חיפוש

פִילוֹקְסֵנְיָה (הכנסת אורחים) והנזיר אִירִינָרְכוֹס מכפר נחום: הזדמנות להחזיר תודה ולתרום לשיקום

עודכן ב: יונ 23

שלושה חלקים למאמר זה:

  1. דיון במושג "הכנסת אורחים"

  2. התאונה הקשה שעבר אירינרכוס וכיצד נוכל לעזור

  3. הזמנה להרצאת זום בנושא איקונוגרפיה וכפר נחום, לגיוס תרומות לעניין שיפורט בהמשך.




- האם הערך 'הכנסת אורחים', פִילוֹקְסֵנְיָה philoxeníā - φῐλοξενῐ́ᾱ - ביוונית, זהה לרעיון של אהבת זרים?


השאלה לעיל מזכירה במידה רבה את השאלה ואת הַמֶּסֶר העולים ממשל השומרוני הטוב (לוקאס י'), שם עוזר השומרוני לאדם זר וחסר זהות. האם חֶמְלָה אֱנוֹשִׁית מְסֻוֶּגֶת לִבְנֵי מִינְךָ, לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמְךָ, לִבְנֵי הַ'חֲמוּלָה' אֵלֶיהָ אַתָּה מִשְׁתַּיֵּךְ?


משל השומרוני הטוב אינו הטקסט הקדום ביותר ללמדנו ש-מידת החמלה אינה אמורה להיות יחסית (רלטיבית) ואינה תלויה בדבר.

קדם לו הסיפור המקראי על אברהם אבינו אשר קיבל את פניהם של שלושה זרים שהגיעו זה עתה מאי-שם. סיפור זה הוא המודל של הכנסת אורחים, המְזֹוהָה עם ידידות/קבלת/אהבת זרים.

עוד נחזור אל אברהם אבינו במאמר.




פִילוֹקְסֵנְיָה מבחינה לשונית


ראשית, נברר ממה מורכבת המילה פִילוֹקְסֵנְיָה, אשר פירושה הכנסת אורחים ביוונית (ועל כן כששמים את המילה בגוגל - מקבלים עשרות שמות של מלונות...).


"פִילוֹ" (φῐλο) ביוונית פירושו "ידיד", כפי שנמצא במילים פילוסוף (ידיד החכמה), פילולוג (אוהב וחוקר מילים) ואפשר להצמיד את המילה בסיומת, כגון אנשים ש'משוגעים' על משהו.

בִּיבְּלִיופִילִים הם אלה המשוגעים על ספרות, ועל עצמי אני אומרת שהנני 'גְרֶקו-פִילִית', כלומר חובבת מושבעת של כל דבר שקשור ביוון.

ישנם שמות פרטיים של אנשים הכוללים את התחילית 'פילו':

'פילומנוס' לגבר ו'פילומנה' לאישה. חובבי היסטוריה נזכרים במלומד היהודי מהמאה הראשונה 'פילון האלכסנדרוני', הידוע בעברית כ- 'ידידיה האלכסנדרוני'.


קְסֵנְיָה (ξενῐ́ᾱ) היא מילה ביוונית שפירושה –זָר/זָרות.

השימוש במילה קיים לטוב ולרע, למשל כאשר מדובר על 'קְסֵנוֹפוֹבְּיָה' שפירושו פַּחַד מִזָּרִים, או להבדיל - אַכְסַנְיָה– שהיא מקום המקבל כל אחד, מלון לַהֲלָנַת זָרִים.

אני מכירה לא מעט נשים שנקראות "קְסֵנְיָה", ובמיוחד נזירות אשר בחרו בשם זה שפירושו "זָרָה" – כיון שהאידאל הנזירי הוא להיות בלתי קשור לעולם הזה. להיות זר לעולם הזה כדי להיות שייך לעולמות העליונים של בורא עולם.


פִילוֹקְסֵנְיָה כערך עליון


הערך של פִילוֹקְסֵנְיָה/ הכנסת אורחים, קיים מראשית התרבות היוונית, ומתבטא כבר בדמותו של ראש האלים זאוס, בתור 'זאוס קסניוס' - Zeus Xenios.

הסופר אובידיוס, מספר כיצד ירדו זאוס והרמס לארץ והתחפשו לעוברי אורח אנונימים (מזכיר את התיאור בברית החדשה: "הָאֵלִים יָרְדוּ אֵלֵינוּ בִּדְמוּת אֲנָשִׁים" בספר מעשי השליחים 14:11), וחיפשו מי מתושבי הארץ יארח אותם.

תושבי המרחב דחו אותם מלבד זוג עניים בשם באוקיס ופילומן (Baucis, Philemon) אשר הכניסם לביתם, האכיל אותם לשובעה ומילא את כוסותיהם ביין פעם אחר פעם. לאחר שגילו שגביע היין, הנמזג שוב ושוב אינו מתרוקן, הבינו בני הזוג שמדובר באלים, וביקשו לשחוט את האווז היחידי שהיה להם עבור האורחים. האלים הנרגשים גמלו להם טובה והפכו את ביתם לארמון. זאוס גם מילא את משאלת ליבם להיות שומרי מקדש לנצח (ואמנם כאשר מתו, הפכו לעצים בכניסה למקדש וכך הפכו לשומרים נצחיים).


יעקב ואן אוסט (המאה ה- 17), הרמס וזאוס בבית באוקיס ופילומן


המשך הסיפור המיתולוגי מזכיר את סיפורי המקרא באופן מעורר חשד:

אנשי אותה הארץ הושמדו ורק הזוג הנדיב ניצל בעודם מסתכלים אחורה, רואים את ביתם נחרב אך במקומו נבנה ארמון. מזכיר לכם את המבול? מזכיר את חורבן סדום? כמובן.


הכנסת אורחים בכתבי הקודש


אכן, כתבי הקודש מהללים את הפִילוֹקְסֵנְיָה ומעודדים בני אדם לנהוג בה. אך לא את כל הדוגמאות אני אוהבת. למשל אינני מחבבת את אחי המקראי (יסכה במקרא היא אחות של לוט), בגלל אפיזודות שונות. הנה האפיזודה המזעזעת של הכנסת האורחים של לוט בפרק יט בבראשית:


א וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. ב וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. ג וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.


בפסוקים הבאים בפרשה, מתבררת רישעותם החריגה של אנשי סדום, אשר דורשים מלוט להוציא את אורחיו אליהם כדי שיתעללו בהם. מצוות הכנסת האורחים, לפי לוט, באה לידי ביטוי בהגנה על האורחים על ידי הקרבת בנותיו להמון הברברי:


ח הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ-אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵלה אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי.


אני ממהרת לברוח מפרשה איומה זו, ואפילו מוותרת לקרוא את הפרשנויות המנסות בתירוצים שונים לחמול על סצינה אומללה זו.


בשמחה אני עוברת אל המודל האולטימטיבי של הכנסת אורחים בדתות אברהם:

לפרשת הכנסת האורחים של אברהם אבינו באלוני ממרא, פרשה המוכרת לשלוש הדתות האברהמיות:

א וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.

ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.

ג וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ.

ד יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ

ה וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.

ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת.

ז וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ.

ח וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם; וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ.


* צילומי הפרסקאות במאמר זה נעשו ע"י יוסי רובננקו. תודתי נתונה לו.


מה לא נכתב על סיפור זה? נדמה שעוד יותר משאהב אברהם את אורחיו, אהבו קוראי כתבי הקודש את הסיפור... דנו בו, פירשו אותו, ציירו אותו – בלי סוף.

ההד להכנסת אורחים זו נמצא בהוראות להתנהגותו של המאמין באגרות של הברית החדשה:

הַכְנָסַת אוֹרְחִים אַל תִּשְׁכְּחוּ, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר הִכְנִיסוּ אֶל בֵּיתָם מַלְאָכִים מִבְּלִי לָדַעַת זֹאת

(האגרת אל העברים 13: 2)

באגרת אל הרומים (12: 10, 13) כותב פאולוס:

אֶהֱבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאַהֲבַת אַחִים ... וְשַׁאֲפוּ לְהַכְנִיס אוֹרְחִים.



מי הם האורחים אשר זכו להתארח אצל אברהם?


הספרות הרבנית דנה בזהותם של האורחים: אנשים? מלאכים? אלהים?!

ישנה אי בהירות בטקסט המקראי הרומזת על אפשרות שאחד מבין ה 'אנשים' - היה מוכר לאברהם, כיוון שקרא לו - "אדני":

וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים... וַיָּרָץ לִקְרָאתָם... וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי

(בראשית יח' ב-ג).

האם אֲדֹנָי זה "אדון" באופן כללי, כדבר נימוס, או אֲדֹנָי במובן של - אלהים?

אם היה זה אלהים בכבודו ובעצמו, אז זה מסתדר עם הפסוק בו משוחח אברהם עם ה' בעת שהשניים האחרים הלכו לסדום:

וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה; וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה..


השניים עזבו מאחור את השלישי – כלומר את אלוהים... ששקע בשיחה עם אברהם.

בהמשך, מחליף הטקטס המקראי את המושג 'אנשים' ב- 'מלאכים':

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב

(בראשית יט' א)


כך התקבעה ההבנה שמדובר בשלוש דמויות אשר ביקרו את אברהם, בהן גם אלוהות וגם מלאכים.


גרסת המלאכים נמצאת בכתבי יוספוס פלביוס, במדרשים ובספרות חז"ל:

"וירא בשכינה וירא במלאכים...

ריש לקיש אמר אף שמות מלאכים מיכאל וגבריאל ורפאל"

(בראשית רבא מח).


הזיהוי של האנשים בתור מלאכים התגלגל אל כתבי הנצרות והקוראן. בפסוקים 74-69 בסורת הוּד (סורה 11), מציג הקוראן את האורחים של אברהם כמלאכים, דווקא משום שנמנעו מהאכילה:

שְׁלִיחֵינוּ הֵבִיאוּ לְאַבְרָהָם אֶת הַבְּשׂוֹרָה. אָמְרוּ, שָׁלוֹם! אָמַר, שָׁלוֹם! וְחָשׁ לְהָבִיא בֶּן בָּקָר דָּשֶׁן. הָיוּ מוּזָרִים בְּעֵינָיו, וְאָחֲזָה בּוֹ חֲרָדָה מִפְּנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר רָאָה כִּי יְדֵיהֶם לֹא יִגְּעוּ בּוֹ.


הקוראן כדרכו מקצר מאוד, אבל יש די מרכיבים המראים בבירור שברקע נמצא הסיפור המקראי. (תודתי לפרופ' מאיר בר אשר).


הפרשנות הנוצרית לשלושת האורחים


הכנסייה הנוצרית הגדילה לעשות בפרשנות האירוע, וישנם ויכוחים, דיונים והצעות רבות ביותר בספרות אבות הכנסייה.


הפרשנות הנוצרית המוקדמת ביותר לסוגיית זיהוי שלושת האורחים היא זו של יוסטינוס המרטיר,

בן המאה ה-2 לספירה (את הדמות שלו פגשנו בניוזלטר קודם שעסק בדמויות הקדושים המוצגות בפסיפס בהר האושר) כפי שמתואר בספרו -

"דיאלוג עם טריפון היהודי":



(יוסטינוס-) שאלתי את טריפון: האם נראה לך שהאל נגלה לאברהם תחת האלון של ממרא, כפי שאומר הלוגוס?

והלה (טריפון) השיב – בהחלט כן.

(יוסטינוס-) והוא היה, אמרתי , אחד מן השלושה הללו, אשר רוח הקודש הנבואית שנראו לאברהם כאנשים?

והלה (טריפון השיב) לא, אלא האל נגלה אליו לפני התגלות השלושה.

לאחר מכן השלושה הללו, שאותם מכנה הלוגוס אנשים, שניים מהם נשלחו להכחדת סדום, ואילו אחד, משהודיע לשרה את הבשורה הטובה שעתידה לחבוק ילד... נסתלק לו.

לסיכום אומר טריפון:

"הוכחת לנו שלא הבנו נכונה (בסברנו) שהשלושה אשר נכחו באוהל אצל אברהם היו כולם מלאכים".

(יוסטינוס מרטיר, דיאלוג עם טריפון, תרגום לעברית - דוד רוקח, עמודים 157 – 165).

מהדיאלוג למדנו:

שהיהודי מאמין שאלוהים התגלה לאברהם, אבל אין לזהותו ספיציפית עם אחת מדמויות האורחים. יוסטינוס מצידו (בקריאה של הדיון כולו), מזהה בדמות של האיש השלישי, הנקרא אדני, את ישוע.

בעקבות יוסטינוס צועדים פרשנים נוספים, אבל רק במאות 5 - 7 נכתבת לראשונה הפרשנות על שלושת האנשים כמופע של השילוש הקדוש: ישוע יחד עם האב ורוח הקודש,


הדיון הנוצרי המשיך והתפתח לאורך מאות שנים והינו דוגמא מאלפת לאינטנסיביות וההשפעה ההדדית של הוויכוח בין יהודים ונוצרים לגבי פרשנות המקרא.

פרוקופיוס מעזה, בן המאה השישית לספירה מסכם כך:

"יש המתייחסים לשלושת האנשים כשלושה מלאכים

והמתייהדים (ιουδαϊζοντες ) מבינהם, טוענים שאחד מהם הוא אלוהים

והשניים האחרים – מלאכים.

ויש אחרים הטוענים שהם (האנשים) הנקראים "אדוני" בגוף יחיד,

הם הטרמה (τυπον =טיפוס) לשילוש הקדוש".

מבין ספרות המחקר העוסקת בהשוואה בין פרשנות יהודית ונוצרית בשאלת זהותם של האורחים של אברהם, אני ממליצה לעיין במאמר -

Abraham’s Angels: Jewish and Christian Exegesis of Genesis 18-19,

בתוך: The Exegetical Encounter between Jews and Christians in Late Antiquity 2009 בהוצאת בריל.

והוויכוח עודנו נמשך...

ספר בשם: "מי אכל צהרים עם אברהם?", שיצא בעברית לפני מספר שנים (אשר אינטרטר, 2015) לצורך הסברת אמונתם של היהודים המשיחיים, מבהיר שאברהם סעד עם ישוע. לסיכום הפרק העוסק במהותם של האורחים של אברהם נכתב (עמ' 17):

"אתה ואני מוזמנים אל אותו קשר של ברית שהיה לאברהם, עם אותו אלוהים–אדם שהוא הכיר".



לארח את האלוהים באמנות הנוצרית


הכנסת האורחים של אברהם הייתה לנושא פופולרי לציירים. הציור המפורסם ביותר, כנראה, הוא מעשה ידיו של Andrei Rublev מהמאה ה- 15, אשר הפך למופת לדורות של ציירים:

שלושת המלאכים מאוחדים בכנפיהם סביב שולחן הנראה כמו מזבח, ועליו גביע היין של סעודת הקורבן (המיסה). את הציור הזה העתיקו אלפי פעמים. ברוב הכנסיות האורתודוכסיות תמצאו גרסה של מודל זה, משום שהפרשנות של הסצינה מגולמת בו:

האורחים הם האב הבן ורוח הקודש במהות אחת. לעיתים קרובות רשום על האיקונה, מעל ראשי המלאכים: "השילוש הקדוש"



הנצרות ראתה בסיפור זה הזדמנות ראשונה בתולדות האנושות לראות את האלוהות בזכות המידה האנושית של הכנסת אורחים.

אם אינך אדם בעל ערכים, חמלה ונתינה - לא תזכה לארח את אלוהים. ובגרסה הנוצרית – לא תזכה לארח את השילוש הקדוש, את האב את הבן ואת רוח הקודש.


בעולמה של הנזירוּת, התאפשר לנזיר לבחור ולנהוג כאברהם. המנזר, כאוהלו של אברהם, הציע מנוחה ומזון לעוברי האורח. פִילוֹקְסֵנְיָה הפכה מילה נרדפת לקבלת האורחים במנזרים באשר הם.

אירינרכוס והפילוקסניה בכפר נחום


לא רבות הן הכנסיות אשר להן כיפות ורודות, ועוד על רקע תכול הכינרת... האחת והיחידה אצלנו, היא הכנסייה האורתודוכסית של כפר נחום, המוקדשת לשליחים. היא מוצגת כמעט בכל אלבום צילומים של נופי הארץ, אבל יופיה אינו רק חיצוני...


* צילומי הנוף והכנסייה במאמר זה נעשו ע"י יוסי רובננקו. תודתי נתונה לו.

השטח של כשלושים דונם נרכש על ידי הכנסייה האורתודוכסית, שנים ספורות אחרי שהאבות הפרנציסקנים רכשו את השטח שלהם הכולל את חורבות בית פטרוס ובית הכנסת העתיק של כפר נחום.

* התמונות הארכיוניות משנת 1900, לוקטו בעזרתו הנדיבה של משה חננאל ועל כך תודתי.


הנזירים הפרנציסקנים חפרו והקימו מנזר, והכנסייה האורתודוכסית הקימה מנזר ואז חפרה... בְּפַּרָפְרָזָה לפתגם "קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חֲכָמָה" אפשר לומר: " קִנְאַת עֵדוֹת תַּרְבֶּה כנסיות"...


בסופו של דבר לכולם זה יוצא מוצלח יותר: יש בכפר נחום שתי כנסיות שניתן לבקר בהן, ישנם שני גנים מרשימים, ממצא ארכאולוגי ששופך אור על מאות שנות היסטוריה, ושתי מסורות מפוארות של עולם הנצרות. הפעם נתמקד בכפר נחום האורתודוכסית, ויש לכך סיבות טובות אבל גם נסיבות מאד קיצוניות כפי שתקראו עוד מעט.

פטריארך ירושלים בין השנים 1897 – 1931, דמיאנוס הראשון, הקים על השטח כנסייה ובית אחוזה לימות החורף.


* התמונות הארכיוניות (אנה ריבקין) הועברו בעזרתו הנדיבה של משה חננאל ועל כך תודתי.

לאחר 1948, הוזנח המתחם אשר היה בשטח הפקר וסמוך לגבול. שיקומו בשנות השבעים הביא גם הזדמנות ארכאולוגית: בשנת 1978, חפר את השטח הצפוני של כפר נחום, ארכאולוג יווני, בשם דר' וסיליוס צפיריס. (וסיליס היה בעצמו חניך של הסמינר היווני האורתודוכסי בירושלים, בחר חיי נזירות וכמורה, אך לאחר מספר שנים עזב את הנזירות והתחתן.) החפירות בחלק זה של כפר נחום הוכיחו שהיישוב העתיק התקיים בתקופה הערבית, וננטש רק במאה ה- 11.


בדצמבר 1991 הגיע למקום נזיר ממקדוניה היוונית, אשר קשר את נפשו וחייו עם אחוות נזירי הקבר הקדוש בירושלים וגם עם ים הגליל. אִירִינַרְכוֹס שמו.

דוברי עברית מתקשים משום מה עם שמו, אשר פירושו - "שליט השלום". 'אִירִינִי' (ειρηνη)ביוונית =שלום, ו- 'אַרְכוֹס' (αρχος) = שליט. ואמנם אירינרכוס הוא איש שלום. בנוסף יש בו צניעות גדולה: בכל שנותיו כחבר בפטריארכיה הירושלמית, לא ביקש להיות כהן דת או לטפס בסולם הדרגות. את שמו תמצאו מודפס אי שם בסוף רשימת חברי האחווה.




ובינתיים הזמן עובר, ובדצמבר 2021 יוכל לחגוג 30 שנים להיותו ההגומנוס (ראש מנזר) במקום. וזו אכן צריכה להיות חגיגה גדולה: בשתי ידיו הקים גן עדן. לא אלוהים הקים את הגן לאדם. אדם אחד הקים גן לאלוהים.


העיניים לא יודעות שובע: עצי נוי ועצי פרי, סוכות גפנים ופינות ישיבה.


ובמרכז – כנסייה אשר כולה, שירת הלל של האיקונוגרפיה הביזנטית, מהמסד ועד הטפחות.



הנזיר אִירִינַרְכוֹס מקבל את פני המבקרים מאז 1991 - בחיוך, בנועם, באהדה. אינו גובה דמי כניסה ואינו מביע העדפה או דחייה כלפי בני דתות אחרות. כמו אברהם, הוא מקבל את הזרים אשר מגיעים מאין שהם מגיעים, ללא 'סלקציה'.


ואמנם הפילוקסניה של אִירִינַרְכוֹס ידועה לרבים:

המונים מבקרים את הגן, נכנסים לכנסייה, פוסעים לאורך החוף הקסום. איזה עוד מקום לצד הכנרת, מטופח וקסום, פותח שעריו חינם אין כסף? סבורני שיודע כל מי שמבקר במקום – שניתנה לו זכות להנות מגן עדן בלי שעמל בו כלל.

והנה הגיע הרגע להודות על הטוב הזה. להיות מחזירי טובה להכנסת האורחים בת שלושים השנים.


התאונה


בתחילת תקופת הקורונה, יצא אִירִינַרְכוֹס כמדי שנה לעזור לידידו, אב המנזר של כנסיית ההשתנות בהר תבור. תיקונים או שיפוצים, אינני יודעת, אבל בהיותו על פיגומים בגובה של 4 מטרים, קרס משהו ואירינרכוס צלל מטה, נבלם לרגע ע"י קורה באמצע הדרך ואז נחת במלוא כובד גופו על גולגלתו.

ברגעי ההכרה האחרונים, עוד זכה להרגיש כיצד יוצאת נשמתו וכיצד הסתכל על עצמו "מחוץ לגוף". עמית, שהיה עמי כאשר סיפר אִירִינַרְכוֹס על התאונה, זוכר כך את דבריו:


"בעודי נופל אל מותי מגובה 4 מטר, צפיתי בגופתי שרועה על הריצפה ורוחי עלתה לשמים.

שם פגשתי מלאכי שרת שאמרו לי:

אִירִינַרְכוֹס היקר, אתה גר כל חייך בגן עדן אותו אתה מטפח –

מעשי ידיך ברוכים הם ומקומך עדיין איננו איתנו. שוב לגן העדן הארצי והמשך להנות מעמל כפיך.

ואכן ניתמלא גופי בנשמת אפי ושבתי לחופי הכנרת אותם אני כל כך אוהב"


לא היה זמן רב למחשבות ולחזיונות הללו. אמבולנס מיהר לקחתו לבית החולים הסמוך בנצרת ומשם הבהילוהו באמבולנס אחר לבית חולים רמב"ם – כי רק שם יכלו לטפל בפציעה קשה זאת.

שלושה שבועות היה הנזיר מאושפז בבית החולים, ולאחר מכן בקשו הרופאים להשאירו בבית חולים שיקומי, אך הוא ביקש להשתקם בביתו, במנזרו בכפר נחום. אביו הזקן יטפל בו.


ואז הגיע המכה הנוספת שנחתה עליו בחוזרו:

בימי אשפוזו, הגיעו גנבים למנזר, שברו את חלון הכנסייה, פרצו אליה וגנבו כל דבר שהיה יקר בה. אפילו את האַרְטוֹפוֹרְיוֹן לקחו! (אַרְטוֹפוֹרְיוֹן הוא המיכל היוקרתי בו נשמר הלחם המקודש, אביזר קדוש שחייב להיות על מזבח בכל כנסייה אורתודוכסית מתפקדת).

פגשתי את אִירִינַרְכוֹס בימים של שיקומו. הולך לאט יותר, סובל מכל הדברים שבאים כתוצאה מגולגולת שנפגשת עם רצפת אבן אחרי 4 מטרים באוויר.



בעוד שלושה שבועות, ב- 12.7 יחול יום החג של הכנסייה בכפר נחום: חג השליחים.

הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות ולהחזיר תודה על שלושים שנות פִילוֹקְסֵנְיָה/הכנסת אורחים ברוח אברהם אבינו.

אני מציעה שלכבוד חג הכנסייה שלו, נעניק לו, כל מורי הדרך המוקירים אותו ואת פעלו, וכל המבקרים הנהנים מהאתר – תרומה אישית. פתחתי קופה הנקראת "אירינרכוס - כפר נחום", בה תוכלו לשים את מתנתם הכספית. הוא יבחר אם לקנות באמצעותה אַרְטוֹפוֹרְיוֹן חדש, או להביא פועל שֶׁיָּקֵל עליו את עמל טיפוח גן העדן שלו.


בקשה...

אל תעייפו אותו פתאום עכשיו במבול של טלפונים, ביקורים ומסרונים... תנו לו להתאושש ולהשתקם והקדישו מעצמכם לעת עתה סכום צנוע שייאסף למתנה משמעותית.

כאשר ייאסף הכסף, יקבל עמו מגילה יפה ובה תודתינו הקולקטיבית יחד עם שמותיכם הפרטיים. שמות של אנשים שבאו ממרחקים וממקומות שונים, ורץ אליהם נזיר מכפר נחום, שהזמינם לשבת בצל קורתו, וכעת הם רוצים להוקיר לו על כך.



לתרומה ב- PayBox

לחצו כאן


לתרומה ב- PayPal

לחץ כאן


למעוניינים לשלם בביט - אפשר להעביר למספר 0523278713 ולשלוח בנוסף שם מלא ואימייל בווטסאפ.


המלצה לתרומה: שלושים שקלים (או יותר, כנדבת ליבכם) –


ביום ראשון הקרוב, 21-6-2020, בשמונה בערב, אקדיש הרצאת זום לאיקונוגרפיה הנפלאה ולחפצי הקודש הייחודיים (ארטופוריון לדוגמה) בכנסייה האורתודוכסית בכלל, ובכנסיית השליחים בפרט, על מנת לעודד תרומות. אנא עזרו והפיצו למורי דרך נוספים.

להרשמה לחצו כאן

1451 צפיות