חיפוש

ליל כל הקדושים, יום כל הנשמות, למי צלצלו הפעמונים - ומי הייתה אורליה כאריס מהכפר תאדלפיה?!

עודכן ב: אוק 31





31 באוקטובר - חג לפרוטסטנטים או קתולים?


אוקטובר מסתיים ביום ה- 31 . האם זוכרים הפרוטסטנטים לעדותיהם וגווניהם את המחאה של לותר שהובילה למהפיכה הפרוטסטנטית? הלותרנים בודאי זוכרים! בעקבות לותר בוטלו עשרות ימי חג בשנה. כן, כן - עשרות חגים, לא פחות! כל חגי מרים כגון עלייתה לשמיים, כל החגים שהתווספו בימי הביניים המאוחרים כגון קורפוס קריסטי, חגי הקדושים... במילותיו של לותר: "שיבוטלו כל החגים כולם, ויישמר רק היום הראשון" (מתוך: מרטין לותר, אל האצולה הנוצרית של האומה הגרמנית על שיפור מצב הנצרות, פסקה 18) ונותרו אלו שיש להם סימוכין מקראיים, בברית החדשה, כגון פסחא ופנטקוסט.

יחד עם זאת, נוסף חג חדש לכנסיות הרפורמציה (כנסיות שהתפתחו בעקבות לותר, זרמים מקבילים ללותרניות): חג הרפורמציה. מתי?

ב- 31 באוקטובר. בתאריך זה זוכרים ומזכירים את המעשה שפתח את שרשרת האירועים שהובילו לניתוק ההיסטורי של לותר ומעריציו מהכנסייה הקתולית: תליית 95 טענות ("תיזות") על דלת הכנסייה בויטנברג. תליית הטענות הייתה למעשה הזמנה לבירור שיטתי של טענת הכנסייה הקתולית בעניין זכויותיה להעניק מחילה לחוטאים.




האם יודעים כל הפרוטסטנטיים מדוע בחר לותר דווא את התאריך המסוים הזה, 31 באוקטובר בשנת 1517, לתלות את טענותיו לכנסייה? - הייתה זו עקיצה לכנסייה מצדו של מרטין לותר...

כי בתאריך מסוים זה היה נהוג חג גדול בכנסייה הקתולית,

חג הנוגע לאמונה שאינה מבוססת על המקרא- חג כל הקדושים.


מה הפריע ללותר לגבי הערצת הקדושים?


כדי להבין את הביקורת נגד הערצת קדושים, צריך להתחיל בהבנת טענותיו של לותר על מצבה החוטא של האנושות:

לותר דיבר חריפות נגד הכנסייה הקתולית, משום שעבורו כל אדם באשר הוא, נגוע בחטא. אפילו האפיפיור אינו פטור מאשמה בהיותו נושא ככלל אדם את החטא הקדמון בבשרו ובנפשו:

"טועים מטיפי המחילות הטוענים שבמחילתו, האפיפיור משחרר ופוטר את האדם מכל העונשים" (טענה 21, בתרגומו של רן כהן, הוצאת אוניברסיטת ת"א 2001).


"כיצד יכול כהן דת לטעון שבאמצעותו תהיה מחילת חטאים? לא כהן, לא אפיפיור ואף לא קדוש יכול להתיימר ולהידמות לסוכן של אלוהים", טען לותר. אפילו פטרוס ופאולוס, אשר שפכו את דמם למען האמונה וקבורים ברומא, אינם יכולים להשפיע בתחום ששמור לאלוהים בלבדו. לפיכך אין טעם עוד בבקשת מחילה אצל כהני הדת, במסגרת סקרמנט הוידוי המפורסם. ביקורת זו הושמעה כמובן ביתר שאת סביב מכירת המחילות - האינדולגנציות. אבל נושא זה כבר לעוס... יותר חשוב להבין את הביקורת העמוקה יותר לגבי אי יכולתו של אדם, באשר הוא אדם, לתת את מה ששמור לאלוהים - מחילה. אגב - אני ממליצה בחום לראות שני סרטים מצויינים הנפתחים בסצינה בתא הוידוי: הסרט של היצ'קוק - "העד" (הדילמה של כהן דת השומע וידויו של רוצח אך אינו יכול להסגירו למשטרה) והסרט האירי משנת 2014 -CALVARY .


ניצול ההערצה לקדושים


האמונה בכוחם של קדושים נוצלה בכנסייה עד זרא. כך תקף לותר את 'התעשייה' של 'גילוי שרידי קדושים' ובאמצעותם לייצר כנסיות כמקומות עלייה לרגל:


" אך מה אומר ומה אדבר: כל אחד חושב רק כיצד ליישם ולקיים עלייה לרגל שכזו במחוזו, מבלי לדאוג כלל לאמונתו הנכונה ולאורח חייו של ההמון. ...וכאשר העליות לרגל אינן עולות יפה, מתחילים לקדש את הקדושים, לא לכבודם של הקדושים, אלא כדי למשוך קהל ולהכניס כספים. האפיפיור והבישופים מסייעים לכך: כאן ממטירים שטרי מחילה, לשם כך יש די כסף. אולם למה שציווה אלוהים אין איש נותן את הדעת"

(מתוך: אל האצולה הנוצרית, פסקה 20).



מקורותיו של חג כל הקדושים


הכנסייה שאחרי ישוע החלה לצעוד את צעדיה הראשונים בויה דולורוזה משל עצמה: בשנות השישים של המאה הראשונה הוצאו נוצרים רבים להורג באכזריות איומה, ובינהם היו פטרוס ופאולוס. בשנות התשעים של אותה מאה, על רקע גל שני וגדול יותר של רדיפות והוצאות להורג נכתבה ספרות נחמה ותקוה הנקראת "ספר ההתגלות" ובלועזית "אפוקליפסה".

הנה קטע מספר האפוקליפסה (פרק ז) המדבר על המרטירים המכבסים גלימותיהם הלבנות בדם...

אַחֲרֵי כֵן רָאִיתִי וְהִנֵּה הָמוֹן רַב עוֹמְדִים לִפְנֵי הַכִּסֵּא וְלִפְנֵי הַשֶֹה

כְּשֶׁהֵם לְבוּשִׁים גְּלִימוֹת לְבָנוֹת וְכַפּוֹת תְּמָרִים בִּידֵיהֶם

... אֵלֶּה הֵם הַבָּאִים מִן הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה.

הֵם כִּבְּסוּ אֶת גְּלִימוֹתֵיהֶם וְהִלְבִּינוּ אוֹתָן בְּדַם הַשֶֹה


תהלוכת המרטיריות עם סמלי הנצחון של מי שמתו על אמונתם: בגד לבן, זרים ועצי התמר

פטרוס הוצא להורג בשנות השישים ברומא ע"י נירון הקיסר, וסיפור דרכו אל הצלב הונצח בספר ובסרט- "קוו ואדיס" . קתרינה הקדושה הוצאה להורג בראשית המאה הרביעית.



וכך המשיכו 'תחנות הויה דולורוזה' של הכנסייה עד ראשיתה של המאה הרביעית, ושובל הדם נמשך מסוריה ועד ספרד, מצפון אפריקה ועד צפונה של האימפריה.

מדוע הוציאו את הנוצרים להורג? האם נהגו באלימות או באופן לא ראוי? ובכן, לנוצרים היה עניין אחד בבחינת "ייהרג ובל יעבור" - התנגדותם הנחרצת להקרבת קרבנות. לא לאלים רומיים ולא לקיסר. ישוע היה הקרבן האחרון, המוחלט, ולכן הקרבת כל קרבן אחר היה נחשב לזלזול במשמעות קרבנו של המושיע.

הרומאים מצידם ראו באי הקרבת קרבנות - מרי אזרחי, ערעור סדרי עולם וגורם לאסונות מסוגים שונים. רק ליהודים היה פטור מיוחד מהקרת קרבנות, והוא נקרא "החוק המיוחד", ובלטינית - פריוילגיה. טרטוליאנוס בן המאה השלישית כתב:


"כל אימת שהטיבר גואה או הנילוס בשפל, צועקים הרומאים:

זרקו את הנוצרים לאריות".


מסירות הנפש של המאמינים היכתה בתדהמה את הציבור שלא הכיר את בשורת הנצרות, ולעיתים המראה של הנידונים למוות עורר עניין, פליאה ואף הוביל להתנצרות. פרופ' דורון מנדלס ניתח את תופעת ההוצאות הפומביות להורג - כחלק ממנגנון הפרסום של הכת הקטנה הזו (לא באופן מכוון כמובן). בעיניהם של אלפי צופים שצפו בנוצרים הבוחרים 'מרצונם' מוות נוראי על פני הקרבת קרבן- היה פה 'משהו לחשוב עליו'. אני משווה את הסיטואציה לפעמים שראיתי בזעזוע נזיר טיבטי או כורדי שופך דלק ומצית את עצמו בשם אידאל כלשהו. כמובן שזה גרם לי ללמוד את הנושא ולהזדהות עם הקרבן.

מי שהיה מוכן להיהרג באופן כזה - העיד על אמונתו, ועל כן נקרא "עד". ביוונית: מרטיר.

חג כל הקדושים החל כנראה בראשית ימיה של הכנסייה - כאשר היו הנוצרים פוקדים את קבריהם של המרטירים.

כאשר הכנסייה התמסדה הפכו קברי המרטירים למקומות של עלייה לרגל, ושרידים הובאו לכנסיות ברחבי העולם. עד היום, על מנת לקדש מזבח בכנסייה האורתודוכסית - חייבים להניח שריד של קדוש בתוך גומחה קטנה המשוקעת במזבח עצמו. אפשר לעיתים נדירות לראות טקס של הנחת שריד קדוש במזבח במהלך הקדשת כנסייה. זה טקס מדהים. צפו בלינק הזה



הזזת החג לתקופת החורף


לימים הוחלט להנהיג חג לכל המרטירים, ולבסוף - לכל הקדושים באשר הם, אם אינם מצויינים בחג ספיציפי (כגון ימי החג של מות פטרוס ופאולוס או יום מותה של קתרינה מאלכסנדריה).

חג כל הקדושים נחגג בהתחלה אחרי תקופת הפסחא והיו כנסיות שנקראו על שם המרטירים הקדושים כגון הפנתיאון ברומא ... מקדש רומי לכל האלים הפך לכנסיית כל המרטירים!.

בנסיבות מעניינות שאקצר בהן כעת, הועבר החג ליום הראשון בחודש נובמבר. ייתכן שבמקור נועד התאריך החדש של החג להוות תשובה לחג פגני, שנועד להתמודד עם הפחד מדמויות דמוניות המתחילות להתעורר לקראת החורף הקר והחשוך.

בסוף האלף הראשון, כבר הפך האחד בנובמבר לתאריך המקובל בכל רחבי העולם הקתולי. כמו כל החגים, נפתח גם חג כל הקדושים ערב קודם - ב 31 באוקטובר...


עד היום נמצא חג זה ברשימת החגים שבאופן רשמי הם גם ימי חופשה במוסדות השונים.



ומה עם חג כל הנשמות?


אם הוקדש יום לנשמותיהם של המתים הקדושים (מרטירים וגם מי שמתו באופן טבעי), אז מדוע שלא יוקדש יום לנשמות של כל האנשים המייחלים לאחרית הימים? כבר ספרנו שהתקופה של הגעת החורף הביאה עימה פחדים ואמונות טפלות והוספה של יום חג מיד אחרי חג כל הקדושים יצרה הזדמנות פולחנית לחבר נשמות, קברים, אפילת לילה עם כוחות הנצרות להגן ולהושיע. ייתכן שהכנסייה זיהתה את היסוד הפגני של אמונה בנשמות מסוכנות (דמונים) והעבירה את הפולחן לבתי הקברות ולכיבוד הנשמות הטובות, של יקירנו.


חג כל הנשמות בבית קברות במקסיקו, בהר ציון ובאוקראינה


בסוף האלף הראשון לספירה הפך חג כל הנשמות לחג רשמי בנצרות הקתולית ובאופן חריג, הרשתה הכנסייה לקיים שלוש מיסות על אותו מזבח ביום זה, פריבילגיה אשר הייתה שמורה אך ורק לחג המולד.

למרות שחג כל הנשמות הוא מאוחר ומשני לחג כל הקדושים, הוא החג הפופולרי ללכת לבתי הקברות, לכבד את המתים ולערוך טקסים להם בבית ובבית הקברות. דווקא בחג כל הנשמות, באים לידי ביטוי המנהגים העממיים של כל מקום ומקום, והתוצאה: זה אחד החגים המצולמים ביותר והססגוניים ביותר בעולם הנצרות...



בתי קברות קתוליים ברחבי העולם ותמונה של "סוכריות המתים" - המנהג המשונה להכין מיני מתיקה בדמות גולגלות.


מי הייתה אורליה כאריס מהכפר תאדלפיה?


החל מיום שני הקרוב (2.11.20), יום חגן של כל הנשמות, אלמד קורס על העדות הנוצריות: למי צלצלו הפעמונים.

לפני שאצלול לעולמות של הקתולים, האורתודוכסים, האוונגלים וכיו"ב - אפתח בסיפור התהוותה של הכנסייה. כיצד צמחה בעקבות יהודי צלוב אחד - הדת הגדולה בעולם?

באותו שעור אתאר את עצמת האמונה במושיע הגלילי ומדוע הביאה להקרבה עצמית. אז הנה תיאור של המציאות של רוב האנשים:

לא כולם היו מוכנים להשליך את חייהם מנגד! כמו בכל דור ודור, היו רבים שנכנעו לתכתיב השלטוני והפנו עורף לאמונתם ולאלוהים.


תיעוד מצמרר נמצא במצרים לפני כמה עשרות שנים:


בזמנו של קיסר בשם דקיוס, אולצו כל הנוצרים להקריב קרבן, לנסוך נסך וכך להתכחש לאמונתם. מי שסירב - הוצא להורג ומי שהקריב כנדרש - קיבל תעודת "פטור". עם התעודה הזאת - זכה בחיים. לפחות של העולם הזה. כאמור, לפני שנים, נמצאו במצרים 40 תעודות של אלה אשר בחרו להקריב ולו להיות קרבן בעצמם.

לפניכם תעודה של משהי בשם "אורליה כאריס מהכפר תאדלפיה". ההצהרה לפניכם... חתומה ע"י חברי הועדה להקרבת קרבנות...


דמות דקיוס הקיסר 241- 251

ותעודה שנמצאה במצרים

בה ההכרזה שאורליה כאריס הקריבה וגם טעמה מבשר הזבח. תעודות אלה נקראו "ליבלוס" . בסוף התעודה:

חתימות של חברי ועדת הקרבנות!



אורליה בחרה את החיים של העולם הזה על פני מוות בייסורים. מי אני שאטיף לה מוסר... היא מזכירה לי שסיפורים על מבחן מסוג זה מצויים במקורותינו. ההיסטוריה של גזירות היוונים כנגד היהודים, סיפוריהם של המכבים (ואח"כ הרוגי מלכות מידי הרומאים) - מלמדת ש'קידוש השם' התחיל עם היהדות.הרבה לפני שהיו חגים למרטירים, לקדושים ולנשמות הנוצריות - חגגו את זכרם של המכבים כמופת של מסירות נפש ואמונה. למעשה, הכנסייה ציינה כל שנה בראשית אוגוסט את "חג המכבים הקדושים"!!



סיום

התחלנו עם לותר, אשר ביקש למחות כנגד פולחן הקדושים, ולכן תלה את הטענות שלו כנגד הכנסייה דווקא על דלת כנסייה ששמה היה "כנסיית כל הקדושים", בתאריך 31.10.1517 - יום חגם של הקדושים.


ובכל זאת יש לזכור: לותר היה מוכן להיות מרטיר על אמונתו. כאשר עמד למבחן באותו משפט מפורסם בעיר וורמס בשנת 1521, ומולו כל צמרת השלטון החילוני והשלטון הדתי של אירופה, הכריז שהאמונה והמצפון חשובים לו יותר מהכל. אפילו מחייו שלו. זה היה שאלה של זמן מתי יגררו אותו אל מדורות האינקוויזיציה. אבל בנסיבות מפתיעות- הוא נחטף ע"י מעריציו במקום להגיע למדורות הכופרים, וזכה לחיות עד לשיבה טובה.

גם הוא הוכיח בהתנהגותו שהאמת המוכתבת ע"י מצפון והכרה יכולה להיות חשובה יותר מחיים בצל שחיתות, צביעות ובגידה בערכים האישיים.

אז אולי מרטין לותר היה סוג של קדוש?...


אתם מוזמנים לקורס מעניין, שמתחיל ביום שני (2/11) בשש בערב

- למי צלצלו הפעמונים?

הנה הלינק לרישום:

למי צלצלו הפעמונים, ימי שני החל מחג כל הקדושים






822 צפיות