חיפוש

פייקניוז בבירת ישראל:

עודכן ב: מרץ 11

גם אנחנו, היהודים היושבים בציון, יודעים להעליל עלילות, להסית בפרסום מעוות ושקרי. הנה עוד מקרה של התנכלות לארמנים, ההופך בפייקניוז של יהודים לשיח של הסתה, בדיוק בחג בו חגגנו את קבלת התורה.

מתי יודעים שמדובר ב"פייקניוז"? בדרך כלל זו תחושת בטן, ואז צריך להוכיח. עתונות אחראית מנסה לברר לפחות מה אומר "הצד השני", אבל בארצנו הקטנטונת (ויש לומר: בציבור קטן ועלוב מבחינה ערכית, בעיקר בכל הנוגע לאזהרה "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה"), יש מי שחושבים שרצוי לפרסם דבר הסתה, כי זה מוכר. והנה הסיפור: בערוץ אינטרנטי כלשהוא, הכותרת "מודיעה" –

ואז תוכן הכתבה מפרט לגבי מכתב תלונה שנשלח למשטרה. הכותב יודע לספר על התלונה, אבל לגבי המקרה יש לו רק ציטוטים מאותו המכתב שכתב עורך הדין של אותם היהודים ושהוא גם במקרה עו"ד של ארגון 'חוננו'. הטקסט של המכתב הופך לעד הראשי עבור הקוראים: "היו 60 תלמידים ארמניים" (ממש נס הלחם והדגים! הרי יש רק 35 תלמידים בסמינר הארמני, אז איך הגענו ל- 60?) ש"תקפו שני צעירים יהודיים, תקיפה אכזרית" (רק שיש לי תמונה של ארמני פצוע בבית חולים!) – והפירוט להלן:


ליעם גולן 18/06/2019 12:28 חדשות


במכתב שנשלח למשטרה בבקשה למצות את החקירה, מסביר עו"ד בלייכר מארגון חוננו כיצד 60 תלמידי כנסייה ארמנים תקפו שני צעירים יהודים, בעת שצעדו בעיר העתיקה בירושלים בערב חג השבועות וגרמו להם להזדקק לטיפול רפואי. מהדברים עולה כי שני הצעירים היהודים צעדו ברחוב הפטריארכיה הארמנית בעיר העתיקה בירושלים, שם הוכו באופן קשה על ידי 60 תלמידי הכנסייה הארמנית, עד שנזקקו לטיפול רפואי. במכתבו תיאר עו"ד בלייכר את התקיפה הקשה: "בעת שמרשי הלכו על מדרכת הרחוב, התקרבו לעברם קבוצת הארמנים והחלו במפתיע לתקוף אותם ב'מכות רצח'. מרשיי קיבלו אגרופים בפנים ובעיטות בכל חלקי הגוף בעת שהם שרועים על הרצפה".

עו"ד בלייכר המשיך ותיאר כי אחד הצעירים "נזרק באוויר על גבו וכאשר שכב חסר אונים על הריצפה עמדו והכו אותו ארמנים רבים. התקיפה האכזרית נמשכה כמה דקות, עד שהחלו הכמרים שהובילו את התלמידים להורות להם לחדול מהלינץ'. מרשיי נמלטו פצועים וזבי דם לתחנת המשטרה הסמוכה בקישלה. מרשיי נזקקו לטיפול רפואי ואחד מהם אף פונה באמבולנס לבית החולים שערי צדק".לדבריו הצעירים הגישו תלונה בתחנת מרחב דוד, אך טרם קיבלו כל מידע בדבר מעצר חשודים והתפתחות החקירה. "מיותר לציין שהאירוע התרחש באזור מצולם במצלמות המשטרה, מה שוודאי מאפשר מעצר מהיר של התוקפים והשגת ראיות נגדם", אמר בלייכר. בסוף המכתב ביקש עו"ד בלייכר ממפקד המרחב "לעצור ולחקור את כל מי שנראה תוקף או שיש מידע שתקף את מרשיי", וכן ביקש להתעדכן בהתפתחות החקירה.


ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "נגע האלימות הוא נגע חברתי פסול, ובהתאם משטרת ישראל רואה בחומרה אלימות מכל סוג שהיא. בהתאם, מיד עם קבלת התלונה במשטרה נפתחה חקירה במטרה להגיע לחקר האמת. מטבע הדברים איננו מפרטים אודות חקירות מתנהלות, אולם נציין כי משטרת ישראל חקרה מעורבים אספה ממצאים וממשיכה לחקור את התיק ביסודיות ולבצע את כל פעולות החקירה הנדרשות במטרה למצות את הדין עם המעורבים". (צילום: ארכיון).


בסיכום הכתבה נאמר ש –"המשטרה מתנגדת לאלימות" כ- "נגע חברתי פסול" ותדרוש "למצות את הדין עם המעורבים". באמת? מה אתם אומרים?!! ממש חידוש מפתיע! אני מריחה ריח מוכר: האם יש כאן נסיון להסיח את הדעת מהעובדות שהיו בשטח? התשובה היא כן.


הצבת הניסוח הזה בסוף הכתבה - 'מטעם המשטרה' – כמוה, בעולם של פייקניוז, כאישור לכך ש –


1. הייתה אלימות בה נפגעו יהודים תמימים.


2. הייתה תקיפה אכזרית, ללא שום הקשר, ממש לינץ', ביוזמתם של התלמידים הארמנים.


לולא אני מתפוצצת מזעם, הייתי מתפוצצת מצחוק: יהודים תמימים עוברי אורח מותקפים ע"י ארמנים??? האם שכחנו שמאז ,1967 תוקפים יהודים את הארמנים ברחובות הרובע הארמני ומחוצה לו? שהרי פשעם של הארמנים הוא, שהרובע שלהם הוא דרך מעבר וקיצור ליהודים בדרכם לרובע היהודי ולכותל. יהודים מרגישים בטוח יותר לחצות את הרובע הארמני מאשר את השוק הסואן. וכך בהתמדה, בשנים האחרונות, מתגבר הספורט החביב על חובשי הכיפות הללו - יריקה למרחקים קצרים.


אם נערוך רשימה של כמה מקרי יריקות דווחו למשטרה, לכמה נגיע? כמה מהתלונות אשר הגישו הארמנים למשטרה הסתיימו בהרשעה? כמה טיעוני הבל הוצגו בפני שופטים בנסיון לזכות את היורקים והמחבלים בארמנים? טיעון מדהים לדוגמה: "תהיה זו שלילת חופש הדת שלי, אם אינני יכול לירוק על עונד צלב" – טען יהודי חרדי שנשפט על כך שירק בפרצופו של כומר. ב"ה שהשופט לא קיבל את טענתו, אבל אנו בהחלט בדרך לשם.


אז הנה סטטיסטיקה: על כל יריקה שדווחה למשטרה, יש עשרות יריקות אשר אינן מדווחות. איך אני יודעת? כי מי שכבוד האדם הוא ערך בעיניו, מתעניין, שומע ,ומביע צער. לצערי נכחתי גם באירועים שכאלה ולולא ראיתי פעמיים, מול עיני הנדהמות, מטווח יריקות, אולי הייתי מפקפקת. הפעם שהפנמתי לחלוטין את החוויה, הייתה כאשר ירקו עלי! מה, אני נוצריה? ממש לא. אבל אחרי אחד הפרוייקטים שלי בהר ציון, כאשר בהולכי בסיום האירוע במורדות "גן בוני החומה"- פגשו אותי שני צעירים (שראו אותי בפעילות בין דתית עם לובשי גלימות) וירקו עלי. האם הגשתי תלונה למשטרה? לא! למה? כי כמו מאות המקרים של יריקות על נוצרים – העניין הוא אבוד. לך תוכיח! שאקח דגימת DNA מהרוק על חולצתי?! באותה הזדמנות הבנתי שגורלם של יהודים כפוטנציאל ליריקה, לא יהיה שונה מגורל הנוצרים, באם יזוהו , חלילה, כ"חורשי שלום" ולא כחורשי מלחמה.


נחזור לכתבה: כמה פשוט היה אם אותו כותב, רודף ההסתה, היה מתקשר לארמנים ושואל לגרסתם, האם בעצמם נחבלו ואושפזו והאם הם הגישו תלונה למשטרה... אז הנה ברור פרטים ראשוניים: קבוצה של תלמידי הסמינר הייתה בדרכם לכנסיית הקבר לתפילה השבועית. בעודם הולכים ברחוב הפטריארכיה הארמנית צעדו לקראתם יהודים חובשי כיפות ועטורי ציצית, ועשו את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב – לירוק על הארמנים. כיצד התפתחה התגרה במקום? אינני יודעת. לא פוסלת את האפשרות שתלמידי הסמינר עשו מה שאני הייתי עושה: מחליטה להתנפל, לתפוש את היורקים, ולגרור אותם למשטרה. הלואי שהמשטרה תחקור ותפרסם, אבל בינתיים, ההגנה הטובה ביותר – היא התקפה, ויצירת פייקניוז. זה בדיוק החומר המופיע במכתבו של עו"ד ארגון 'חננו' למשטרה ובכתבה של אותו מסית. המטרה: ליצר אווירת רדיפה, והאשמת 60 תלמידי הסמינר הארמני (אשר כאמור, אין מספר כזה בכל ארץ הקודש) בלינצ' ושאר תועבות. המידע הועבר לעתונאים (קבלתי את הפרסום מעיתונאית אחראית אשר רצתה לברר פרטים), בתקווה שמשהו ירים את הכפפה, יפרסם את הפייקניוז ויקויים בנו: "ובא לציון מסית".


בבירת ישראל, עוברים נוצרים עלבונות והשפלות, אבל בעיני ציבור מסוים בארצנו - זה בסדר. אולי משום שכל הדם היהודי לדורותיו, עולה עכשיו במיצי הקיבה והזכרון שלנו? אם זו הדיאגנוזה, ואם שוחרי נקמה אנו – אז גם אנחנו נשפיל, נירק ונעליל עלילות דם על עוברי אורח נוצריים, הגם שאינם קשורים ובתום ליבם צועדים מהסמינר הביתה או למצער - לבית תפילתם. על הפגיעה בהם, ועל אשפוז אחד מהם בעקבות תקרית זו – על זה כמובן לא מדווח העתונאי העלוב הנ"ל. זה הרי יקלקל את הפייקניוז.


בשנה שעברה, בעת המצעד של הארמנים לזכר אסון העם הארמני ("השואה" שלהם שעברו לפני מאה ויותר שנים), ירקו בנות מהמגזר היהודי-לאומי-דתי, וצעקו כנגד הצועדים בתהלוכה. צעירים ארמנים הגיבו ותפשו את הבנות להובילן למשטרה. שוב הוגשה תלונה – אבל נגד אחד הצעירים הארמנים... כמה כאב לי - בחור מדהים ואמיץ, ממשפחה ארמנית מקסימה, אשר בחר להתגייס לצה"ל. אמו סיפרה לי שהתרגזה עליו ונזפה בו: "היה עליך להתנהג כמיעוט ולמלא פיך מים"! "אסור לך לבטא את כאבך, כי יבולע לך"!. בכיתי כשסיפרה לי זאת. שמעתי במילותיה את ההיסטוריה חוזרת.


אני תוהה כיצד היו מגיבות אותן הבנות הדתיות, לו עלבו בזכרון השואה היהודית. במקרה זה, הן הושמו במעצר. הצעתי שאפגש עימן ואשוחח על ליבן: אספר להן על תולדות האומה הארמנית הכואבת, אשר איבדה שליש מהעם – אשר היו כצאן לטבח. הרעיון לא צלח, וכמדומני שהן גם סירבו לעסקה של הגשת מכתב התנצלות. אבל אל תתפשו אותי במילים – כי לא רשמתי את ההתנהלות וממילא אין פרוטוקול של "יריקות ותגובות".


מזל שכתב הטלויזיה יגאל מוסקו, ערך כתבה על הנושא – כבר לפני שנים, עם השם הגאוני: "מרחק יריקה". כך יש לפחות תיעוד חלקי לתופעה ולאותם המושפלים שאינם פונים למשטרה. ראש המסדר הפרנציסקני, נשאל בראיון: "מה אתה אומר לנזירים שלך לעשות כאשר יורקים עליהם"? וענה: "אני מורה להם לקחת ריחוק רגשי". אז זהו, שלא כל אחד לוקח ריחוק רגשי כאשר יורקים עליו. ואינני בטוחה שעקרון המתינות אצלי יעמוד במבחן המציאות, בפעם הבאה שירקו עלי או על אדם אחר לידי.


אני מבקשת סליחתם של הארמנים שנפגעו, מי מיריקה, ומי מהתגרה. כל נפגעי היריקות, ומודה לכל לובשי הגלימות המנסים לנחם אותי, שאין זו דרכה של היהדות, אלא של קיצונים. האמת נמצאת במספרים, והמספרים מאיימים: מה שהיה בשוליים מתקדם למרכז. וכעת עם הטקטיקה של פייקניוז והסתה – זו כבר לא תהיה סטייה, אלא מצווה. (תבדקו אמנם באתר השו"ת של הרב אבינר, נשאלת בטבעיות השאלה : "האם צריך לירוק כשרואים כומר?" והרב עונה: "אין דין כזה". ברוך השם אבל לצערי הוא אינו אוסר, ואינו פוסל ...


חביב אדם שנברא בצלם. האמנם? לא אצל קבוצה מסוימת של חובשי כיפה ועוטי ציצית. בעידן של פייקניוז, גם נשכחה קריאת המוסר היהודי: "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה".


הנה הכתבה על יריקות יהודיות על נוצרים בירושלים-


ואגב, החצי השני של הכתבה, עוסק בונדליזם שהיה בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון באותה שנה (2013) . כרגע, זה מאחורנו, ויוזמות נפלאות של התנדבות לנקות ולטפל בבתי קברות של אחרים (אשר רובם עברו ונדליזם) באשר הם – מלמדים שישנה חברה יהודית אחרת, מתוקנת ומתקנת, הקוראת לחיים משותפים מכבדים. ומהיכן זאת? מתוך האמירה היהודית (והאוניברסלית):

חביב אדם, אשר נברא בצלם.


הזמנה לפעילות הקרובה בלינק זה.

442 צפיות1 תגובות