חיפוש

ירושלים של מעלה נמצאת בהר האושר

עודכן ב: יונ 23

ניתוח יצירות הרצפה של וסקו נסורי ברחבה שלפני כנסיית ה'באטיטוד'


בשנת 1983, הונחו שני מערכי פסיפסים על הרצפה בחזית הכנסייה בהר האושר.

האומן האיטלקי וסקו נסורי (Vasco Nasorri), אשר הירבה לעבוד עם חומרים כגון קרמיקה, טרקוטה וברונזה, הוזמן להניח יצירות ברחבת הכניסה לכנסייה. היצירות מתייחסות לשני נושאים קלאסיים בנצרות: משפטי ה"אשרי" של ישוע ודמויות הקדושים כאנשי מופת.

היצירה בצד ימין - כוללת את פסוקי ה"אשרי" (מתוך 'דרשת ההר', בפרק ה' באוונגליון מתי), רשומים על סרטים בתוך מדליונים המחברים את ירושלים הארצית עם ירושלים השמיימית.

היצירה בצד שמאל - כוללת מערך של 13 מדליונים המשולבים בענפי גפן , מהם שמונה מדליונים המאוכלסים כל אחד בשלוש דמויות: אחת מהמקרא, אחת מהברית החדשה ואחת מתוך פנתאון הקדושים הקתוליים.



* לצורך מאמר זה נעזרתי בצילומים ותודתי הגדולה לצלם משה רימר, המעמיד לרשותי את צילומיו בנדיבות רבה.


בימים אלה, כאשר בהדרגה פותחות הכנסיות את שעריהן למבקרים, אך עדיין אין תיירים, אני מציעה להתארגן בחבורות קטנות של מורי דרך ולצאת להשתלמויות עצמיות.

למשל אם תגיעו לאתרים מסביב לכנרת, תוכלו 'לקחת את הזמן' בהר האושר, לעמוד מחוץ לכנסייה ולהתעכב על כל פרט ופרט מבלי להפריע. אח"כ, עשו זאת גם בפנים הכנסייה.

לפניכם פירוט היצירות של וסקו נסורי, אשר ברוב המקרים, אתם, מורי דרך אחרים ועשרות הקבוצות שבאתר - בלית ברירה פשוט עומדים ודורכים עליהן ...

אל תבינו אותי לא נכון: אינני חושבת שצריך בהדרכת צליינים להתעכב על הפרטים הללו עם הקבוצות. אבל עבור המתעניינים "הכבדים" ועבור מורי הדרך, זו בעיני הזדמנות פז להרחיב את הידיעות דרך ההיכרות עם פרטים המצויים השטח. מצד אחד - להתמוגג מזיהוי הפרטים השונים והדמויות המגוונות, ומצד שני - הזדמנות להבין מסרים נוצריים ולהעמיק במשמעויות הדתיות - בתיווכה של האמנות.



האומן וסקו נסורי וחתימתו על היצירה

הקדושים של הר האושר


הפסיפס הצפוני (השמאלי, אם אתם עומדים מול הכנסייה) מוקדש לדמויות הקדושים.

הקדושים מופיעים בתוך שריגים / מדליונים, והמונח המקצועי לתבנית אמנותית כזו הוא:

'שריגים מאוכלסים'. ביצירה הנוכחית, כל שריג /מדליון מאוכלס בשלוש דמויות.


בגלל הכמות הגדולה של דמויות הקדושים בנצרות - נדרש האומן (או מזמין היצירה) לבחור קדושים מסוימים. הסיבות לבחירה של אותם הקדושים הנבחרים והסיבות להצבתם במכוון לצד קדושים אחרים - מעוררות תהיות ומחשבות. מאמרים נכתבים על שאלות מעין אלה וחוקרי אמנות מתפרנסים מהשערות לגבי בחירותיהם של האמנים ופטרוניהם:

מדוע מופיע ביצירה יעקב אבינו ולא אברהם אבינו?

מדוע דוד ולא שלמה המלך? מדוע רות ולא אסתר?

מדוע מבין רפרטואר דמויות הברית החדשה, מופיע פאולוס (שלא היה בגליל כלל) ומה עניין המרטירים האנונימיים של האפוקליפסה להר האושר?

אין לי תשובות (אולי כמה השערות) אבל להלן, סיכום של כל הדמויות המופיעות ביצירה זו:

שמונה דמויות תנ"כיות: נח, מלכיצדק, יעקב, משה, שמואל, דוד, איוב ורות.

שמונה דמויות מקראיות: יוחנן המטביל, מרים (מחזיקה את ישוע), יוסף (וישוע בעריסה), פטרוס, פאולוס, סטפנוס, המרטירים של האפוקליפסה

שמונה קדושים (איטלקיים ברובם): אמברוזיוס ממילנו, פרנציסקוס וקלרה מאסיזי, קתרינה מסיינה וג'וזפה קוטולנגו, אוגוסטינוס הגדול ואמו מוניקה. וגם אחד 'משלנו': יוסטינוס המרטיר משכם.


מקבץ דמויות החסד


בפרסום קודם הצגתי את השריג המאכלס את דמויותיהם של רות המואביה (תנ"ך), מרים, אם הָרַחֲמִים (הברית החדשה) והקדוש ג'וזפה קוטולנגו (מאה 19). ציינתי שהנושא המאחד את השלישייה, מוצג במדליון של מרים במילה:  MISERICORDIAרחמים.

המילה מורכבת מהפועל  MISERERI=לרחם,  ומהמילה COR שפירושה לב.

מרים נקראת "אם הרחמים" - MATER MISERICORDIA, ובאופן זה היא מחזיקה את בנה בחיקה באופן חומל ואוהב. היא מוצגת בישיבה כמו בפיסול קלאסי – כפרסוניפיקציה של הרחמים:

אישה גדולה, על כסא איתן. כל כולה התממשות של הרחמים.


באשר לרות המואבייה, היא הדמות התנ"כית, של האישה החלשה הַנִּשְׂכֶּרֶת מֵהָרַחֲמִים.

רות, בדומה לישוע בחיק אמו החומלת, זוֹכָה לחיים בזכות ערך הָרַחֲמִים ובזכות היִשּׂוּם של ערכי החסד והצדקה של אמא - יהדות. בפסיפס כאן היא מלקטת שבלים בשדות בית לחם, זוכה ברחמים ובחיים בזכות חוקי התורה בכלל והתנהגותו של בועז בפרט.


ומיהו הקדוש שזכה להצטרף לשתי הנשים המפורסמות הללו?

שמו Giuseppe Benedetto Cottolengo , או כפי שמופיע במדליון בצורה הלטינית-

.Joseph Benedictus Cottolengo

הוא נולד באטליה ב- 1786, אח בכור ל- 12 אחים, הצטרף לפרנציסקנים והיה לכהן דת. ביום מן הימים, כאשר ראה לנגד עיניו חולת שחפת גוססת ומתה בעת לידה, רק משום שלא הסכימו להכניסה לבית החולים, ואת יתומיה שנותרו בוכים ונטושים – הפך את ביתו לבית חולים.  לאורך חייו הקים מוסדות רבים של טיפול בחולים מסוגים שונים, ולימים נהייה ארגון שהפך בינלאומי בשם "הבית הקטן של ההשגחה האלוהית"  (Little House of Divine Providence). קוטולנגו מת ב- 1846 ודמותו השאירה רושם גדול, של איש חסדים. טבעי שבהר האושר השייך לפרנציסקנים מאיטליה – יבחרו בו כמופת לאותו ערך מקראי וכלל אנושי של MISERICORDIA.

מקבץ ההבטחה לאחרית הימים


ישנם מקבצים של דמויות אשר קשה יותר להבין את הקשר בינהן, וגם הטקסטים המקראיים אינם בהכרח עוזרים (ולא רק משום שהם בלטינית...). למשל המקבץ שכולל את נוח בתיבה, את "נפשות הטבוחים" - המרטירים מהספר האחרון של הברית החדשה ואת הקדוש אוגוסטינוס הגדול.


במדליון של נוח נכתב בלטינית: "אִישׁ צַדִּיק הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו ט)

("vir justus in generationibus suis" Gen 6: 9)

במדליון מתחתיו יש עומס של פרטים:

ספר מונח על מזבח, ומתחת למזבח דמויות הנקראות "נַפְשׁוֹת הַטְּבוּחִים" -ANIME INTERFECTORUM , השואלות "עַד מָתַי אֲדֹנָי לֹא תִנְקֹם אֶת דָּמֵינוּ?" כפי שכתוב באפוקליפסה (ספר חזון יוחנן, 6: 10). בלטינית: quo Domine … non vindicassanguinem nostrum? Ap. 6, 10

אז מה הקשר לאוגוסטינוס הגדול, השוכן במדליון השלישי? התיאולוג והמלומד, בן המאות 4 - 5, הוא אחד האישים המשפיעים ביותר על הנצרות לדורותיה. אין ספק שראוי שיצויין שמו בכל כנסייה קתולית בעולם, אבל למה פה? אולי המפתח מצוי בידו השמאלית: הוא מחזיק עיר. האם זוהי ירושלים השמיימית עליה הוא כותב את הספר המונומנטלי שלו "עיר האלוהים" - De Civitas Dei? אם אכן זאת ירושלים השמיימית, אז אולי זה סיכום של הבטחת האל למאמינים המתמידים בדרך הטובה: זה מתכתב עם תיבת נוח שמביאה מאמינים לחוף מבטחים, ועם נחמת האל לנַפְשׁוֹת הַטְּבוּחִים, שסובלים היום אבל בסופו של דבר יגיעו לעיר השמיימית.

לא יודעת אם זאת כוונת המשורר... לא את הכל הצלחתי לפרש, אבל יצרתי מדרש...

בכל מקרה, ירושליים השמיימית, עליה כתב אוגוסטינוס בערגה, תהיה נושא חשוב ביותר ברצפה הדרומית שיצר וסקו נסורי. על כך תקראו בסוף המאמר.



מקבץ ללא מדרש וללא נושא (בודאי קיים - אבל לא מצאתי אותו...)


עוד מקבץ אחד מעניין של דמויות וציטוטים משך את ליבי:

משה מחזיק את לוחות הברית, סטפנוס בעת סקילתו והקדוש אמברוזיוס - אשר היה המורה של אוגוסטינוס הגדול מהמדליון הקודם...



משה רבינו, מתואר עם בליטות בראשו המזכירות קרניים (כמיטב המסורת באמנות הנוצרית), אוחז את לוחות הברית, ולצדו עץ שכנראה נועד להזכיר לנו את הסנה הבוער. עליו אומר הכיתוב בלטינית: vir humilimus super omnes homines, שפירושו: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" (במדבר יב'ג).


המדליון לצדו של משה, אינו מציין את שם הדמות הכורעת על האדמה, אבל הדמויות שאוחזות אבנים לסקילה, והציטוט מפרק ז' בספר מעשי השליחים, אינם משאירים מקום לפקפוק:

זוהי סצינת סקילתו של סטפנוס המרטיר הראשון. המרטיר, באצילות רוח, מבקש בעבור הורגיו: Domine ne statuas illis hoc peccatum, שפירושו: "אֲדֹנָי, אַל תִּפְקֹד עֲלֵיהֶם אֶת הַחֵטְא הַזֶּה!" (מעה"ש ז 60).


הקדוש אמברוזיוס ראוי לתשומת לב בתולדות הכנסייה המערבית בכלל, בהיותו איש דת בולט, אינטלקטואל ובישוף רב השפעה וכוח. כתיבתו כללה דברי פרשנות, הגות ופיוטים, ועל כן הישוו אותו לדבורה המייצרת דבש. שימו לב במדליון כי אכן הוסיף האומן דבורים...

כנראה בזכות הקשר זה, הוסיפו לידו משפט בלטינית הלקוח משיר השירים! (תודה לחברתי הנזירה קריסטין מירושלים/סאו פאולו שפענחה לי את המשפט)

favus distillanslabia tua... mel et lac sub lingua

"נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִך...דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵך" (שיר השירים ד, יא)




המקראות ברצפת הקדושים


בסך הכל, הכניס האמן לרצפה 13 ציטוטים מקראיים, והנה הם במלואם:



נח: אִישׁ צַדִּיק ...הָיָה בְּדֹרֹתָיו בראשית ו ט | vir justus in generationibus suis Gen 6, 9

מלכיצדק: מֶלֶךְ שָׁלֵם, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ מֶלֶךְ הַשָּׁלוֹם; אל העברים 7| REX SALEM QUAD EST REX PACIS

משה: והאיש משה ענו מאד מכל האדם במדבר יב' ג |erat enim Moyses vir humilimus super omnes homines Num 12 3

שמואל: וַיהוָה הָיָה עִמּוֹ שמואל א ג' 19 | et Dominus erat cum eo Sam I 3:19


דוד: יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי; תהילים יח יט | Oppugnaverunt me in die afflictionis meae Ps.18 19

יעקב: וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ בראשית לז לד | lugens filium suum GEN. 37 34

איוב: ה' נָתַן וַה' לָקָח איוב א, כא | Dominus dedit Dominus abstulit Iob. 1 31


יוסף: שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ מזמור קה כא| Constituit eum Dominum domus sua




פטרוס: בָכָה בְּכִי מַר מתי 26 | ploravit amare . Mt. 26, 75





פאולוס: לָכֵן נַחְתֹּר נָא אֶל דְּבָרִים שֶׁמְּבִיאִים לִידֵי שָׁלוֹם אל הרומים 14 | quæ pacis sunt, sectemur Rom 14




סטפנוס: אֲדֹנָי, אַל תִּפְקֹד עֲלֵיהֶם אֶת הַחֵטְא הַזֶּה! מעה"ש ז 60 | Domine ne statuas illis hoc peccatum




נַפְשׁוֹת הַטְּבוּחִים : נַפְשׁוֹת הַטְּבוּחִים: "עַד מָתַי אֲדֹנָי לֹא תִנְקֹם אֶת דָּמֵינוּ? התגלות 6: 10 |

ANIME INTERFECTORUM - quo Dominenon vindicas sanguinem nostrum? Ap. 6, 10



שיר השירים: נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ...דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ שיר השירים ד יא |

favus distillans labia tua... mel et lac sub lingua

(הציטוט מופיע על המדליון עם הקדוש אמברוזיוס ממילנו, אשר מקושר לדבורים...)




תנסו לזהות בעצמכם את הדמויות במדליונים הבאים:

זה תרגיל נחמד לזהות את כולם (במיוחד אחרי חיזוק הצבעים בפוטושופ...), ואז לחשוב מדוע קובצו דמויות מסוימות יחדיו.

אחרי שתסיימו לזהות וללמוד את המסרים שמוסרות הדמויות ברצפת המדליונים -

נוכל לעבור לרצפת פסוקי האשרי. שם הזיהוי יהיה יותר פשוט.


ירושלים של מעלה ופסוקי האשרי



הרצפה הדרומית (זו בצד ימין, אם עומדים מול הכנסייה) מוקדשת לנושא של ההר כולו:

פסוקי האשרי.

מתי האוונגליסט פורש את תורת המוסר של ישוע על פני שלושה פרקים (5 - 7) ופותח אותה בשמונה משפטים מונומנטליים המוכרים לכל נוצרי: "אשרי ה... ".



לפחות המשפט הראשון מוכר לכל נוצרי:

אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם

Beati pauperes spiritu : quoniam ipsorum est regnum cælorum.

המילה Beati שתורגמה ל 'אשרי', ושפירושה 'מבורכים' - 'Blessed' לקוחה מהשורה הראשונה למזמור א' בתהילים:

Beatus vir = אשְׁרֵי הָאִישׁ

זה המקור לשם המתחם:

Mount Beatitude/ Church of the Beatitudes.


ביוונית, שפת המקור של הטקסט בברית החדשה, כתוב μακάριοι /makarioi - ומכאן השם היווני 'מקריוס' , "המבורך" (כשם הנשיא הראשון של קפריסין, הארכיבישוף מקריוס).


לא זה המקום לערוך דיון בדרשת ההר או בפסוקי האשרי.

מה שלדעתי מעניין ביצירה, הוא האופן שבו רואה הכנסייה את הגמול הראוי לענווים, לרחמנים, לצמאים לצדק ושאר התארים לאנשים הטובים שאליהם פונה ישוע.

האומן מתאר את בשורת הכנסייה: הענווים, הרחמנים והצמאים לצדק יעזבו את ירושלים של ימינו, כלומר את עמק הבכא של העולם הארצי, ויעפילו לירושלים של מעלה, לגאולה.


משום כך מוקפים שמונת פסוקי האשרי במדליונים פרחוניים ושמחים וארבעה מלאכים מרחפים בין

שתי הירושלים. אמנם פסוקי האשרי לקוחים מאוונגליון מתי, אבל הביטויים "ירושלים של ימינו"

לעומת "ירושלים של מעלה" לקוחים מדבריו של פאולוס באגרת אל הגלטיים.

אצל פאולוס ירושלים של מטה היא עיר בעבדות (אולי העבדות לבית המקדש ולהלכה), ואוגוסטינוס מפרש את העבדות כעבדות לחטא.

העיר של "למעלה", כותב פאולוס, היא "בת חורין", ואוגוסטינוס יוסיף - החרות מהחטא הקדמון והשלכותיו.

וסקו נסורי וודאי התחבט כיצד לתאר את ירושלים. לשם כך הוא לקח את דימוייה של העיר בפרקי הסיום של האפוקליפסה בברית החדשה, המבוסס על תאור ירושלים השמיימית בספר יחזקאל:

וְיֵשׁ לָהּ חוֹמָה גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה עִם שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁעָרִים (חזון יוחנן 21: 12).

בעיר השמיימית, שהיא התגמול הראוי לענווים, לרחמנים ולצמאים לצדק - מחכה השה האלוהי, ישוע (ראשו עטור בהילה), כדברי האפוקליפסה:

הֵיכָל לֹא רָאִיתִי בָּהּ, כִּי הֵיכָלָהּ הוּא יהוה אֱלֹהִים צְבָאוֹת וְהַשֶֹה.

(חזון יוחנן 21: 22).


הכתובות על שערי ירושלים הארצית וירושלים השמיימית, לקוחות מהאגרת אל הגלטיים 4 :27-26:

ירוּשָׁלַיִם שֶׁל יָמֵינוּ, כִּי הִיא בְּעַבְדוּת עִם בָּנֶיהָ. אֲבָל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה בַּת חוֹרִין הִיא, וְהִיא אֵם לָנוּ;

ובלטינית:

quæ nunc est Jerusalem ... quæ sursum est Jerusalem, libera est, quæ est mater nostra.