הזמנה לטרילוגיה "פני ישוע" שתתחיל ביום ראשון 7.3.21
ולערב השקת ספר חדש על כנסיית הבשורה 25.3.21
תודה לצלם משה רימר על התמונות הנפלאות מכנסיית הבשורה
"נלבישך שלמת בטון ומלט"- כנסיית הבשורה המעוצבת בהשראת החלטות ועידת הכנסייה בשנות ה-60 של המאה ה-20
לו ישוע היה חוזר לנצרת, עיר ילדותו, היה נאלץ לשכור מורה דרך אשר יראה לו (בודאות יחסית) היכן גדל, היכן גרו הוריו, היכן התברר למרים אמו שהיא בהריון.
לו ישוע היה חוזר לנצרת, לא היה מזהה דבר מהכפר הקטן שהיה בית גידולו. אין לי ספק שהיה נדהם מהכנסייה הענקית הקרויה כנסיית הבשורה.
למען האמת - הוא לא היה היחידי אשר נדהם ממראה עיניו. לא מעט מבקרים מהארץ ומהעולם אינם 'יודעים כיצד לאכול' את המבנה, את עמודי הבטון החשופים ואת אסמבלאז' היצירות על הקירות, המרצפות, התקרות והעמודים. לשמחתם של המתעניינים, יש כעת אוסף מרשים של מאמרים המאפשרים הבנה של הכנסייה - גם המכלול וגם הבנת הפרטים.
הספר עם המאמרים המרתקים, הוכן ופורסם בחודש מרץ של השנה שעברה. שמחת המחברים הוחלפה בתסכול הקורונה. הספר זכה לפרסום ברשתות אך לא בכנסים בקרב אקדמאים אך לא בקרב קהל מורי הדרך, המטיילים ושוחרי התרבות שבמקומותינו. השנה, במחווה לכותבים, לחג הבשורה ולמסדר הפרנציסקני (אשר תמך בהוצאת הספר) - יוצג הספר על שלל מאמריו בערב השקה עם טובי המחברים שהם גם עורכי הספר: פרופ' אסף פינקוס, ד"ר גיל פישהוף וד"ר עינת סגל.
ישוע היהודי
היכן היהודי בסיפור הזה של האיש מנצרת? יש רבדים שונים לאיתור ישוע היהודי בברית החדשה. מהילד היהודי נשתמרו סיפורי ברית המילה וההגעה לבית המקדש. אלו מצד אחד סיפורים יהודיים כדת וכדין, אפילו טריוויאלים, ומצד שני מיוצגים באופן בלתי ראליסטי באמנות ובדמיון הנוצרי.
איך נראה המוהל אשר מהל את ישוע? כאן למשל (תמונה שצלמתי בתערוכה מתחלפת שהייתה בארמון הקירינאל ברומא לפני כמה שנים, לא רשמתי את שם האומן) הוא מחזיק מצ'טה שאינה מותאמת למשימה העדינה!
התאור של ברית המילה, כפי שמופיע באוונגליון לוקאס, מאשר את קדמות המנהג היהודי להעניק שם לילד ביום השמיני, במהלך הטקס:
כְּשֶׁמָּלְאוּ שְׁמוֹנָה יָמִים וְהִגִּיעַ הַזְּמַן לָמוּל אוֹתוֹ קָרְאוּ אֶת שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, (לוקאס ב 21).
בפרק קודם, עובר יוחנן המטביל את אותו הדבר: ברית מילה וקבלת שם באותו המעמד: בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי בָּאוּ לָמוּל אֶת הַיֶּלֶד וְקָרְאוּ לוֹ זְכַרְיָה, כְּשֵׁם אָבִיו. אַךְ אִמּוֹ הֵגִיבָה וְאָמְרָה: "לֹא! יוֹחָנָן הוּא יִקָּרֵא". (לוקאס א 59 - 60). לאו מילתא זוטרא היא, שכן מלבד התנ"ך אין לנו עדויות מוקדמות למנהג זה והברית החדשה היא מקור ועדות לכך. למעשה, זהו התאור הקדום בעולם למנהג מתן השם במעמד ברית המילה - מנהג הרווח עד ימינו בעולם היהודי!
ומה לגבי נוכחות ישוע בבית המקדש? האמנם מנהג יהודי? התשובה מורכבת ואדחה אותה להרצאה הראשונה בסדרה, אך אציין כאן דווקא את הגעתו המאוחרת יותר של ישוע, כאשר היה בגיל 12, לבית המקדש:
לְאַחַר שְׁלוֹשָׁה יָמִים מְצָאוּהוּ בַּמִּקְדָּשׁ וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּין הַמּוֹרִים, שׁוֹמֵעַ אוֹתָם וְשׁוֹאֵל אוֹתָם; וְכָל שׁוֹמְעָיו הִתְפַּלְּאוּ עַל שִׂכְלוֹ וְעַל תְּשׁוּבוֹתָיו. (לוקאס ג 46 - 47).
האם יש סיבה להאמין לסיפור? הרי אין מנהג יהודי להגיע לבית המקדש ולהפליא שומעים... ובכן, העדות האוטוביוגרפית של יוסף בן מתיתיהו מחזקת שיש לנו כאן סבירות למציאות יהודית:יוסף מספר, כיצד בהיותו ילד נהג להרשים את החכמים בבית המקדש בזכות חריפות שכלו!
התכנים היהודיים שלבהם עוסק ישוע:
הרבה יותר משמעותית להכרת ישוע היהודי היא ההאזנה לתכנים דרשותיו. לעיתים המקבילה של מימרתו היא תנ"כית, לעיתים קומראנית ולעיתים משנאית. הנה למשל בדרשת ההר, כאשר חשוב לישוע להעלות את הסטנדרט המוסרי הקיים, הוא אומר:
אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃ (מתי ה')
וזה בדמיון רב לנאמר בישעיהו ס"ו:
כֹּה אָמַר יְהוָה, וְאֶל-זֶה אַבִּיט אֶל-עָנִי וּנְכֵה-רוּחַ,
או
אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים כִּי־הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ׃
בדמיון רב למגילת הודיות יח יד –טו (מגילה שנמצאה בקומראן)
לבשר ענוים לרוב רחמיכה... לנדכאי רוח ואבלים לשמחת עולם
ולבסוף:
אַשְׁרֵי הָרַחֲמָנִים כִּי־הֵם יְרֻחָמוּ׃
בדמיון למשנה שבת, קנא ע"א
כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמיים.
חוקרים במאה ה-20 החלו במרץ רב לחקור ולהוכיח את זהותו של ישוע היהודי. מהמפורסמים שבהם היה איש אוקספורד, בשם גזה ורמש. אחד הספרים מהטרילוגיה הראשונה שלו נקרא Jesus the Jew : ישוע היהודי. איימי ג'יל לוין, חוקרת מודרנית, פרסמה לפני כעשור את הספר The Misunderstood Jew. מנגד, טוענת ד"ר רבקה ניר, שאין אפשרות למצוא עדויות אוטנטיות ליהדות אפילו בדמותו של יוחנן המטביל, משום שהכתיבה של הברית החדשה כולה מובלת ומוטה ע"י מאמיני ומעריצי הצלב. עד כדי כך היא מסתייגת ממציאת יהדות אוטנטית בדמות המתוארת בברית החדשה - עד שכותרת ספרה היא "יוחנן המטביל - המאמין הנוצרי הראשון"!
ישוע הנוצרי
מישוע היהודי ועליו, יש הרבה מה ללמוד בברית החדשה (לדעתי, ואני בעקבות גדולים...), וניתן להוכיח את הקירבה שבין 'יהדויות' התקופה ליהדותו שלו.
אלא שישוע הנוצרי, בולט יותר בכתבי הברית החדשה, ומאפיל במקרים רבים על ישוע היהודי. ישוע הנוצרי, כלומר זה שהוקע על הצלב, מסופר מתוך עיניהם של אלה שראוהו על הצלב, או לפחות האמינו שבא לעולם כדי להיצלב. ישוע זה מתנבא פעם אחר פעם שגורלו הוא למות ואז לקום לתחייה:
הוּא הֵחֵל לְלַמֵּד אוֹתָם שֶׁבֶּן־הָאָדָם צָרִיךְ לִסְבֹּל הַרְבֵּה, שֶׁהַזְּקֵנִים וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים יִדְחוּהוּ, שֶׁיֵּהָרֵג וּלְאַחַר שְׁלוֹשָׁה יָמִים יָקוּם".(מרקוס ח' 31)
ואף מבקש ממאמיניו 'לשאת את צלבם':
אָז אָמַר יֵשׁוּעַ לְתַלְמִידָיו: "מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא אַחֲרַי, שֶׁיִּתְכַּחֵשׁ לְעַצְמוֹ וְיִקַּח אֶת צְלָבוֹ וְיֵלֵךְ אַחֲרַי;
על ישוע הנוצרי אדבר בהרצאה השנייה של הטרילוגיה. זהות זו היא חשובה ומרכזית לשני מליארד נוצרים בעולם: הנוצרי = הצלב. מבלעדי הצלב - אין תאולוגיה נוצרית ואין משמעות לבואו של ישוע לעולם (עם כל הכבוד ליהודי שהיה). ישוע הנוצרי היה הישוע היחידי המוכר ל99% מהנוצרים בעולם עד שבאה ועידת הוותיקן השניה (1962-1965) והכריזה באופן הצהרתי שישוע היה יהודי- לפחות בייחוס שלו בבשר:
וּמֵהֶם (מהיהודים), מִצַּד יִחוּסוֹ הָאֱנוֹשִׁי, הַמָּשִׁיחַ"
על השאלה אם ישוע ידע בעצמו שהוא נוצרי - לא נענה כאן...
ישוע המיסטי, ישוע האלהי, "המילה שנהייתה לבשר"
כנסיית הבשורה, עימה פתחנו, היא המקום לחוות ישוע אחר.. ישוע שאינו יהודי ואינו נוצרי. לחוות דרך עצמת הבנייה, תאורת החלונות והמסרים החזותיים.
זו איננה כנסייה המתמקדת בצלוב וגם איננה כנסייה המדגישה את ישוע היהודי . אז במה מתמקדת הכנסייה? במיסתורין של "המילה שנהייתה לבשר", בְּרָז הָאִינְקָרְנׇצִיָּה.
השם של הכנסייה (כנסיית הבשורה) והחג שבו תערך ההשקה של הספר (חג הבשורה, 25 למרץ) - מזכירים שהבשורה היא האירוע הדרמטי והחשוב ביותר, כמעט "המפץ הגדול השני". זו תחילת דרכו של ישוע עלי אדמות, כלומר ראשיתה של הגאולה.
מסיבה זו בחר האפיפיור יוחנן פאולוס השני דווקא את חג הבשורה לציין 2000 שנות נצרות בעולם. מעניין שלא העדיף את תאריך המולד! יוחנן פאולוס השני בחר דווקא את הבשורה. 9 חודשים לפני המולד...
תשע שנים ארכה בנייתה של כנסיית הבשורה המודרנית. הארכיטקט המילנזי (ממילנו), ג'ובני מוציו, ניצח על שילוש נוצרי חדש: מסורת, אומנות מודרנית ורוח ועידת וותיקן II. מאז שנחנכה, כנסיית הבשורה אינה רק "תופעה"- אלא הפכה למודל תקדימי של כנסיות בעידן החדש.
ראו את האווירה המיסטית של הכנסייה מייצרים במידה רבה חלונות הויטראז'. שימו לב לסגנון המודרני ולצבעים המדהימים של החלונות בקומת הקרקע, בה המערה של הבשורה:
חלונות בקומה התחתונה של כנסיית הבשורה
מערת הבשורה
רבות נכתב על הבשורה כאירוע מפתח באמונה הנוצרית, רבות נכתב על ההיסטוריה של האתר, על הכנסיות העתיקות, על המסורות המקומיות ותיאורי הצליינים שפקדו את נצרת במהלך ההיסטוריה. אבל דווקא על כנסייה המודרנית והייחודית זו, על שלל יצירות האמנות שבה, חסר היה אוסף שיטתי ומלא.
אז הנה הגיע קובץ של מחקרים, ובהם נושאים אשר לראשונה זוכים לתשומת לב וניתוח. למשל – עשרות החלונות של כנסיית הבשורה, אשר יוצרים חוויה פיזית ומטאפיזית שאי אפשר להתעלם ממנה. בעצם העובדה שנבחרו ארבעה אמני זכוכית לכנסייה אחת – אומרת הכנסייה שהגענו לעידן חדש... לא אדם אחד, לא מעצב אחד ולא סגנון אחד קובעים את המציאות. העולם הוא קומפוזיציה... וכך כל האסמבלאז' של יצירות המוקדשות למרים בכנסייה הנראה לאחדים כתוהו ובוהו של סגנונות ולאחרים – כקופסת אוצרות אשר ממנה דולים תכשיטים קסומים מעולמות שונים. מלבד מרים, האוצר הגדול ביותר הוא ישוע, אבל זה האלוהי... (או המיסטי.)
להרשמה לסדרה לחצו כאן: פני ישוע טרילוגיה של דמות אחת
הסדרה תחל ביום ראשון 7 במרץ 2021 בשעה 20:00.
להרשמה לערב השקת הספר על כנסיית הבשורה לחצו כאן
