יש חסד בכל מקום טיפולי, אבל בהעדר מימון- חסד לכשעצמו לא מרפא חולים. אז החיים מזמנים הזדמנויות.
למשל הסיפור על התרומה בסך 80,000 שקלים, שנמסרה היום בבוקר (17-11-22) למקום של חסד ושל טיפול. גם זו אַבִּירוּת.
1. בית החולים סן-לואי
בית החולים סן-לואי שוכן בין עיריית ירושלים לבניין נוטר-דאם, מול חומת העיר העתיקה והשער החדש. בית החולים סן-לואי נבנה במאה ה-19, וכיום מאושפזים בו בעיקר חולים סופניים. 60% מהמטופלים הם יהודים והיתר נוצרים ומוסלמים. הצוות הרפואי גם הוא מורכב במבני שלוש הדתות.
מבקר יהודי, פיזיטרפיסט מוסלמי, מתנבת נוצריה - תמונה יומ-יומית בבית החולים סאן - לואי . (צילום מתוך הסרט הדוקומנטרי של אדם וינוגרד - "האי", THE ISLAND)
נזיר איטלקי שאלהים קרא לו לטפל בחולים קשים.
(מתוך הסרט הדוקומנטרי הנפלא של אדם וינוגרד - "האי" THE ISLAND)
(From Adam Winograd's wonderful documentary - THE ISLAND)
2. בית חולים בְּמִנְזָר כָּשֵׁר לִמְהַדְּרִין
פרט אחד הופך את בית החולים סן-לואי ליוצא מן הכלל: הוא שייך לְמִסְדַּר נְזִירוֹת (אֲחָיוֹת יוֹסֵף הַקָּדוֹשׁ) והוא למעשה חלק ממנזר. המאושפזים שוכבים בקומות הראשונה והשנייה, והנזירות גרות בקומה השלישית. כדי לשרת את המטופלים היהודים יש רב לבית החולים של המנזר וגם משגיח כשרות. באמת! אני לא ממציאה... זה המנזר היחידי בעולם לדעתי שיש לו כשרות. בחורף מוצבים בצד אחד- עץ חג מולד ובצד שני - חנוכיות וסופגניות.
3. מיקום של נדל"ן או מיקום של חסד
כבר שנים שיזמים לוטשים עיניים לבית החולים, מציעים להופכו למקום רווחי לא פחות מנוטר-דאם.
הנזירות בשלהן: ירושלים איננה רק נדל"ן. חסד הוא הזדמנות, ובירושלים ניתנה לנו הַהִזְדַּמְּנוּת לְהַגִּישׁ חֶמְלָה וְחֶסֶד לִבְנֵי שְׁלוֹשׁ הַדָּתוֹת הָאַבְרָהמִיּוֹת.
מזכירת בית החולים: "משך 25 שנים שאני עובדת פה, אני ממלאת טפסי פטירה. עד היום חתמתי רק פעמיים על תעודת שחרור לפציינטים חיים" (מתוך הסרט הדוקומנטרי של אדם וינוגרד - "האי", THE ISLAND)
מעל גג בית החולים: אתי חלוץ, התורמת בשם עמותת עמר ואני כאשר ברקע כיפת הזהב והר הזיתים. מהגג הגבוה יותר צלמו את נשיאת בית החולים - האחות לידיה ואותי עומדות על הגג הנמוך יותר ומאחורינו מתחם נוטר-דם.
4. הבעיה של משרד הבריאות
(ליתר דיוק: בית חולים שאינו בסטנדרט)
משרד הבריאות די מרוצה: הנה מקום שֶׁלּוֹקֵחַ אֶת הַנֵּטֶל וּמְטַפֵּל בְּגוֹסְסִים ובכך משחרר מיטות לחולים כלליים ביתר בתי החולים בירושלים. עם זה יש גם לא מעט דרישות: שדרוג המבנה מהמאה ה-19 לסטנדרטים מודרניים, אחרת לא מעבירים את מלוא הסכום על טיפול בחולים.
מדי בוקר מעיר הנזיר המתנדב את X, יהודי אורתודוכסי, מקלח ומגלח אותו. מתנדב יהודי יעזור לו להניח תפילין.
התמונה עם הנזירות: מימין, האחות מוניקה שהייתה מנהלת בית החוים בעבר. היא נהגה להפגש עם הרב של שערי צדק כדי ללמוד הלכות מתים ביהדות, והוא למד הלכות מתים בנצרות. מה לעשות, נוצרים מתים בשערי צדק ויהודים נפטרים בסן לואי. משהו במערכת צריך לדעת איך חולקים להם כבוד אחרון.
ציורי הקיר על קירות בית החולים: אלה צוירו במאה ה - 19 ע"י הפילנטרופ הגדול של בית החולים: אמאדה דה- פיילא.
5. אלהים, איך אוכל לעזור?
לפני כשנתיים הוזמנתי להיות בחבר הנאמנים של בית החולים. כבוד עצום מבחינתי, ורק כבוד. כי אין לי יד ורגל בתחום הרפואי או הניהולי. תהיתי: מה כבר אוכל לתרום למקום? גייסתי יהודי שֶׁיִּקְרָא בְּפוּרִים מְגִלָּה לִמְאֻשְׁפָּזִים. סיפרתי שוב ושוב על נפלאות החסד שראו עיני במקום זה. מקום בו בני שלוש הדתות עוזרים ומטפלים, חיים ומתים, ללא הפרדה וללא העדפת אחד על פני חברו.
מתנדב שמגיע מהעיר מודיעין להקריא מגילה בחג פורים. לא ברור כמה שומע החולה, אבל לבני משפחתו זו שכות גדולה
אבל חסד ללא כסף אינו מספיק.
נזכרתי במסדר האבירים של מלטה (זה שהיה פעם 'הוספיטלרים'/ 'לזריסטים'/ 'מסדר בית החולים של יוחנן הקדוש') ואשר כיום הוא אגודה של תורמים למטרות חסד.
6. האַבִּירִים (ליתר דיוק: האַבִּירוֹת) מרעננה.
לפני כשנה ערכתי סמינר במלון נוטר-דאם, אשר רווחיו נועדו לבית החולים. ההרצאה על בית החולים והסיור בו עשו את שלהם: המשתתפים הוסיפו ותרמו דרך חשבון תרומות של בית החולים. ואז הגיעה הפתעה. השיא של הסמינר:
ניגשה אלי אישה ואמרה: "לאחר 30 שנות התנדבות אני וחברותי סוגרות עמותה שהקמנו למען זקנים בבית אבות ברעננה. כל מה שישאר בחשבון - נתרום לבית החולים הזה. חמלה וחסד היו הערכים של העמותה שלנו, והם ימשיכו להתקיים דרך הכסף שנותר בקופה".
צמרמורת.
העמותה שהקימו הגברת אתי חלוץ וחבריה (עמ״ר =עמותת מתנדבי רעננה) הוקמה בבית אבות. עשרות מתנדבים נתנו שעות יקרות למאות זקנים ומטופלים סעודיים משך 30 שנים. הם הקימו קפטריה בבית האבות שהייתה מקום בילוי, פינוק, תשומת לב ופעילויות לזקנים שהיו בחלקם ערירים וסיעודיים. עם השנים המתנדבים בעצמם זקנו והקפיטריה הועברה לידיים פרטיות. העמותה נסגרה אך נותר כסף בחשבון, כסף שחיכה להחלטה לאן תורמים אותו…
מדי חודש התקשרתי אליה: "מה קורה"? והתשובות היו: "סגירת עמותה אורכת הרבה זמן!", "יש להשלים עוד טפסים לסגירת העמותה", "יועצת המס חולה בקורונה", "רשם העמותות מתמהמה"... כמעט התייאשתי! אבל אסור לאבד תקווה...
כי היום זה קרה. הבוקר הגיעו האַבִּירוֹת מרַעֲנָנָה לבית החולים סן-לואי בירושלים. יו״ר העמותה מרעננה, גב׳ אתי חלוץ ויועצת המס של העמותה גב׳ דליה לוי, העבירו לידיהם של רֹאשַׁת הַמִּנְזָר, הָאָחוֹת לִידְיָה, ומנהל בית החולים צ'ק של 80,000 שקלים.
גב׳ אתי חלוץ, מחזיקה את מכתב התרומה של העמותה וביחד עם יועצת המס גב׳ דליה לוי, מעבירה לידיו של מנהל בית החולים צ'ק בסך 80,000 שקלים.
7. מה הכי טוב לעשות עם 80,000 שקלים
השדרוג הנדרש של מערכות חשמל ומים בבניין מהמאה ה- 19 עולה מאות אלפים. אבל הבחירה שנעשתה לגבי השימוש בכספי תרומה משמחת אותי במיוחד: שמונה מיטות אשפוז מיושנות יוחלפו למיטות מודרניות חשמליות. שיהיה יותר קל לחולים ויותר קל למטפלים. וגם יעמדו בתקן של משרד הבריאות.
הללויה.
תודה לכן, אַבִּירוֹת רַעֲנָנָה- יחד עם האַבִּירִים מירוּשָׁלַיִם וממַלְטָה- אתן דוגמה לכך ש- לְחֶסֶד אֵין גְּבוּלוֹת.
עמותת מתנדבי רעננה זוכה לצל"ש בעמוד הפייסבוק של העירייה.
היום המתנדבים זוכים לצל"ש בירושלים. של מטה ושל מעלה.
