מי אתה ישוע?
זהו נושא חשוב לדיון
(פרקטית למורי דרך ועולם התיירות, אבל גם לכל מי שחי בעולמנו שלנו)
שיועלה בקורס להתמחות בנצרות: "רזי עולם הנצרות" (19.7 - 6.8).
אגב - השנה, דווקא "בזכות" הקורונה🥴, ההתמחות פתוחה לכל המתעניינים ולא רק למורי דרך (ובמחיר שלא היה ולא יהיה כמותו).
https://act.ybz.org.il/he/hitmachut_christianity2020
כתבתה של גלי סגל מעיתון מעריב, ב- 5.7.20, נושאת את הכותרת הבאה:
והנה דברי הכתבה (ותודה לעליזה רישביץ אשר שלחה לי את הכתבה):
ציור המבוסס על יצירת המופת של לאונרדו דה וינצ'י, מציג את ישו בתור גבר שחור, ברקע המחאה העולמית נגד גזענות. היצירה, שהוצבה בקתדרלה ותיקה במדינה, עוררה מחאה עזה.
יצירה מחודשת של "הסעודה האחרונה" המפורסמת של ליאונרדו דה וינצ'י מהמאה ה־15 מצליחה לעורר סערה ומחלוקת בבריטניה. היצירה החדשה, שבה ישו מוצג בתור בחור שחור מג'מייקה, הוצבה אתמול בעיר סנט אולבנס, באחת הקתדרלות הוותיקות באנגליה. היצירה הוצגה כמפגן סולידריות עם תנועת המחאה "חיי שחורים חשובים", שהלכה והתעצמה בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד. הצעד הנועז הוביל לוויכוחים מרים בין הצדדים השונים בעמוד הפייסבוק של הקתדרלה, כשבועיים לאחר שראש הכנסייה האנגליקנית הפציר בכנסיות אנגליה לשקול מחדש את תיאורו של ישו כאדם לבן.
בתגובה לתרעומת הציבורית טענו ראשי הקתדרלה כי זו תומכת בבנייה של קהילה "חזקה, צודקת והוגנת, שבה מכבדים וחוגגים את כבודו של כל בן אנוש, ובה נשמעים קולות שחורים".
הציירת, לורנה מאי ווסוורת', שציירה את הציור עוד בשנת 2009 באורך של כשלושה מטרים, אמרה כי מטרתה הייתה לגרום לאנשים "להטיל ספק במיתוס המערבי", המציג את דמותו של ישו כאירופי עם שיער בהיר ועיניים כחולות.
כל כך הרבה נכתב על ישוע (הרבה יותר מכל מה שנכתב על משה ומוחמד גם יחד) -
מי באמת היה, איך נראה, מה היה אומר לו היה חוזר עכשיו ורואה את עולם הנצרות...
דמותו נוגעת כנראה לרבים באופן אישי - אמוני ולא רק באופן שכלי - אמוני.
לפעמים באופן פוליטי - אמוני. מרוב הרצון לראותו כאידאל, הוא לעיתים כמו חכם סיני זקן ולעיתים צ'ה גווארה. לעיתים מלך מלכי המלכים ולעיתים - אחרון המדוכאים והסובלים.
האמנות אוהבת אותו גם כך וגם כך. ואם בישוע השחור עסקינן - אז לא מפריע לכנסייה האתיופית השחורה לשים דיוקנו ודיוקן אמו - כסלאביים בהירים במיוחד... את הקפלה הזו צילמתי בלליבלה, ואת אותו הפוסטר של מרים וישוע הסלאביים ראיתי בעוד לא מעט כנסיות אתיופיות.
כתבה מרתקת אחרת על ישוע השחור/לבן, התפרסמה בעקבות האיקונוקלאזם של פסלי האבות המייסדים הלבנים בארה"ב.
במחוזות אחרים בעולם, יש התומכים בטענה שישוע היה פלשתיני, לא פחות מצאצאיו הרוחניים במרחב המזרח התיכון, הערבים הנוצרים.
חברה המתעדכנת בספרות באנגלית, שלחה לי קישור (תודתי להרייט גימפל) לרומן בשם The Book of Longing על ישוע הנוצרי, שכתבה Sue Monk Kidd. אני לא אבזבז דקה לקרוא רומן על ישוע 'ובת זוגתו'. אבל מאחר ובראיון בניו יורק טיימס, סיפרה הסופרת, בפטיסטית לשעבר, ש-"ערכה לימוד היסטורי מעמיק", נתפסתי למשפט הבא:
She watched documentaries and immersed herself in books on Jesus and Palestine.
הסופרת עשתה תחקיר וכך למדה על "פלשתינה של הכהנים", "פלשתינה של הפרושים" ו- "פלשתינה של מרים, יוסף, ישוע והשליחים".
טוב, היא לא אשמה:
רוב הספרות שנכתבה על ישוע ההיסטורי משתמשת במושג הגיאוגרפי - Palestina
(מושג שישוע כמובן לא הכיר ולא דמיין שכך תקרא ארצו בעוד מאה שנים!)
אפילו חוקר ברמה עולמית, אוהד יהדות וישראל בשם E. P. Sanders, כתב על -
"היהדות הפלשתינית" של תקופת ישוע ופאולוס בספרו : Paul and Palestinian Judaism.
בברית החדשה "פלשתינה" לא מוזכרת. "ארץ יהודה" מוזכרת פעמים רבות (ולא "הגדה המערבית"...), אז מה יש להגיד בנושא זה, מבלי להיכנס לשדה מוקשים פוליטי????
בינתיים רק אבקש לציין, שבפרק השני של הברית החדשה כתוב באותיות של קידוש לבנה:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו (מלאך ה' ליוסף) "קוּם קַח אֶת־הַיֶּלֶד וְאֶת־אִמּוֹ וְלֵךְ שׁוּב אֶל־אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל".
"ארץ ישראל" - אינו תרגום, אלא המקור.
הנה ביוונית: εἰς γῆν Ἰσραήλ,
ובעקבותיו הלטינית: in terram Israël
ובאנגלית: into the land of Israel.
אז למה נכנס כל כך חזק לאקדמיה השימוש ב -'פלשתינה של ישוע'? האם זה עניין פוליטי? אענה על כך בקורס ההתמחות, אבל לעת עתה אציין שהטרמינולוגיה הזו הייתה רווחת הרבה לפני שישוע וארצו הפכו לשדה קרב עכשווי- פוליטי.
(ואם יעזור לערוך הקבלה לשימוש אנאכרוניסטי בשם המרחב - אז אולי אסור לכנות, למשל, ממצאים מהתקופה הכלקוליטית "ממצאים בארץ ישראל' - כי הארץ טרם כונתה אז בשם זה?!)
"בשר מבשרנו"
(ביטוי של חיים ברנר על ישוע, ולימים כותרת ספרו של צבי סדן על ישוע מנצרת בהגות הציונית)
מנגד, בשנים האחרונות, עולה יותר ויותר השיח על ישוע היהודי. זה שטבל במקווה (ולא רק בירדן), שהלך לבתי כנסת בשבתות (גם אם אמר ש- "האדם חשוב יותר מהשבת"), שעלה לרגל ואכל מבשר קרבן הפסח, וזה שסבל ונהרג כמו העם היהודי במהלך ההיסטוריה.
כך במאה האחרונה, יהודים כותבים עליו, מציירים אותו, וכך גם מחבקים אותו על תקן "אח אובד"
אז מי אתה ישוע?
זה נושא חשוב לדיון שיועלה בקורס להתמחות בנצרות: "רזי עולם הנצרות" (19.7 - 6.8).
אגב - השנה, דווקא "בזכות" הקורונה🥴, ההתמחות פתוחה לכל המתעניינים ולא רק למורי דרך (ובמחיר שלא היה ולא יהיה כמותו).
שונאים, סיפור אהבה.
תפיסות הדדיות של נוצרים ויהודים בעידן הפיוס.
באופן גאוני לחלוטין, נלקחה כותרת ספרו של בשביס זינגר להיות כותרת האירוע היום, 6-7-20 במכון הרטמן בירושלים. הקישור: https://hartman.tfaforms.net/4717463
הנה מתוך פרסום האירוע:
ערב לרגל השקת ספרה של ד"ר כרמה בן יוחנן
"נזיד עדשים: תפיסות הדדיות של נוצרים ויהודים בעידן הפיוס".
בוועידת הוותיקן השנייה (1965) נטשה הכנסייה הקתולית את מורשתה האנטי־יהודית וסללה את הדרך לשיקום היחסים בינה לבין העם היהודי. הספר "נזיד עדשים" דן בתמורות ביחסי יהודים ונוצרים לאחר ההצהרה ההיסטורית הזו. הוא עוסק מפגש בין הלהיטות הנוצרית להתקרב ליהודים לבין הרתיעה היהודית מן הקירבה הזאת. הוא מגולל, מצד אחד, את סיפורם של אנשי כנסייה קתולים המבקשים להתחבר מחדש לעברה היהודי של הנצרות, ומן הצד האחר את זה של רבנים אורתודוקסים המבקשים להתנער מעברם בארצות הנצרות באמצעות ביטול של כל זכר מסורתי לסובלנות כלפיה.
המחקר החשוב שדר' כרמה בן יוחנן ערכה ופירסמה ואשר אותו היא תתאר - קצת מדכא, באמת. כי כל מי שלמד על המהלכים שעשתה הכנסייה הקתולית לבקשת סליחה, פיוס ויצירת קשר של אחווה עם עם ישראל - מבין שבצד השני, היהודי, יש כיום הקצנה ובוטות. דווקא במדינת ישראל, בה אין כמעט מגע עם נוצרים (בוודאי לא דומה לחיים בגלות במרחב עם אוכלוסיה נוצרית) - יש דמוניזציה גוברת לדת ולנציגיה. למה? האם אין די בכל ספריית החרמות והקללות נגד הנוצרים?(החל מאמירות מרושעות למדי בתלמוד וב"ספרי תולדות ישו" וכלה בשימוש בגרשיים - יש"ו - בכוונת "יימח שמו וזכרו").
לרגע חשבתי שספרות השנאה כבר הגיעה למקסימום (לטובת 'הרקורד, כדי שלא תאשימו אותי בהטייה': ספרות השנאה מצויה בשני הצדדים - שלא יהיה ספק בדבר. במדף מאחורי עומד במקומו כל השנים הספר של יעקב כץ - "שנאת ישראל לדורותיה", ואינני שוכחת לרגע ששני האחים האלה שונאים ומקנאים זה לזה מהמאה הראשונה.)
אבל המחקר של דר' כרמה בן יוחנן מאיר אור חדש. לפעמים אני מעדיפה שלא יאירו לי פינות אפילות. אבל זה מה שיש.
אתמול (5-7-20) התקיים ערב במוסד ון ליר, לרגל מאה שנים להולדתו של האב מרסל דבובאה, הזכור לרבים כנזיר הדומיניקני שקיבל פרופסורה מן המניין באוניברסיטה העברית. לא היה זה עניין של מה בכך! הוא, שהקדיש את חייו ליחסים עם ישראל והיהודים, היה מעורב באין סוף מפגשים ויוזמות עם יהודים. מעולם לא היה בו רבב של מיסיון. וברוח הספר "נזיד עדשים" - הנה מה שמצאתי במגירה משנת 1978: מחאתו של ראש ועד הבין דתי בישראל על תגובת שר החינוך לתלונה שהועלתה בכנסת: ערוץ רדיו איפשר לילדי ישראל לשאול שני פרופסורים, יהודי דתי ונזיר קתולי (מרסל דבובאה), על חג המולד. "בעולם הגדול, יהודים מתמוגגים כאשר תכנית רדיו מאפשרת להכיר את חגיה של היהדות ומנהגיהם של היהודים, ומה קורה בעולמינו כאן?!". מחכה שדר' כרמה תסביר לי מה קורה כאן. אני די בטוחה שהתשובה תצער אותי.
והנה מקום בו היחס אל הנוצרים היה מכבד. לא מתנשא ולא מתרפס, פשוט יחס בין כל אלו שזכו לבוא לעולם על תקן "צלם אלוהים". מקום בו לומדים היטב היסטוריה - לא שוכחים אבל גם לא מצחצחים חרבות.
ביד בן צבי, מוסד בו אני מלמדת הרבה מאד שנים, ממשיכים את מורשתו של הנשיא השני.
נשיא המדינה בן צבי בקבלת פנים לראשי העדות הנוצריות - באדיבות ארכיון יד יצחק בן צבי
כמו בתמונות הללו, ממשיכים להתארח בני הדתות השונות בצריף המפורסם בו היה הנשיא מארח את ראשי העדות, גם לומדים וגם מלמדים על כל מגוון האמונות והתרבויות החיות פה.
קורס ההתמחות מתנהל בצריף ואח"כ יוצא אל האתרים והמנזרים השונים.
בתמונות מהצריף: 1. כיתת לימוד עם הנזיר הישועי, האב דר' דוד נויהאוז. 2. סיום הקורס עם יסכה הרני, האב דוד ומימי שחם המיתולוגית (אשר ריכזה את הקורס עשר פעמים)
כך גם יהיה בעוד ימים ספורים. קורס ההתמחות בנצרות - אשר ייפתח לראשונה גם לאלו שאינם מורי דרך מוסמכים, ובו יילמדו לעומק כל הנושאים הללו ועוד. טובי המרצים, חוקרים חובשי כיפה ומלומדים לובשי גלימות כנסייתיות - כל אלה יעמיקו לפצח את רזי עולם הנצרות.
אמנם הפעם זה יקרה לא מהצריף המפורסם אלא בזום... אבל אולי דווקא טוב שכך!
הנה דוגמה לכמה מההרצאות המעניינות:
קישור לכל ההתמחות ולערב הפתוח >
התמחות קיץ בנצרות - למורי דרך >>https://act.ybz.org.il/he/hitmachut_christianity2020