הבלוג של יסכה הרני

חיפוש

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? - לקראת חג המולד אשר יחול השבוע לפי הלוח הגרגוריאני ביום חמישי

עודכן ב: ינו 27

לא הייתי שם בזמן השפעת הספרדית ובכלל לא נכחתי במראה של חג המולד בעת מגיפה עולמית. השנה אצפה במיסת חג המולד דרך הטלויזיה - זו שבבית לחם כמובן - וגם אציץ בכנסיית סנט פטריק במנהטן וגם בכנסיית ווסטמינסטר ועוד... אגב, היחידי שלא תחול עליו חובת חבישת מסיכה יהיה הבמבינו - הפסל של ישוע התינוק.


הבוקר עדיין יש פרחים סגולים ולבנים ברוח תקופת הציפייה לחג. אבל מיום חמישי - זרי הפרחים יהיו צבעוניים לחג! והגלימה של הפטריארך - מוזהבת ורקומה עם כוכב בית לחם.


כל שנה שואלים אותי "אז את בודאי עסוקה בתקופה זו של השנה" וגם: "לאיזה מיסה את הולכת"?

אני מחייכת ומנסה בלי התנשאות - להסביר שזה לא ממש מעניין אותי.

א. מיסת חג המולד מבחינה תאולוגית היא הפשוטה ביותר. אישית אני בוחרת ללמוד וללמד את המיסות של פסחא, קורפוס קריסטי וכיו"ב. ואם כבר עומק ליטורגי - אז הוא יכול להתברר רק בהבנת עצם קיומן של 3 מיסות חג מולד רציפות - פריבלגיה יחידאית של חג זה.

ב. המחשבה על הישראלים שגודשים את הכנסיות בעת החג משום שהם 'פריקים' של צילומי טקסים והתבוננות בנצרות כמו מופע של דיסני מעביר בי חלחלה. רדוקציה של דתות ותרבויות זה לא בשבילי. אולי בגלל זה לא סבלתי מאז ומעולם את רעיון "הדרכות קריסמס" (וגם לא "סיורי סליחות"), במיוחד כאשר הייתי שומעת מחברי הנוצרים כיצד קבוצות ישראלים פלשו בהפתעה באמצע הטקס - מצלמות בהתלהבות, משנות מיקום כדי לתפוש זווית יותר נוחה, ובסוף המדריך קורא לקבוצה למהר לצאת כי "יש עוד שלוש כנסיות שצריך להספיק הלילה".

שמעתי ממישהו את הסיפור הבא: ישראלי שנדחף לתוך קהל המאמינים שגדש את כנסיית הדורמציון, פילס דרך למיקום מושלם והסתיר לגברת נמוכת קומה שנעמדה במקום מתחילת הערב. היא מחתה ואמרה לו - "אני עומדת במקום זה ומחכה למיסה כבר מתחילת הערב, וזה בכלל החג שלנו" . הישראלי ללא היסוס השיב: "אז מה, לכם יש 'את זה' כל הזמן, לי יש רק את הערב הזה".


אז מה נשתנתה הלילה הזה, בשנה זו מבחינתי? שהשנה יש לי באמת יותר תעסוקה ואני כן הולכת למיסת חג המולד...

א. כי אני לא מפריעה לאף אחד ב. לא 'מציצה' כדי לראות 'נצנצים'.

אני לומדת ומלמדת את אחד המקבצים המעניינים יותר של טקסטים ומוסיקה בהקשר דתי. יחד עם 340 ישראלים אצפה במיסה של בית לחם וגם במיסה ברומא ואנחה אותם להבין את המהלך הדתי ומשמעותו.

על כן אתם מוזמנים להרצאתי הערב, יום א' 20-12-20, בשעה 20:00

על מיסת חג המולד

לרישום-

https://meshulam.co.il/s/c086b9de-2a39-2ce5-266d-a1df69517718





שלוש המיסות של חג המולד:


כאמור, יש מסורת יוצאת דופן בחג המולד והיא של קיום 3 מיסות ביום אחד! זה בולט במיוחד משום שזה בניגוד לחוק הכנסייה (עד מחצית המאה העשרים) שאסר לערוך יותר ממיסה אחת ביום על אותו מזבח. ובכלל - אסור לנוצרי לקחת את לחם הקודש יותר מפעם אחת ביום. אז מה נשתנה החג הזה מכל החגים?


1. מיסה מספר 1 של חג המולד: הכנסייה הקתולית מבקשת שהמאמין יזכור שישוע נולד בנצח!

אם ישוע הוא אלוהי - אז מעולם לא נברא, אין רגע שבו פתאום הוא נוצר, הוא אינו "יש מאין" ועל כן הולדתו היא נצחית. כשם שאלוהים האב הוא נצחי - כך גם אלוהים הבן. האב מוליד בנצח והבן נולד בנצח. קשה להבין? כמו שנאמר באמצע המיסה: רז האמונה! בלטינית: מיסטריום פידאי! Mysterium Fidei . אגב - אלו המילים החשובות ביותר להבין את עולם האמונה. בודאי הנוצרית.

2. מיסה מספר 2 של חג המולד: הכנסייה הקתולית מבקשת שהמאמין יחגוג את הולדת ישוע בבשר.

לפי המסורת זה התרחש בחצות הליל, בעיצומו של החורף בין 24 ל 25 בדצמבר. במקום לעסוק שוב ושוב בנושא של חגי השמש של התקופה הרומית והאם התאריך הוא פיקציה תרבותית כדי להעביר את העולם הרומי מנוהגים פגניים לאמונה מונותיאיסטית - אני תוהה בסוגיית ההתגשמות בבשר - האינקרנציה. הכנסייה מבקשת לחדד את גודל הנס:

אלוהים שבר את חוקי הטבע, כגון החוק שאלוהים הוא טרנצנדנטי לעומת האדם המוגבל בבשריותו, כדי להביא את עצמו/ את אלוהיותו - זמין לחושיו של האדם. "מסיבה זאת אני מוכן", כך אמר לי איש כנסייה בכיר, "להסיר את השיפוטיות כאשר רצים המאמינים לנשק את פסל התינוק בעודי צועד עימו בתהלוכה".

לפיכך ישוע נולד בשביל בני האדם בבשר ("בגובה עיניים") לפני כאלפיים שנים, ומכיוון שכך - המולד שלו הוא מולד המושיע ולא פחות מכך - מולד הישועה.

3. מיסה מספר 3 של חג המולד: הכנסייה הקתולית מבקשת שהמאמין יחגוג את הולדת ישוע בנפשו של המאמין.

בלי שהמאמין מקבל את הולדתו של ישוע כמושיע - כל הטקס הוא חיצוני, תרבותי אך לא אמוני. ולכן מזמינה הכנסייה את הנוצרי, פעם בשנה - לקבל שלוש מיסות! שלוש פעמים להיות מאוחדים עם ישוע בטקס החשוב ביותר - המיסה. אלא שהמיסות הפעם הן בעלות שלושה מימדים שונים ומשלימים: ישוע נולד בנצח, נולד במציאות שלנו לפני כאלפיים שנים, ונולד יום יום בליבותיהם של המאמינים.

המקראות במיסות של חג המולד


הקריאות של שלוש המיסות הן הדבר במיוחד מבחינת העומק הליטורגי. מקראות מהתנ"ך (ישיעהו), מקראות שניות מאגרות הברית החדשה, ומקראות שלישיות - מהאוונגליונים.


מקראות ראשונות - מהתנ"ך

שימו לב כיצד מקריאים שלושה קטעים שונים של הנביא ישעיהו.

1. בלילה, באופן מתאים ביותר, קוראים על האור וההולדת של הפלא:


הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל: יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת, אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם. ...

ה כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם.

לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ, עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם...


2. במיסת הבוקר המוקדמת:


י הִנֵּה ה' הִשְׁמִיעַ אֶל קְצֵה הָאָרֶץ, אִמְרוּ לְבַת-צִיּוֹן הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו (ישעיהו סב)


3. במיסה השלישית:


מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה; אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. ...

כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם. י חָשַׂף ה' אֶת-זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם; וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ. (ישעיהו ז)


מקראות שניות מאגרות הברית החדשה:


1-2. בשתי המיסות הראשונות קוראים מאיגרת טיטוס ב 11 - 14 (מביאה כאן רק ציטוט אחד:)

הֵן חֶסֶד הָאֱלֹהִים הוֹפִיעַ לִישׁוּעַת כָּל בְּנֵי אָדָם, 12

... 13 בְּצִפִּיָּה לְמִמּוּשׁ הַתִּקְוָה הַמְבֹרָכָה וּלְהוֹפָעַת הֲדַר אֱלֹהֵינוּ הַגָּדוֹל וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, 14 אֲשֶׁר נָתַן אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדֵנוּ כְּדֵי לִפְדוֹת אוֹתָנוּ מִכָּל עָוֶל וּלְטַהֵר לוֹ עַם סְגֻלָּה שׁוֹקֵד עַל מַעֲשִׂים טוֹבִים..


3. במיסה השלישית, הקריאה מהאיגרת אל העברים א 1 - 6 מעמיקה את המסר:

ישוע הוא החוליה המקשרת לנוצרים את הבטחת אלוהים לאבות ולנביאים ל - הווה. ישוע הוא ההבטחה והוא הבן שעליו מדובר בתהילים (פרק ב) ובספרי שמואל ב (פרק ז) ובספר דברי הימים א (פרק יז):

הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֵּר מִקֶּדֶם פְּעָמִים רַבּוֹת וּבִדְרָכִים רַבּוֹת אֶל הָאָבוֹת בְּיַד הַנְּבִיאִים, דִּבֵּר אֵלֵינוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה בְּיַד הַבֵּן אֲשֶׁר שָׂם לְיוֹרֵשׁ כֹּל וּבְיָדוֹ גַּם עָשָׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ; הוּא זֹהַר כְּבוֹדוֹ וְצֶלֶם עַצְמוּתוֹ וְנוֹשֵׂא כֹּל בִּדְבָרוֹ רַב־הַגְּבוּרָה, וּלְאַחַר שֶׁעָשָׂה טִהוּר חֲטָאִים יָשַׁב לִימִין הַגְּדֻלָּה בַּמְרוֹמִים וְהָיָה לְגָדוֹל בִּמְאֹד מִן הַמַּלְאָכִים, כִּהְיוֹת הַשֵּׁם שֶׁיָּרַשׁ נַעֲלֶה מִשֶּׁלָּהֶם, כִּי אֶל מִי מֵהַמַּלְאָכִים אָמַר מֵעוֹלָם,

"בְּנִי אַתָּה

אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ?"*

וְעוֹד,

"אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב

וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן?"


לסיום - המקראות האחרונות מבשורות הברית החדשה במהלך משמעותית - תאולוגי :


בשתי המיסות של המולד - בחצות הליל ובזריחה - קוראים, באופן צפוי, מאוונגליון לוקאס את סיפור הולדתו של ישוע:

... 6 כַּאֲשֶׁר הָיוּ שָׁם מָלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת 7 וְהִיא יָלְדָה אֶת בְּנָהּ הַבְּכוֹר. לְאַחַר שֶׁחִתְּלָה אוֹתוֹ הִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ בְּאֵבוּס, כִּי לֹא הָיָה לָהֶם מָקוֹם בַּמָּלוֹן. 8 בְּאוֹתוֹ חֶבֶל אֶרֶץ הָיוּ רוֹעִים שֶׁנָּהֲגוּ לָגוּר בַּשָֹדֶה וְלִשְׁמֹר עַל עֶדְרָם בְּאַשְׁמוּרוֹת הַלַּיְלָה. 9 לְפֶתַע נִצַּב עֲלֵיהֶם מַלְאַךְ יהוה וּכְבוֹד יהוה נָגַהּ סְבִיבָם. הֵם נִבְהֲלוּ עַד מְאֹד, 10 אוּלָם הַמַּלְאָךְ אָמַר לָהֶם: "אַל תִּפְחֲדוּ, כִּי הִנְנִי מְבַשֵֹר לָכֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכָל הָעָם. 11 הַיּוֹם נוֹלַד לָכֶם מוֹשִׁיעַ בְּעִיר דָּוִד, הוּא הַמָּשִׁיחַ הָאָדוֹן. 12 וְזֶה לָכֶם הָאוֹת: תִּמְצְאוּ תִּינוֹק מְחֻתָּל שׁוֹכֵב בְּאֵבוּס." 13 פִּתְאוֹם הָיוּ לְיַד הַמַּלְאָךְ הֲמוֹן צְבָא הַשָּׁמַיִם וְהֵמָּה מְהַלְלִים אֶת הָאֱלֹהִים וְאוֹמְרִים:

14 "כָּבוֹד לֵאלֹהִים בַּמְּרוֹמִים, וּבָאָרֶץ שָׁלוֹם עַל בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר אוֹתָם רָצָה."

15 לְאַחַר שֶׁעָלוּ הַמַּלְאָכִים מֵעֲלֵיהֶם הַשָּׁמַיְמָה, אָמְרוּ הָרוֹעִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: "בּוֹאוּ נֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם וְנִרְאֶה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר קָרָה, מַה שֶּׁאֱלֹהִים הוֹדִיעַ לָנוּ." 16 הֵם הָלְכוּ מַהֵר וּמָצְאוּ אֶת מִרְיָם וְיוֹסֵף וְאֶת הַתִּינוֹק הַשּׁוֹכֵב בָּאֵבוּס. 17 כַּאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתוֹ הִשְׁמִיעוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר לָהֶם עַל־אוֹדוֹת הַיֶּלֶד הַזֶּה. 18 כָּל הַשּׁוֹמְעִים תָּמְהוּ עַל הַדְּבָרִים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם הָרוֹעִים, 19 אַךְ מִרְיָם שָׁמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְשָׁקְלָה אוֹתָם בְּלִבָּהּ. 20 לְאַחַר מִכֵּן חָזְרוּ הָרוֹעִים כְּשֶׁהֵם מְהַלְלִים וּמְשַׁבְּחִים אֶת הָאֱלֹהִים עַל כָּל אֲשֶׁר שָׁמְעוּ וְרָאוּ כְּפִי שֶּׁנֶּאֱמַר לָהֶם.


אבל במיסה השלישית, לאחר שכבר נוכחו בלידתו של ישוע ההיסטורית, מקריאים את הקטע המפורסם ביותר והמסובך ביותר בספרי הברית החדשה:

הפרולוג של יוחנן


א בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר. 2 הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלֹהִים. 3 הַכֹּל נִהְיָה עַל־יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה. 4 בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ הָאוֹר לִבְנֵי הָאָדָם. 5 וְהָאוֹר מֵאִיר בַּחֹשֶׁךְ וְהַחֹשֶׁךְ לֹא הִשִֹיגוֹ.

6 אִישׁ הָיָה שָׁלוּחַ מֵאֵת אֱלֹהִים וּשְׁמוֹ יוֹחָנָן. 7 הוּא בָּא לְעֵדוּת, לְהָעִיד עַל הָאוֹר כְּדֵי שֶׁעַל־פִּיו יַאֲמִינוּ הַכֹּל. 8 הוּא לֹא הָיָה הָאוֹר; הוּא בָּא לְהָעִיד עַל הָאוֹר. 9 הָאוֹר הָאֲמִתִּי, הַמֵּאִיר לְכָל אָדָם, בָּא אֶל הָעוֹלָם. 10 בָּעוֹלָם הָיָה וְעַל־יָדָיו נִהְיָה הָעוֹלָם, וְהָעוֹלָם לֹא הִכִּירוֹ. 11 הוּא בָּא אֶל שֶׁלּוֹ וְאֵלֶּה אֲשֶׁר לוֹ לֹא קִבְּלוּ אוֹתוֹ. 12 אֲבָל לְאֵלֶּה אֲשֶׁר קִבְּלוּ אוֹתוֹ, הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ, נָתַן תֹּקֶף לִהְיוֹת בָּנִים לֵאלֹהִים. 13 לֹא מִדָּם וְלֹא מֵחֵפֶץ הַבָּשָׂר נוֹלְדוּ, אַף לֹא מֵחֵפֶץ גֶּבֶר, כִּי אִם מֵאֱלֹהִים.

14 הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ; וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת. 15 יוֹחָנָן הֵעִיד עָלָיו וְקָרָא בְּאָמְרוֹ: "זֶה הוּא שֶׁאָמַרְתִּי עָלָיו, 'הַבָּא אַחֲרַי הוּא כְּבָר לְפָנַי, כִּי קֹדֶם לִי הָיָה'." 16 הֵן מִמְּלוֹאוֹ כֻּלָּנוּ קִבַּלְנוּ, וְחֶסֶד עַל חֶסֶד; 17 כִּי הַתּוֹרָה נִתְּנָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה, וְהַחֶסֶד וְהָאֱמֶת בָּאוּ דֶּרֶךְ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 18 אֶת הָאֱלֹהִים לֹא רָאָה אִישׁ מֵעוֹלָם; הַבֵּן הַיָּחִיד, הַנִּמְצָא בְּחֵיק הָאָב, הוּא אֲשֶׁר הוֹדִיעוֹ.


במקום להסתכל ביילוד ממרחק נגיעה (כמו בקריאות מאוונגליון לוקאס), אנו נקראים להתרומם למעוף הציפור (צריך לומר מעוף העייט... הסמל של יוחנן האוונגליסט אשר כתב את הטקטס הזה), ומשם להבין את הבשורה העמוקה של המולד.

בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר... הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ; וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ...


זה עניין כל כך עמוק שקצרה היריעה מלהסבירו כאן. בהיגד אחד:

אלוהים לבש בשר, ומכל האפשרויות - בחר בדמות של החלש ביותר. באופן פרדוקסלי, החלש ביותר הוא העצמתי ביותר.


צריך להיות משורר כדי להצליח לתאר את האבסורד, וזאת עשה בנג'מין בריטיין ביצירתו:


This Little Babe

This little babe so few days old, is come to rifle Satan's fold;

All hell doth at his presence quake, though he himself for cold do shake

For in this week unarmed wise the gates of hell he will surprise.


With tears he fights and wins the field, his naked breast stads for a shield.

His battering shot are babish cries, his arrows looks of weeping eyes.

His martial ensigns Cold and Need, and feeble flesh his warrior's steed.


His camp is pitched in a stall, his bulwark but a broken wall;

The crib his trench, haystalks his stakes, of shepherds he his muster makes.

And thus as sure his foe to wound, the angels' trumps a larum sound


My soul with Christ / join thou in fight; stick to the tents that he hath pight.

Within his crib is surest ward; this little Babe will be thy guard.

If thou wilt foil thy foes with joy, Then flit not from this heavenly boy!


עכשיו כל החג הזה נהיה עם עומק אחר.

אז תהנו מהאורות, השמחה, החוויה, והשנה אל תתפתו לרדידות - (זו שגם האפיפיור מתריעה מפניה מדי שנה, בעיקר בנוגע לצרכנות מוגזמת). אולי דווקא בזכות המגיפה - יחזור החג להיות נושא מסר תאולוגי.

על כך בהרצאתי הערב על מיסת חג המולד. (יום א' 20-12-20 בשעה 20:00)

אתם מוזמנים להרשם

https://meshulam.co.il/s/c086b9de-2a39-2ce5-266d-a1df69517718




67 צפיות0 תגובות

הרשמו לערוץ היוטיוב

  • circle-youtube_icon-icons.com_66837

 בקרו בעמוד הפייסבוק

  • facebook_icon-icons.com_59205

הרשמה לניוזלטר