(כאן גרים בכיף...???)
הבית של אלישבע בעין כרם, בפסיפס המעטר את חזית כנסיית הביקור
כשמקישים בויקיפדיה על הערך 'בית', מוצאים כמה פנינים בחלק מהפסקאות הבאות:
תפקיד ושימוש
הבית מספק מחסה מפני גשמים, שלגים, רוחות, חום, קור ופולשים זרים, בין אם בני-אדם או בעלי-חיים.
לבית יש גם תפקיד רגשי חשוב והוא מהווה את מקום המבטחים של האדם ומשפחתו. חלקים מן הבית משמשים את כלל הקבוצה וחלקים אחרים מהווים את המקום הפרטי של האדם. מבחינה קוגניטיבית ורגשית הבית הוא מקום גאוגרפי שנרשם בתודעתו של אדם למשך כל ימי חייו.
מושג הבית בתרבות ובחברה
בנוסף לניהול של משק בית, בית המגורים נותן מענה גם להיבטים רגשיים וחברתיים שונים. כאשר משפחה, או קבוצה, גרה בבית יחדיו התכונה החשובה ביותר שלו, לפי מרווין האריס, הוא שהבית מהווה את "משכנה של אהבה".
בניגוד לתיאור בפיסקה הויקיפדית
במקרים רבים מעביר האדם חלקים גדולים מזמנו, ואף את מרבית זמנו, מחוץ לביתו (למשל במקום עבודתו), אולם ביתו משמש אותו לכל הפחות לשינה. אם נצמצם את ממדי הבית לממדיו הקטנים ביותר יהיה זה חלל המאפשר שינה.
כעת שונה המצב משום ש”סנטה קורונה” הכניסה אותנו לבתים למרבית זמננו, היא גורמת לנו לחיות אחרת ולחשוב מחדש על משמעות הבית, ועל כן רציתי לכתוב קצת על המושג "בית" במשנתו של ישוע ובכתבי הברית החדשה.
המילה בית בלועזית
המילה הנפוצה ביותר ביוונית של הברית החדשה לבית היא "אויקוס" οἶκος או οἰκία , ממנה נגזרת המילה οἰκουμένη , אקומני/זם, אקונומיה (אפילו אקונומיקה!) ובכתיב לטיני ecumenism - ecumenical - economy
משמעות המושג "אויקומני" בעולם הרומי הייתה - "המרחב המיושב" (מיושב בתושבי האימפריה הרומית כמובן...), ולימים המשמעות הפכה להיות - "המרחב המיושב ע"י נוצרים". במאה הרביעית ניתן התואר "פטריארך אקומני" לפטריארך שישב בקונסטנטינופול, בירתה של האימפריה הביזנטית, וכך הוגדר כפטריארך כל הנוצרים ברחבי העולם. הפטריארך האקומני בקונסטנטינופול (איסטנבול) נקרא בתואר זה עד ימינו, למרות שעקב נסיבות היסטוריות הוא מוגבל באחריותו על הנוצרים החיים באזור תורכיה וקצת מחוצה לה.
לסיכום - 'יושבי הבתים הרומים' הפכו מהמאה הרביעית, לנוצרים, ועל כן המושג "אקומן" כ-'עולם המיושב' הפך בהגדרתו ל - 'עולם המיושב בבתיהם של נוצרים'.
במהלך הזמן, הורחבה ושודרגה המשמעות של המושג בית. המילה בית, ובעיקר בלטינית – DOMUS – קיבלה משמעות בנוסף לבית הפרטי, את המשמעות של Domus Dei , כלומר, "בית האלוהים" או "בית תפילה".
בקיצור, Domus Dei או סתם Domus , פירושו - כנסייה! ומעתה ניתן להגדיר את המרחב האקומני כמרחבי העולם בו יש כנסיות.
הכנסייה היא "דומוס דאי" – בית האלוהים. בתמונה זו: כנסיית הביקור בעין כרם
כדי לראות את הקשר הלשוני, נעקוב אחרי המילה DOMUS (וביוונית עתיקה δόμος):
במשמעותה הבסיסית זוהי יחידה פיסית בה מתגוררת המשפחה (הקטנה או המורחבת. בעולם הרומי "אב המשפחה" היה למעשה אבי החמולה וגם האב של העבדים, אם היו כאלה. לפיכך ירש העולם הנוצרי את הרעיון שכוהן הדת הוא "אב" של כלל הקהילה). למעשה כל מרחב או חזקה ובעלות היא DOM ולכן כאשר מצרפים את המילים king + DOM, מקבלים: Kingdom. כאשר מחברים את המילים Christen + DOM , מקבלים: Christendom וכן הלאה...
נגזרות נוספות של המילה:
1. המרחב הביתי נקרא domestic והפעולה של ביות נקראת domesticate.
2. בעל הבית נקרא בלטינית DOMINUS. מכיוון שהאלוהים מכונה - "אדון/אדוני", הרי שבתפילה לטינית מדובר רבות ב- דומינוס, ואליו גם פונים. הנה הפרסקו הקדום מכנסיית הקבר, המעיד על צליין שהגיע עם ספינתו ומודה לאדון על כך שהגיע:
Domine Ivimus = אדון , הגענו
3. ימי ראשון המוקדשים לאדון נקראים בשפות לועזיות "יום האדון" ולכן בספרדית Domingo בצרפתית Dimanche, וכן הלאה.
4. מי שהוא אדון, הוא בעל ההשפעה ולכן דומיננטי... Dominant/dominance-
כך גם כהני דת בכירים ובעלי התפקיד במסדרי הנזירות הוותיקים (כגון הבנדיקטינים) נקראו DOM . רבים זוכרים את הקדוש ומייסד המסדר ההסלזיאני - דון בוסקו: האיטלקית הפכה DOM ל – DON.
5. חזרה לכנסיות: הביטוי הכנסייתי "בית האלהים" DOMUS DEI התקצר בשפות רבות. באיטלקית הפך ל - DUOMO – שפירושו קתדרלה (או כנסייה גדולה). לדאבון הלב, הייתה זו הדואומו של מילנו שזכתה לביקור של סנטה קורונה ולכן היא סגורה כבר למעלה מחודש! בגרמנית המילה DOM מציינת קתדרלה, ובאנגלית הושאלה המילה לתאר את כיפת הכנסייה הנראית למרחקים: DOME.
ועכשיו לדיון התאולוגי במושג בית.
נדמה שישוע לא היה חסיד גדול של 'להישאר בבית'... כשם שהוא מפרק ובונה מחדש את המושג של המשפחה (הוּא הִבִּיט כֹּה וָכֹה אֶל הַיּוֹשְׁבִים סְבִיבוֹ בַּמַּעְגָּל וְאָמַר: "הִנֵּה אִמִּי וְאַחַי! כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי" מרקוס 3 34 – 35) , כך גם ביתו אינו סטנדרטי, והוא למעשה בית של תלמידו שבכפר נחום. אולי ביתו הוא בכלל בתיהם של כל מי שעושים את רצון אביו שבשמיים.
אבל כאשר הוא בבית (כלומר בבתים של בני משפחתו הרוחנית), הוא מאתגר תמיד, ומציב סטנדרטים יוצאי דופן. בכל המקרים, הבית אינו רק לענייני לינה ומזון, אלא לדינמיקה של יחסים בין אישיים. אכן מאתגר...
הבית באוונגליון לוקאס
האוונגליסט לוקאס, שבלעדיו לא הייתם יכולים להדריך בנצרת (!), בעין כרם (!), באכסניית השומרוני הטוב, בכנסיית העלייה לשמיים ובעוד עשרה אתרים בערך... מתעניין בנעשה בבתים. הוא האוונגליסט הביתי ביותר ואכתיר אותו - The Domestic Evangelist, כי בבשורה שלו המילה 'בית' וההקשרים של 'בית' - מופיעים קרוב לשישים פעמים (יוחנן, לצורך ההשוואה, משתמש במילה 'בית' חמש עשרה פעמים בלבד).
מעבר לכך: בסיפורי לוקאס יש לבית, לנשים, למרחב המשפחתי והאינטימי – דומיננטיות מיוחדת.
כתבתי "מרחב משפחתי ואינטימי"- האם יש גם תיאור של אינטימיות זוגית בברית החדשה? לא ממש, אבל בשני הפסוקים הבאים, בפרק הראשון של בשורת לוקאס, לא צריך הרבה דמיון כדי להבין את אשר קרה שם בבית:
23 כְּתֹם יְמֵי שֵׁרוּתוֹ חָזַר לְבֵיתוֹ, 24 וּלְאַחַר הַיָּמִים הָאֵלֶּה הָרְתָה אֱלִישֶׁבַע אִשְׁתּוֹ.
זה לא מרגיש זול, אלא קודש... זכריה חזר משירותו בבית המקדש, אלישבע חיכתה לו כהרגלה, קיבלה את פניו, ובתוך תשעה חודשים הגיעה התוצאה והיא ילדה את יוחנן ('המטביל') באותו בית ממש. אגב, אם נקבל את התיארוך הכנסייתי המסורתי של לידת יוחנן (בסוף חודש יוני), יוחנן "נתהווה" בחודש תשרי, חודש החגים והתחדשות!
למרות זיהוי מקום ביתו של זכריה בכנסיית יוחנן בהרים במרכז עין כרם, בחר הארכיטקט ברלוצי לעטר במתחם כנסיית הביקור - את הקפלה שבקומה התחתונה כאילו הייתה ביתם הצנוע של זכריה ואלישבע.
הקפלה מעוצבת כבית: תקרת הקפלה מעוטרת כסוכת גפנים, והרצפה כמחצלת פשוטה.
למורי הדרך יש הזדמנות לדבר על כך שלא כל הכהנים חיו חיי מותרות ושחיתות...
בהמשך, כותב לוקאס:
בַּיָּמִים הָהֵם קָמָה מִרְיָם וּמִהֲרָה לָלֶכֶת אֶל אֵזוֹר הָהָר, אֶל אַחַת מֵעָרֵי יְהוּדָה.
הִיא נִכְנְסָה לְבֵית זְכַרְיָה וּבֵרְכָה אֶת אֱלִישֶׁבַע. (1, 39-40)
כאן, באותו הבית, מברכות הנשים זו את זו, מגלות זו לזו את דבר הריונן המופלא, ממששות זו את זו. באמנות מראים את האופן בו בודקת אלישבע את הריונה של מרים: היא ממששת את שדיה לבדוק האם כבר תפחו!
אז הן פורצות בדברי ברכה ושירה– אשר לימים יהוו חלק אינטגרלי מהליטורגיה היומית בכנסיות! במיוחד ידוע ה'מגניפיקט' עליו אתעכב מעט בהמשך.
פסלים של מרים ואלישבע בעת הביקור.
מאחור קיר עם עשרות לוחות קרמיקה נושאי שירת המגניפיקט בשפות שונות
הבית והאתגר
התיאור הבא של בית, הוא התיאור המתאים לי ביותר בתקופת קורונה זאת, תקופה שבה נדרשים בני האדם להתעלות על הקשיים האנושיים ולגלות את כוח החמלה, ההזדהות והנדיבות. זהו תיאור שאולי אינכם מקריאים לצליינים בדרך כלל, אבל אם תתרשמו ממנו כמוני, אתאר היכן ניתן לעשות זאת:
"אִם אֶחָד מִכֶּם יֵלֵךְ אֶל יְדִידוֹ בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְיֹאמַר לוֹ, 'יְדִידִי, הַלְוֵה לִי שָׁלוֹשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם, 6 כִּי חֲבֵרִי הִגִּיעַ אֵלַי מִן הַדֶּרֶךְ וְאֵין לִי מַה לְּהַגִּישׁ לוֹ.' 7 וְזֶה שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת יָשִׁיב וְיֹאמַר, 'אַל תַּטְרִיד אוֹתִי, הַדֶּלֶת כְּבָר נְעוּלָה וִילָדַי אִתִּי בַּמִּטָּה. אֵינֶנִּי יָכוֹל לָקוּם וְלָתֵת לְךָ' - 8 אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, גַּם אִם לֹא יָקוּם לָתֵת לוֹ עַל הֱיוֹתוֹ יְדִידוֹ, יָקוּם בִּגְלַל הֶעַזָּתוֹ וְיִתֵּן לוֹ כְּכָל צָרְכּוֹ. 9 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, בַּקְּשׁוּ וְיִנָּתֵן לָכֶם, חַפְּשׂוּ וְתִמְצְאוּ, דִּפְקוּ וְיִפָּתַח לָכֶם. (לוקאס 11 5 – 9)
בקטע זה, המצוי אצל לוקאס בלבד, מבטא ישוע את ציפיותיו מבני האדם:
א. היו חומלים ועוזרים לזולת (יָקוּם וְיִתֵּן לוֹ כְּכָל צָרְכּוֹ)
ב. וגם אל תחששו לבקש חמלה ועזרה (דִּפְקוּ וְיִפָּתַח לָכֶם).
אמנם הבית הוא מבצרו של האדם (ובתיאור מקסים זה – האדם אפילו נמצא מתכרבל עם ילדיו...), אבל אם הוא "מענטש" אמיתי – אז יצא מחמימות מיטתו, יפתח את הדלת ויארגן סעד אפילו ל...חבר של הידיד!
זוהי מבחינתי קריאה לימים אלה, ימי קורונה...
זו אינה קריאה ליציאה מהבית אלא יציאה מההתחפרות העצמית. זו קריאה לכל מי שספון בביתו, להטות אוזן לנקישה בדלת, לחסר של הזולת (והזולת, כמובן, יכול להיות באותו בית עצמו).
המשכו של הטקסט הוא אתגר תאולוגי מסובך יותר. אתייחס רק מעט (כדאי לחכות ליום שפרופ' יאיר פורסטנברג יפרסם את תובנותיו המרתקות בנדון. כפי שאמר לי – כרגע זה רק בתורה שבע"פ...):
24 "הָרוּחַ הַטְּמֵאָה הַיּוֹצֵאת מִן הָאָדָם מְשׁוֹטֶטֶת בִּמְקוֹמוֹת צִיָּה וּמְבַקֶּשֶׁת לָהּ מָנוֹחַ, וּכְשֶׁאֵינָהּ מוֹצֵאת הִיא אוֹמֶרֶת, 'אָשׁוּבָה אֶל בֵּיתִי שֶׁיָּצָאתִי מִמֶּנּוּ'. 25 הִיא בָּאָה וּמוֹצֵאת אוֹתוֹ מְטֻאטָא וּמְהֻדָּר. 26 אָז הִיא הוֹלֶכֶת וְלוֹקַחַת אִתָּהּ שֶׁבַע רוּחוֹת אֲחֵרוֹת רָעוֹת מִמֶּנָּה וְכֻלָּן נִכְנָסוֹת לִשְׁכֹּן שָׁם. אָכֵן גְּרוּעָה אַחֲרִיתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַהוּא מֵרֵאשִׁיתוֹ.
בקטע זה מוצג גוף האדם בתור בית. ובבית זה (הגוף), מחפשות גם הנשמה וגם רוח הטומאה - דיור... מדוע מבקשות רוחות רעות לדור בבית האנושי? שאלת מיליון הדולר.. השאלה שמציע ישוע לשומעיו היא - מי הם הדיירים בביתך/ גופך שלך? הוא מזהיר מפני הגוף/הבית/האדם אשר נראה מְטֻאטָא וּמְהֻדָּר ואינו אלא מאחז עיניים ואחוז רוחות רעות.
הרוח הטמאה/ השד יוצא מגופו/ביתו של האדם
לפי קטע זה אנו נמצאים במלחמה מתמדת, כאשר על ביתינו ומבצרינו מאיימת המציאות הקוסמית: טהרה לעומת טומאה, טוב לעומת רע, התנהגות ראויה לעומת אגואיזם ורישעות.
איך שלא תקראו את הטקסטים הנ"ל – תמצאו שהם קוראים לבדק בית נפשי... להתבוננות פנימה (אינטרוספקציה) וגם לעשייה.
אז היכן נמצא הבית עליו כותב לוקאס בפרק 11?
ביקור בכנסיית הביקור
כמובן שאין מדובר בבית ממשי, אבל תאור של הבית בלוקאס 11, מופיע באחד מהציורים בכנסיית הביקור בעין כרם!
וזו סיבה טובה להביא לפניכם סדרת תמונות של דמויות ותרגומי כתובות בלטינית, ממתחם כנסיית הביקור. באופן ספציפי - מהכנסייה העליונה, המוקדשת למרים, כאשר לצידה הנשים המקראיות החשובות, אשר קשורות אליה בזיקה תאולוגית.
המתחם כולו נקרא "הביקור", משום שהוא מוקדש למפגש בין אלישבע ומרים, בו ספרו זו לזו על הריונן.
כל התמונות הנהדרות בכתבה זו הן בזכות משה רימר – מורה דרך וצלם מחונן, אשר העמיד לרשותי בנדיבותו את אלבום הצילומים הדיגיטלי שעשה בכנסיית הביקור.
האפסיס המצויר והכתובת בבסיסו
הציורים והכתובת באפסיס של כנסיית הביקור – קומה עליונה
הכנסייה העליונה במתחם כנסיית הביקור, מוקדשת למרים והיא פנינה אמנותית. בהזדמנות נטפל במכלול כולו. לעת עתה אתמקד מעט באפסיס, בסדרה מאד מסוימת של נשים על קירות הכנסייה וכמובן בכתובות הלטיניות, אשר באופן לא מפתיע, לקוחות ברובן המכריע משירת המגניפיקט.
הכנסייה המודרנית נבנתה ע"י הארכיטקט ברלוצי וצוירה ע"י הצייר ואגאריני בשנות החמישים של המאה שעברה. יפה לזהות ולראות כיצד האפסיס המודרני רוכב במדויק על בסיס האפסיס מהתקופה הצלבנית! קל לראות זאת בצילום.
בכל אופן, האפסיס מחולק אמנותית למרכז ולשני צדדים – לציורים עמוסי דמויות, ובבסיסם שלושה ציטוטים בלטינית:
הציטוט בצד השמאלי לקוח מברכת אלישבע למרים, לוקאס 1, 42:
Benedicta tu inter mulieres
בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים
הציטוט המרכזי לקוח משירתה של מרים (המגניפיקט), לוקאס 1, 48:
Et beatam me dicent Omnes generationes.
'אַשְׁרֶיהָ' יֵאָמֵר לִי מֵעַתָּה וּלְדוֹר דּוֹרִים.
הציטוט הימני לקוח מדבריה של אישה כלשהי לישוע, לוקאס 11, 27:
Beatus venter qui portavit
Et ubera quae suxisti
-אַשְׁרֵי הַבֶּטֶן אֲשֶׁר נָשְׂאָה אוֹתְךָ
וְאַשְׁרֵי הַשָּׁדַיִם שֶׁיָּנַקְתָּ מֵהֶם
ההקשר האמנותי של הציטוטים:
הציור השמאלי מראה את אלישבע במלבושים הראויים לאשת כהן, יוצאת מביתה, כנראה לקראת מרים, כפי שמעיד הציטוט בו פנתה אליה: "ברוכה את בנשים".
בביתה של אלישבע שתי נשים המבצעות פעולות טיפוסיות לנשים:
האחת טווה חוטים והשנייה נושאת מים. שתי הפעולות הללו מזוהות עם מרים לפי המסורת של פרוטואוונגליון יעקב: מרים הייתה טווה פרוכת ונהגה לשאוב מים מהמעיין בנצרת, שם גם התגלה אליה המלאך גבריאל.
הציור המרכזי משתרע על פני מרבית האפסיס ומתייחס לבואה של מרים לארץ יהודה. לפיכך הפסוק המתאים הוא זה הלקוח משירת מרים, בו היא אומרת: 'אַשְׁרֶיהָ' יֵאָמֵר לִי מֵעַתָּה וּלְדוֹר דּוֹרִים. מרים היא הדמות הגדולה והבולטת במרכז, היא השיא של הכנסייה! כל הנשים המצויות סביב לה בציורי הכנסייה - הן ההקדמה וההטרמה לדמותה, זו שעליה נאמר 'אַשְׁרֶיהָ' . לפי נבואה זו, למרים זכות מיוחדת שאינה רק היסטורית, אלא זכות עולמים, לדורי דורות.
הציור הימני הוא החידתי ביותר, אבל בעצם התוודענו כבר לתוכנו!
בציור רב משתתפים זה, חשובה בו האינטראקציה בין הדמויות לדמות של ישוע בצד שמאל. זוהי האילוסטרציה ל'דרשת הבית' בפרק 11 בבשורת לוקאס. אדם כורע ופושט ידיים לישוע בתחנון לעזרה, בשעה שמעליו עולה (יוצא?) שד... הד לנאמר בפסוק 24:
"הָרוּחַ הַטְּמֵאָה הַיּוֹצֵאת מִן הָאָדָם מְשׁוֹטֶטֶת בִּמְקוֹמוֹת צִיָּה וּמְבַקֶּשֶׁת לָהּ מָנוֹחַ, וּכְשֶׁאֵינָהּ מוֹצֵאת הִיא אוֹמֶרֶת, 'אָשׁוּבָה אֶל בֵּיתִי שֶׁיָּצָאתִי מִמֶּנּוּ'.
כדי לאשר שאכן מדובר במשפט זה, ממקור זה, אני מתבססת על עוד דמויות בציור:
1. בחלקו השמאלי של ציור זה, יושבים שני אנשים, כאשר האחד עם כיסוי לראשו [כיפה?] והשני מחזיק ספר [תורה?] (אין צורך לציין שבזמנו של ישוע לא היו כיפות ולא הייתה התורה בצורת ספר / קודקס, אלא בצורת מגילה). כנראה שהצייר מתייחס להמשך פרק 11, בו יש פולמוס מול פרושים ובעלי תורה:
"אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַתּוֹרָה הֵגִיב וְאָמַר: "רַבִּי, בִּדְבָרֶיךָ אֵלֶּה אַתָּה פּוֹגֵעַ גַּם בָּנוּ." (24:11)
2. במרכז הציור עומדת אישה, אוחזת ילד (ללא מכנסיים – הדרך היעילה ביותר לפני עידן החיתולים...) אשר היא היחידה מבין הדמויות בציור המבינה ומאשרת את חשיבותה של מרים, ואגב כך את חשיבותו של ישוע:
אַשְׁרֵי הַבֶּטֶן אֲשֶׁר נָשְׂאָה אוֹתְךָ וְאַשְׁרֵי הַשָּׁדַיִם שֶׁיָּנַקְתָּ מֵהֶם. (27:11)
אולי כדאי להקשיב לנשים לפעמים?... אפילו אם אין להן שם.
כעת נעבור לנשים שיש להן שמות:
סדרת דמויות הנשים בכנסיית הביקור:
חמישה ציורי קיר גדולים צייר ואגאריני בקיר הדרומי של כנסיית הביקור, וכולם מוקדשים למרים. בהם, כאמור, אטפל בהזדמנות אחרת.
הפעם ארצה שנשים לב לסדרת נשים, בקיר הצפוני ובקיר הדרומי, בין הציורים ובין החלונות: אלו דמויותיהן של הנשים המקראיות -
חנה, אסתר, יהודית ויעל, רחל, מרים (אחות אהרון ומשה), שרה ודבורה.
דמויות נוספות הצמודות לאפסיס ולקיר המערבי של הכנסייה - הן פרסוניפיקציות (האנשות) של המעלות הטובות: כגון הפרסוניפיקציה של מעלת הצדק: Iustitia, ופרסוניפיקציה של מעלת המתינות- Temperantia.
מתחת לכל אחת מהדמויות הנשיות, מופיע פסוק משירת המגניפיקט.
להלן סדר הדמויות הנשיות בקיר הדרומי והכיתובים תחתיהן:
דמותה של מעלת הצדק, ותחתיה הפסוק הפותח את שירת מרים, המגניפיקט:
Magnificat Anima Mea Dominum
תְּרוֹמֵם נַפְשִׁי אֶת אֲדֹנָי (לוקאס 1, 46)
דמותה של חנה, ותחתיה הפסוק:
Et exultavit spiritus mesu in deo Salvatore meo
וְתָגֵל רוּחִי בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי. (לוקאס 1, 47)
דמותה של אסתר, ותחתיה הפסוק:
Quia respexit humilitatem ancillae suae
כִּי רָאָה בָּעֳנִי אֲמָתוֹ. (לוקאס 1, 48)
דמותה של יהודית, ותחתיה הפסוק:
Ecce enim ex hoc beatam me dicens omnes generationes
הִנֵּה 'אַשְׁרֶיהָ' יֵאָמֵר לִי מֵעַתָּה וּלְדוֹר דּוֹרִים. (לוקאס 1, 48)
דמותה של יעל, ותחתיה הפסוק:
Quia fecit mihi magna qui potens est et sanctum nomen eius
כִּי גְּדוֹלוֹת עָשָׂה בִּי שַׁדַּי, קָדוֹשׁ שְׁמוֹ (לוקאס 1, 49)
דמותה של מעלת המתינות, ותחתיה הפסוק:
Et misericordia eius a progenie in progenies timentibus eum
וְחֶסֶד יהוה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו. (לוקאס 1, 50)
בקיר הצפוני מעל ובין החלונות, ממשיכה סדרת הנשים:
(לכיוון האפסיס)
1. דמותה של מעלה כלשהיא (חסר לי הצילום...)
דמותה של דבורה ותחתיה הפסוק:
Deposuit potentes de sede, et exaltavit humiles
שַׂלִּיטִים הוֹרִיד מֵעַל כִּסְאוֹתָם וּשְׁפָלִים שָׂם לְמָרוֹם.
דמותה של מרים (אחות אהרון), ותחתיה הפסוק:
Esurientes implevit bonis, et divites dimisit inanes.
נַפְשׂוֹת רְעֵבִים מִלֵּא טוֹב וַעֲשִׁירִים שִׂלַּח רֵיקָם. (לוקאס 1, 53)
דמותה של רחל, ותחתיה הפסוק:
Sucepit Israel servvum suum recordatus missericordiae suae
תָּמַךְ בְּיִשְׂרָאֵל עַבְדוֹ זָכַר ה' רַחֲמָיו (לוקאס 1, 54)
דמותה של שרה, ותחתיה הפסוק:
Sicut locutus est ad patres nostros,
כַּאֲשֶׁר דִבֵּר אֶל אֲבוֹתֵינוּ (לוקאס 1, 55)
דמותה של עוד מעלה נוצרית ותחתיה הפסוק:
Abraham et semini ejus in saecula.
אֶל אַבְרָהָם וְאֶל זַרְעוֹ עַד עוֹלָם. (לוקאס 1, 55)
עם כל הכבוד לגלריה המפוארת של הנשים המקראיות הללו, נדמה לי שאוותר על האירוח בבתיהן, ובמיוחד אצל יעל ויהודית.
אם אזדקק לכך, אעדיף שתפתח לי את דלת הבית דווקא האישה המופיעה כ 'מעלת הצדק', או האישה של מעלת המתינות...
באשר לי - אשאף לעמוד בסטנדרט שלהן – אם וכאשר ידפקו בדלתי. אמן...
בכל אופן, אני מאחלת לכם שהות טובה בבתיכם...
ולאלה המסוגרים בבתיהם עם בני זוג (עם או בלי ילדים), אני מאחלת הרמוניה כמו בתמונה המדהימה הזאת של זוג פלמינגו בתעופה (הבייתה?).
את התמונה קיבלתי מחבר טוב, מורה דרך וצלם טבע מופלא – ג'קי יגר.
תהיו בריאים ושנמריא לעתיד טוב יותר!
