
השם של הקדוש המפורסם בעולם
ג'ורג' (אנגלית), גֵּאוֹרְג (גרמנית), ז'ורז' (צרפתית), גִ'ירְגִ'יס/ גִ'רייאס (ערבית), חוֹרְחֶה (ספרדית), יוֹרְגֶּן (שוודית), קֶבוֹרְק (ארמנית), גארגיי (רוסית)...
וקיימות עוד לפחות תריסר וריאציות לשמו הפופולרי של הקדוש המהולל- גאורגיוס. כמה אנשים בעולם נקראים על שמו?
חסרה לי סטטיסטיקה אבל אני מהמרת שהוא בין עשרת השמות הפופולריים ביותר בעולם הנצרות (ויש לזכור שיש גם צורות נקבה כגון ג'ורג'ינה, ז'ורז'ט). אני נזכרת בכך בהולכי ברחוב המלך ג'ורג' החמישי או ברחוב ג'ורג' אליוט... (היא הסופרת מרי אן אוונס, שבחרה שם גברי טיפוסי כדי לפרסם את ספריה!).
מדוע ומתי זכה שם זה לפופולריות עצומה?
גאורגיוס היה חייל נוצרי אשר שירת בצבא הרומי, מרד בחוקי הקיסר שאסרו את קיום הדת הנוצרית ועל כך שילם בעינויים איומים ומוות ב- 24 לאפריל שנת 303.
בזכות הביוגרפיה שנכתבה על חייל צעיר ואמיץ זה, הפכו עלילות חייו, ובעיקר מותו - ללהיט ספרותי ולעֵדוּת על כוחה של אמונה.
מאז, התקדשה דמותו בפנתיאון קדושי הכנסייה - בקבוצה המיוחדת הנקראת "המרטירים הגדולים". המושג ביוונית ΜΕΓΑΛΟΜΑΡΤΥΡ) MEGALOMARTYR) הוא חיבור של שתי מילים: MEGALO שפירושו - גדול, ו- MARTYR שפירושו - עֵד.
ביוון העתיקה, הָעֵד/ MARTYR, היה מי שנתן עֵדוּת כגון הָעֵד בבית משפט. המילה שינתה משמעות תחת רדיפות הרומאים את הדת הנוצרית. באותה תקופה נאלצו הנוצרים לזנוח את אמונתם, אך אלו אשר נשארו נאמנים לדת והיו מוכנים לסבול ייסורים - הפכו לְעֵדִים לֶאֱמוּנָה, עֵדִים עַד מָוֶת...
בעברית הביטוי המקביל למרטירים הוא "מְקַדְּשֵׁי שֵׁם", ובערבית - שָׂהִידִים.
מקור המילה 'שָׂהִיד' בשפות השמיות כגון בלשון המקרא: "הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרֹמִים" (איוב, ט"ז, י"ט).
גאורגיוס אשר מת על אמונתו בייסורים קשים, נקרא אם כן, גם בערבית "השהיד הגדול" (מבלי שהרג אחרים אגב כך!).
'הגדת הזהב'
הסיפורים על הדמות של גאורגיוס הָעֵד התגלגלו במהלך המאות, ובמאה ה- 13, הועלו כחיבור אחד ביצירה שהפכה לנפוצה ביותר שידעה אירופה בימי הביניים: הגדת הזהב.
נזיר דומיניקני בשם יקובוס המבורך מווארזה (Varazze) שבאיטליה, העלה על כתב 182 חיבורים, ובהם 149 על חיי קדושים שונים, כגון זה של גאורגיוס. בספרו "רגל החזיר של האח ג'ינפרו - סיפורי הקדושים משנים את העולם", תרגם פרופ' קליינברג מלטינית את ההַגְיוֹגְרַפְיָה (חיבור על חיי הקדוש) של גאורגיוס החייל הנוצרי, המרטיר וגם הורג הדרקון... (עמ' 349 - 363). המלצתי היא דווקא לקרוא את פרקי המבוא של הספר (עמ' 11 - 65) - אלה המסבירים את תופעת הערצת הקדושים בכלל והערצת המרטירים בפרט. זהו הניתוח המעולה ביותר להבנת ההיסטוריה והסוציולוגיה של תופעת הערצת הקדושים.
ההקשר המקומי של הקדוש
בימים הקרובים, 14 - 15 בנובמבר, יחגגו ברחבי הארץ את חג העברת גופתו לקבורה, בעיר לוד, המזוהה עמו ועם מקום הולדת אמו. למעשה, החג הנחוג ב- 15 בנובמבר, כלל אינו מוכר ברחבי העולם. הסיבה היא שמקובל לחגוג, ברחבי העולם הנוצרי, את יום מותו של הקדוש, מתוך התפיסה שדווקא במותו - נולד הקדוש לחיי נצח. במובן זה, ציון מותו של הקדוש הוא חג יום הולדתו 'האמיתי' והנצחי. וזה אמנם החג שנחגג מדי שנה ב- 23/24 באפריל ברחבי העולם. באירופה הקתולית, ובודאי בארצות הרואות בג'ורג' את הפטרון והסמל הלאומי (ספרד, אנגליה, גאורגיה, מונטנגרו ועוד) - היה זה בעבר חג חשוב ביותר, וגם כאשר צמצמה הכנסייה את חגי הקדושים - עדיין נותר יום זה על כנו.
פסלי הקדוש בגלזגו, בטביליסי, בפראג, ובלונדון
גם בכנסיות ארץ הקודש מזכירים את יום מותו של הקדוש, בחודש אפריל, אך באופן מעניין, עולה חשיבות החג בנובמבר, של הבאת הגופה לקבורה, על חשיבות החג באפריל של יום מותו. אז כמה חגים יכול קדוש אחד לקבל? לפחות שלושה... לקדוש יכולים להיות ימי חג נוספים מלבד יום מותו: חג מציאת גופתו (INVENTIOׂ) וחג הבאת השרידים לקבר (TRANSLATIO). אלו לרוב תאריכים שונים, והשאלה מדוע נבחרים תאריכים מסוימים להיות ימי החג. נניח שאת תאריך מציאת הגופה אי אפשר לבחור ("יד הגורל" כשנמצאים השרידים "במפתיע"), אך כיצד מתזמנים/בוחרים תאריך להבאת השרידים לקבר? לרוב, יש לקביעת תאריכים הגיון חברתי. יש המסבירים את תזמון החג של קבורת שרידי ג'ורג' באמצע נובמבר, כזמן בו ממילא הגיעו אנשים מכל המרחב לעיר לצורך רישום והסדרי אדמות. כפי שקורה לעיתים קרובות בדתות שונות: דת, כלכלה ומנהל חוברים יחדיו בתאריכים מתאימים.
כך או אחרת, החג של ג'ורג' הקדוש בלוד הוא חג בעל חשיבות עצומה לחברה הערבית והנוצרית באזורנו.
יוצקים שמן על קבר הקדוש בקריפטה של הכנסייה בלוד, ילד לבוש כסנט ג'ורג' בתור נדר, צילום הפטריארך עם הצופים
עדויות על כנסיות המוקדשות לקדוש זה באזור ארץ ישראל וסוריה יש כבר מהמאה החמישית, ועדויות על קברו בלוד מתועדות לפחות מהמאה השישית. ביומן המסע לארץ הקודש, המתוארך בין השנים 518 – 530 לספירה, כותב עולה רגל בשם תיאודוסיוס: "מאמאוס לדיוספוליס (לוד) – 12 מילין. שם נשא מרטיריון גיאורגיוס הקדוש. ושם גופתו, ונעשים שם מעשי ניסים רבים."
את ההערצה המקומית לקדוש גיליתי בדרך מעניינת לפני שנים, כאשר ערכתי רשימות של כל הכנסיות והקפלות ברחבי הארץ לפי שמותיהן. מבין עשרות רבות של כנסיות בארץ מצאתי שבערך 80% מהכנסיות האורתודוכסיות נקראות על שמו של ג'ורג' הקדוש. בכנסיות של העדה היוונית- קתולית מצאתי שרק כ 50% נקראות על שמו, ומבין הכנסיות הלטיניות... אף אחת לא נקראת על שם ג'ורג'!
בהנחה שהכנסייה המקורית והקדומה יותר היא הכנסייה האורתודוכסית - ברור שהקדוש המקומי היה החשוב והמשמעותי ביותר לאוכלוסיה המקומית. לכבודו הוקדשו כנסיות, נתרמו איקונות, ילדים נקראו בשמו ומשפחות עלו לקברו בלוד ביום חגו. בתיהם של נוצרים רבים במרחב הערבי המקומי, ניתנים לזיהוי לפי התבליט של סנט ג'ורג' בכניסה לבית.
למעלה: אומן עץ בבית ג'אלה ותבליט של הקדוש מעל כניסה לבית בנצרת. למטה: פסלים של הקדוש בטייבה ובסח'נין.
את סיפוריו המגוונים של ג'ורג' הקדוש אשאיר לכם לחפש בויקיפדיה ובאתרים שונים המוקדשים לדמותו. אינני רוצה כאן לטפל בפרשנות למיתוס הרג הדרקון, ולא בקשר של הקדוש עם הדמויות של אליהו הנביא ואל חאדר המוסלמי. אני ממליצה לקרוא את הכתבה של דנצ'ו ארנון ולצפות בצילומים הנפלאים שלו מהחג בכנסיות המזרחיות השונות. להבנת ההקשר המקומי אני ממליצה להצטרף להרצאה ב- 15.11.20 בשעה 20:30 (בזום) סנט ג'ורג' כמרטיר, לוחם, קדוש וסמל לאומי, הרצאה לכבוד חג סנט ג'ורג' בלוד של מרכז ירושלים ליחסי יהודים ונוצרים.
אחרון חביב - הספר שיצא ממש בימים אלה ממכבש הדפוס "איקונות מוזהבות - פטרונות וקהילה בכנסיית גיאורגיוס הקדוש ברמלה", פרי מחקרה של איריס לוי (הוצאת רסלינג, 2000).
הקדוש המציל נערים משבי האויב
סיפורי ג'ורג' הקדוש מתחלקים לשלושה (לפחות):
א. החייל הנוצרי אשר סירב לקיסר הפגני ושילם בחייו
ב. המאמין שיצא להרוג את הדרקון ולשחרר את הנסיכה ואת הקרבנות העתידיים
ג. הקדוש המציל נערים משבי האויב
מבין השלושה, נדמה לי שסיפור הצלתם של הנערים בידי ג'ורג' הקדוש - הינו פחות מוכר .
ובכן, באיקונות מופיע הקדוש ג'ורג' כצעיר בלבוש חייל משוריין. לאחר מסעות הצלב, יותר ויותר החלו לצייר את הקדוש כפרש רכוב על סוס (רצוי לצפות במצגת של אסף פלר על ג'ורג' באמנות).
אבל אי שם ממחצית האלף השני לספירה... עלתה דמות נוספת על סוסו של הקדוש... דמות נערית , זעירה, רכובה על הסוס מאחורי גבו של הפרש.

למטייל ברחבי העולם הבלקני , הקומפוזיציה הזו הינה מוכרת. לא על כל איקונה של ג'ורג' תהיה הדמות, אבל בהרבה מאד מהכנסיות האורתודוכסיות נמצא את הדמות המשנית הזו. אך בשעה שמעל הקדוש מופיע כיתוב שמו - הדמות הקטנה היא חסרת שם או תיאור ועל כן מעלה תהיות: מי הוא "הטרמפיסט" על סוסו של ג'ורג'? האם זו הנסיכה אשר הציל מהסיפור של הדרקון?
לרוב מחזיקה הדמות בידיה מיכל לנטילת ידיים או לשתייה.
בספרה על האיקונוגרפיה בכנסיית גאורגיוס האורתודוכסית ברמלה, מנתחת דר' איריס לוי את מחזורי האיקונות שבכנסייה: המוקדמות (1817) והמאוחרות ( 1896). לצד ישוע, מרים, המטביל ושאר קדושים, יש 4 איקונות לגאורגיוס, לפי המוסכמות: חייל צעיר, פרש, הורג דרקון, מציל הנסיכה...
אך מסתבר שלאיקונוגרף ב- 1817, היה עניין בהוספת דמותו של "הטרמפיסט" הרוכב אחרי גבו של ג'ורג'. כדי לענות על השאלה "מיהו", אצטט מהספר:
"המסורת הנוצרית מספרת על נער נוצרי צעיר מהעיר מיטליני (באי לסבוס ביוון), שהיה שבוי על האי כרתים. הנער חויב לשרת את אדונו המוסלמי, ולהגיש לו אוכל ושתייה. שנה לאחר שהנער נשבה, הלכה אימו להתפלל לשובו בכנסייה שהייתה מוקדשת לגאורגיוס הקדוש. שעה לאחר תפילתה, בעת שהנער מגיש אוכל ושתיה לשוביו, הגיע גאורגיוס הקדוש רכוב על סוסו, הציל אותו מידיהם, ונשא אותו לביתו מעבר לים האגאי" (איריס לוי, איקונות מוזהבות - פטרונות וקהילה בכנסיית גיאורגיוס הקדוש ברמלה, עמ' 82).
'השבוי ממיטלני' כאב טיפוס לחברה הנוצרית
יש חוקרים המקדימים את הוספת הדמות לאיקונוגרפיה של גאורגיוס למאות 13- 14, אבל למעשה מרביתן של האיקונות הללו נוצרו אחרי המאה ה 15, בתקופה של האימפריה העות'מנית, אשר בזמנה נמשכו מקרים של חטיפה (ולעיתים קנייה) של ילדים ונערים נוצריים לשרת את המוסלמים. דמותו של גאורגיוס הקדוש, כמושיע המופיע בפתאומיות להצלת החלשים (בדומה לאליהו הנביא המופיע בסיפורת עממית יהודית ובדומה לדמותו של אל חאד'ר אצל המוסלמים) - התאימה לתקופות של לחץ ומשבר. הנער ממיטלני היה לאב טיפוס של הנוצרי במצוקה מול האסלאם. הייתכן שגם בקהילת הנוצרים ברמלה, הרגישו שזקוקים לסיפור נחמה זה ועל כן הזמינו את האיקונות הללו?
איריס לוי כותבת:
"באיקונות מ- 1817 עובר מסר סמוי המשקף את מצוקתם של אנשי הקהילה כמיעוט נוצרי בחברה המוסלמית השלטת. האיקונות נושאות מסרים איקונוגרפיים של תקווה ושאיפה לעתיד טוב יותר...
פעולת ההצלה של הנער ממיטלני מידי שוביו המוסלמים יכולה להתפרש כשאיפתם הכמוסה של אנשי הקהילה וההיררכיה היוונית - אורתודוכסית להשתחרר מעול השלטון המוסלמי" (עמ' 87, ובפירוט רב יותר חוזר הטיעון בעמודים 175- 176).
יש לציין שאיקונות בהן נמצא הנער ממיטלני נמצאות בכנסיות שונות בארץ, בודאי גם בכנסיית גאורגיוס בלוד. למרות ההסברים הנ"ל, אינני משוכנעת
א. שמצבם של הנוצרים בארצות הבלקן דמה למצב הנוצרים בארץ ישראל במאה ה- 19 ב. שהזמנת האיקונות הללו נעשתה מתוך ראיית המציאות כמלחמה בין דתית.
הגיוני לחשוב על הקדוש גאורגיוס כמופת לאמונה באמת האחת שאין להתפשר לגביה לעומת הדרקון - כסמל למסרבי האמונה. אך האם האיקונות הוזמנו והוצגו כפולמוס אנטי מוסלמי במודע? האם היו האיקונות 'פמפלט מחתרתי' בו מוטבעות אמירות תוקפניות במסווה של סיפורי קדושים?
בימים קשים אלה (אוקטובר - נובמבר 2020), בהם סופרים ארמנים את מתיהם בחבל נגורנו קרבח ורואים את אבדן ארצם האהובה (חלק ממנה), לא אתפלא אם דמותו של הדרקון מול Surp Kevork (גאורגיוס הקדוש בארמנית) מזוהה עם האזרים המוסלמים. בראיון רדיו של אסתי פרז עם דיקו טורוסיאן חברנו הארמני, מורה דרך בארץ ובארמניה, דיבר דיקו בכאב עמוק על הטרגדיה הארמנית, אך גם הוסיף את המשפט: "במלחמה אין מנצחים". האם יש איקונה של קדוש שקדושתו נובעת מכך שמצא דרך ביניים והסכמי פשרה? לראיון עם דיקו טורוסיאן:
מסיק זיתים שנתן הרבה אור. משק כנפיה של יונת שלום.
והזמנה לסיור במקום מיוחד זה ב- 4.12

לפני שבועיים -שלושה, פרסמתי שמנזר בהר הזיתים זקוק למתנדבים, לידיים עובדות. זה המנזר של חברתי הותיקה הנזירה קריסטין, אשר חייתה פה 45 שנים וכעת נמצאת בחו"ל. הנזירות במקום, עם "גן נעול" ובו עשרות עצי זית, תהו כיצד יתמודדו בשנת קורונה זו כך שלא ירד לטמיון כל יבול הזיתים. מתנדבים אינם יכולים להגיע לארץ בימים אלה, מימון פועלים לא בא בחשבון, צליינים איין והמנזר מצוי במשבר כלכלי.
אז הנזירות ביקשו, אני פרסמתי, ואנשים טובים מיד הגיבו...
תגובתם מחממת הלב של עשרות מורי דרך (וגם כמה שאינם מורי דרך), הביאה לכך שמדי יום נכנסו קבוצות של כעשרה מתנדבים, אשר עבדו במלוא המרץ, באהבה...
לפי המגוון של המתנדבים, נראה שחזון ישעיהו כבר התחיל: היו שיחות בעברית, באיטלקית, בצרפתית, בספרדית, באנגלית וגם בסינית! ואפילו קצת ערבית מול פועל אחד מוסלמי שחילק את העבודה, והראה כיצד למסוק את הזיתים. עבדנו כולנו שכם לשכם: פורשים יריעות על האדמה, עולים על סולמות, מנערים ענפים ואוספים זיתים בדליים ובשקים. היה אור מיוחד בשמיים ועל הפנים: תחושה נהדרת ש- הנה כולנו ברצון נמצאים פה ולמען מטרה טובה.
עבורי הרגע המרגש ביותר היה ביום האחרון, עם הסבב האחרון של המתנדבים. מורת דרך אחת הביאה עימה את הבת שלה, אביגיל, ששמעה על ההתנדבות וביקשה להצטרף. הנערה בת ה- 18 עבדה במלוא המרץ, מחייכת מאוזן לאוזן. בשלב מסוים ניגשה להגיד לי כמה נפלאה בעיניה ההזדמנות הזו להתנדב:
"את יודעת", היא אמרה לי, "לא ידעתי למה לצפות ולא דמיינתי איך תראה ההתנדבות. זה מקום מקסים. אבל הדבר הנוסף זו העבודה ביחד". בקול מתלהב שיתפה אותי: "הרגע אמרתי לאחמד- 'שוקראן' והוא אמר לי - 'תודה'!"
עמדנו בלב גן המנזר של הנזירה קריסטין. הקשבתי לאביגיל, הסתכלתי על אחמד ולרגע שמעתי משק כנפיים של יונה.
הזמנה לסיור מיוחד במנזר:
בשנים כתיקונן, נמכרים בקבוקים קטנים של שמן זית מעצי המנזר לצליינים. נשאלתי האם אוכל לעזור לנזירות למכור את הבקבוקים, והנה מה שאני מציעה:
הבקבוק הקטן עם השמן הנפלא, המופק מעצים המשקיפים על הנוף הכי מדהים שיכול להיות (הר הבית, העיר העתיקה, האגן הקדוש...) יכול להיות מתנה נהדרת לחו"ל לחג המולד. אבל כדי לעזור לנזירות קצת יותר מאשר מחיר הבקבוק, אני מציעה סיור מיוחד של שעה וחצי בתשלום של 100 שקלים לאדם - הכולל את הבקבוק...
ביום שישי, 4.12, בקבוצה של עשרים איש בלבד ובהרשמה מראש:
1. נבקר את הכנסייה של המנזר עם האיקונות שהנזירות עצמן יצרו
2. ניגש לבית הקברות הקטן בו קבורה הנזירה רחל - פאולה
3. נשב בגן האורחים להסברים שלי על ההיסטוריה של המנזר, חיי הנזירות המיוחדים וכיצד יחגגו את חג המולד
4. באופן חד פעמי לחלוטין, יפתחו לנו את הגן הנעול (שהתמזל מזלם של המתנדבים למסוק בו זיתים) ונשהה בו בדממה כעשר דקות מול הנוף המדהים.
5. לסיום - מפגש עם הנזירות (למעוניינים)
כל הכסף יהיה תרומה למנזר לקראת חג המולד.

המעוניינים להרשם לסיור בתשלום של 100 שקלים ב- 4.12.2020 מתבקשים לשלוח פרטיהם: שם, טלפון ומייל בווטסאפ לטלפון 0523278713. הסיורים יתקיימו בשעה 9 ובשעה 11. הגעה עצמית . פרטים יימסרו לנרשמים
Commenti