חיפוש

מהי "עסקת חצר אלכסנדר" אשר יום העיון לנושא הפוליטיקה והכנסייה הרוסית מוקדש לה?

עודכן ב: מרץ 14

יסכה הרני, עורכת יום העיון




כותרת עיתון ישראלי (מעריב, 22 לינואר 2020) בישרה ש- "חצר אלכסנדר הועברה לרוסיה". נדמה לשומע התמים, ש"החצר" הייתה שייכת לישות ישראלית, ועל כן ההעברה היא בחזקת מסירת אדמות מדינה למדינה אחרת, אך לא היא.

"החצר", כלומר המתחם, מעולם לא היה שייך לישות ישראלית. מאז ומתמיד היה שייך וקשור לישות רוסית: לפני 1967, גם אחרי.

השאלה לאיזה ישות רוסית שייך המתחם. הסוגיה אם כן, הייתה ועודנה משפטית, אך מעורבתן של ממשלות ופוליטיקה, גוברת (ואולי מייתרת) על המהלך החוקי המתבקש.



הקרקע שעליה נבנתה 'חצר אלכסנדר', הכוללת את כנסיית אלכסנדר נבסקי ההיסטורית והמקודשת לצליינים, נרכשה בשנת 1859 על-ידי ממשלת הצאר הרוסי אלכסנדר השלישי. במקורו, יועד הבניין לשימוש הקונסוליה הרוסית בירושלים, אולם בהמשך הפך למתחם כנסייתי של הכנסייה הרוסית (הפרבוסלבית).


חשוב להבין שלצורך רכישת אדמות, בניית מבנים ועדוד הצליינות בארץ הקודש, פעלו במקביל מהמאה ה – 19, נציגים של המדינה הרוסית והצאר, נציגים של הכנסייה הרוסית ונציגים של ארגונים מטעם שניהם.

נקודת ההתחלה של הסכסוך סביב הבעלות על חצר אלכסנדר היא במצב הכנסייה בעקבות המהפכה הקומוניסטית ברוסיה בשנת 1917:

בעקבות המהפכה נוצרה כנסייה רוסית מחוץ לרוסיה הסובייטית, (הידועה בשמה 'הכנסייה הרוסית שבגולה', ובלשון עממית: "הכנסייה הלבנה") וזו, קבלה את הזכויות להחזיק במקום זה כביתר המבנים הרוסיים ברחבי ארץ הקודש. עם קום מדינת ישראל, בחרה המדינה להעניק את המתחמים הרוסיים שבתחומה, בגבולות הקו הירוק, לכנסייה הרוסית הסובייטית, שזכתה לכינוי: "הכנסייה האדומה".

עד כאן אין ממש בעיה: ירושלמים מתמיד ידעו שהכנסיות והמתחמים בעין כרם ובמגרש הרוסים שייכים ל-"אדומים", ואלו הכנסיות של מזרח ירושלים ל-"לבנים".

משנת 1972, הייתה החצר בניהול ״אגודה אורתודוקסית״ – תחת החסות וההשגחה של הכנסיה הרוסית ה״לבנה״.


הבלבול האמיתי הינו בעצם קיומם של מספר ארגונים בעלי שמות דומים, הטוענים לבעלות על המתחם, בינהם:

•'החברה הפלסטינית הקיסרית האורתודוקסית ההיסטורית', המנהלת בפועל את המתחם בראשותו של ניקולאי גופמן–וורונצוב, אזרח גרמני, ויו”ר הארגון משנת 2004.


•'החברה הפלסטינית הקיסרית הפרבוסלאבית', שנוהלה מ- 2007 בידי סרגיי סטפשין, ראש ממשלת רוסיה לשעבר, ומשנת 1999 ע"י נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.


סכסוך הבעלות בין שתי החברות נמשך מזה מספר שנים. ניקולאי גופמן–וורונצוב אייש את המתחם במתנדבות לבושות מדים ייחודיים היוצרים נראות בולטת, פתח אותו לביקורים באופן שוטף ויצר יחסים מצויינים עם הרשויות.

מנגד, כינו את ניקולאי "מתחזה", ומאמצים הושקעו מצידה של החברה הממוקמת ברוסיה להשיג את המתחם באופן אבסולוטי. כבר בשנת 2015, פנה רשמית ראש ממשלת רוסיה דאז, דמיטרי מדבדב, למדינת ישראל בבקשה לשים סוף לאי-הוודאות ולהסדיר בעלות על חצר אלכסנדר.


אחרי דחייה ישראלית ממושכת, חל השנוי. ב-30 בדצמבר 2019 קיבלה ישראל החלטה רשמית להעביר את הבעלות על חצר אלכסנדר לידי החברה הפלסטינית הקיסרית הפרבוסלבית, ובביקורו של פוטין בינואר 2020 – נדמה שנאמרה המילה האחרונה. ככותרת העיתון: "חצר אלכסנדר הועברה לכנסייה הרוסית".


האמנם?

בימים אלו הוגשו עתירות לרשם המקרקעין לפתוח בתהליך, אשר יצטרך לבחון את הטענות השונות (למשל אם ניקולאי יטען על בעלות מתוקף חזקה) וייתכן שהסוגייה תועבר לבית הדין.

אם זה יקרה, כנראה שייקח זמן רב (אולי אפילו שנים...) עד שסוגייה זו תגיע באמת לסיומה.


יום עיון זה יפרוש יריעה רחבה להבנת המתחם ושאלת המעורבות הרוסית בארץ הקודש.

לפניכם, בשלב זה, הרצאתו המצויינת של ד"ר יורי טפר:

מה באמת רוצה פוטין?

ערכה הסמלי והפוליטי של הכנסייה בעבור המשטר הרוסי.


בקרוב יפורסם כל ערב העיון בוידאו.

516 צפיות1 תגובות