים תביא לגאולת כל העולם ולחזרתו של ישוע באחרית הימים. על רקע התעוררות זו (מספרית מדובר בקומץ נוצרים בלבד) - גאוולר היה מהציונים הראשונים, ובפועל - הנוצרי הציוני הראשון שטרח לבוא לארץ במיוחד כדי לראות במו עיניו את היתכנות הרעיון.

[מבין הכתבים הנוצרים- ציוניים הראשונים שקדמו לגאוולר, יש לציין את הספר "דוד אלרואי" של בנימין ד'יזרעלי משנת 1833, הספר "האריה של יהודה", של שרלוט אליזבט בראון שהתפרסם ב- 1843 באנגליה, ואת "קריאה למען מדינה יהודית" של אדוורד מיטפורד. גם קונסול אנגליה בסוריה, הנרי צ'רצ'יל, כתב ב- 1841 למונטיפיורי שיש "להאיץ את ההתעוררות הלאומית בנפשותיהם של היהודים" ובהזדמנויות שונות נתן נאומים ציוניים חוצבי להבות ליהודים שפגש].

 

בחזרה לקברי תאומים:

לונגלי הול כתב על המצבה ביפו:

"מוקדש לזכרו של סמואל ג'ורג', בנו של לונגלי הול... ". אגב,' שמות של נשים ואמהות לא הוזכרו באותה תקופה על המצבות!

השם ג'ורג' ניתן לתינוק, כנראה לכבוד אביו של לונגלי- ג'ורג' הול, ולכבוד הסבא הציוני -ג'ורג' גאולר. אבל מהיכן השם שמואל? הענקת שם מקראי הייתה דבר מקובל בעולם הפרוטסטנטי- פוריטני, שהיה צמוד למקרא. כעת, משמת התינוק שנקרא שמואל, כנראה שאביו חיפש משפט מתאים לשים על קברו ודומני שבחר את המילים THE LORD HAD CALLED THE CHILD מתוך ספר שמואל א' בפרק ג':

וַיֹּסֶף ה' קְרֹא שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִישִׁת

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי

וַיָּבֶן עֵלִי

כִּי ה' קֹרֵא לַנָּעַר.

ציטוט מקראי זה לקוח מאותו לילה דרמטי, בו קורא אלהים לשמואל. שמואל התגורר, גדל ולן בהיכל ה' בשילה, ללא אב (או אם) ביולוגי. בסיפור הזה, שמואל נקרא על ידי אלהים לשרת אותו. עלי הכהן, שבהיכלו גדל שמואל, מבין סוף סוף שאלהים קרא לנער. אולי תאור זה ניחם מעט את ההורים, על אבדן שמואל שלהם בעולם הזה, לטובת האלוהים.


לאחר שמצא את הקבר ואת ההקשר המשפחתי, התקשר גילר אלי וביקש לחפש את הקבר של התאום, אשר לפי הרשומות ההיסטוריות נקבר בירושלים. באותה תקופה היה רק בית קברות פרוטסטנטי אחד רלוונטי: בהר ציון.

תוך כדי פעילויות הניקוי והשיקום, יצאנו למשימה לחפש קבר שיתאים לתאור.

בתוך סבך הצמחיה שכיסתה אותו, מצאנו אותו:



לא היה שום ספק שמדובר באח התאום של משפחתו של לונגלי הול. גודל המציבה, סידור המילים והתוכן היו זהים במידה רבה למציבה שביפו. כך נכתב על המציבה:

SACRED

TO THE MEMORY

OF

JOHN ROBERT HENRY

ELDER TWIN SON

OF THE REV

LONGLEY HALL

BORN AT JAFFA

DECEMBER 30TH 1878.

DIED AT JERUSALEM

JULLY 2ND 1879.

AGED SEVEN MONTHS.

CAN

I BRING HIM BACK AGAIN?

I SHALL GO TO HIM, BUT HE

SHALL NOT RETURN TO ME



לתאום הבכור, ג'והן רוברט הנרי, לא ניתן שם מקראי. אבל הציטוט בתחתית המצבה היה מהמקרא, וממקור מוכר כל כך שאין לטעות בו. אלו היו דברי דוד המלך אחרי מות תינוקו הקטן, אשר נולד לאחר חטאו בלקיחת בת שבע והרג אוריה.


וְעַתָּה מֵת, לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם-

הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד:

אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו, וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי

שמואל ב' יב


הלב נחמץ: האם הרגיש לונגלי הול שכמו דוד המלך החוטא - הילד מת כתוצאה מחטא נוראי שעשה? האם כדוד אמר לעצמו: חָטָאתִי לַיהוָה;

לא נדע, כי לונגלי לא השאיר מילה בנידון במכתביו (לפחות באלה שנשמרו בארכיון CMS אנגליה).

בזכות המבצעים של התנדבות לניקוי, לשיקום וללימוד המורשת של ארץ זו, גילינו את קברי התאומים.

לפחות כעת יתאחדו אלה שהופרדו -

דרך המצבות, סיפור חייהם הקצרים וסיפורי משפחתם. בהדרכות בבתי הקברות, בהעלאת שמותיהם וכמובן במאמרו המרתק של שמואל גילר.


 

בואו לפעילויות מחר (בזום, בערב) וביום שישי בבוקר לסיורים בבית הקברות בהר ציון. תפרסמו ותשתפו את היוזמות ואת האכפתיות של חברה נורמלית בישראל - השוחרת שלום, פלורליזם, חופש דת ושמירה על מורשתה המגוונת והעשירה של ארץ הקודש.




רישום לפעילות:

הרשמה לערב העיון בזום:

http://bit.ly/3iUA3V1

להרשמה לסיורים ביום שישי:

http://bit.ly/3D963Me


729 צפיות0 תגובות

コメント


bottom of page