לֹא כָּל יוֹם רוֹאָה צִיּוֹן חֲנֻכַּת מִזְבַּח, אבל השבוע זה קרה!
ביום שלישי, כח באדר תשפ"ד (21-3-23), נחנך מזבח חדש בְּצִיּוֹן- וליתר דיוק: בכנסיית דורמציון Church of Dormition.
לפני שבוע פרסמתי הודעה שהכנסיות בטבחה ודורמציון בהר ציון - תהיינה סגורות ביום זה. פרסמתי לבקשתם של הבנדיקטינים, אבל ב-'רָחֵל בִּתִּי הַקְּטַנָּה' בקשו שלא להסביר מדוע... כי אם היה נודע ברבים על קיום טקס נדיר ומרשים זה – כל שוחרי הטקסים והסקרנות היו צובאים על דלתות הכנסייה. מה שהתרחש בטקס נדיר זה של קידוש מזבח - היה "פיוז'ן" מובהק בין זכרון מקראי של הקדשת בית המקדש עם מסורות כנסייתיות שנוספו במהלך מאות השנים במערב.
במקרא מופיעים לפחות שלושה תאורים לחנוכת מזבחות במקדש אלהים:
"וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר ז) – זוהי חנוכת המזבח במשכן בהיות ישראל במדבר.
וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת (דברי הימים ב, ז) - זוהי חנוכת המזבח במקדש שלמה, ע"י שלמה.
"... שְׁנַת שֵׁשׁ לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ. (טז) וְעָשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּים וּשְׁאָר בְּנֵי הַגּוֹלָה, חֲנֻכַּת בֵּית הָאֱלֹהִים הַזֶּה בְּחֶדְוָה". (עזרא ו) - זוהי חנוכת בית המקדש השני.
בנוסף, בספר חשמונאים א', מסופר על בנייתו של מזבח חדש לאחר שהקודם חולל בידי היוונים:
"ויהי ביום החמישי, בעשרים לחודש התשיעי, הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר, ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טימאו אותו הגוים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. ויפלו על פניהם, וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז וישועה. ויחוגו את חנוכת המזבח שמונה ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבם". (חשמונאים-א ד, מב-מו נא - נד)
קידוש מזבח - שיאו של שיפוץ המתחם הבנדיקטיני בהר ציון
המסדר הבנדיקטיני היושב בארץ הקודש מסוף המאה ה-19, החליט לחדש ולשפץ את המנזר שלו בהר ציון וכן את הכנסייה המפורסמת המוקדשת לתרדמת מרים - כנסיית הדורמציון. מזבח העץ הישן הוזז, ובמקומו הוקם מזבח אבן חדש.
בניגוד לטקסי השקה וסיום של שיפוץ (התקנת כיפה, דלת, חלונות או רצפה חדשים), מזבח הוא האלמנט המרכזי והקדוש ביותר של כל כנסייה. בנצרות, להבדיל מהיהדות והאסלאם - אין טעם ואין תוחלת בבית הפולחן אם אין בו מזבח. בדיוק כמו בית המקדש היהודי - אשר היה חסר תפקוד ונעדר משמעות ללא מזבח.
לשם החנוכה של המזבח, ובהעדרו של שלמה המלך, הגיע הקרדינל ריינר מריה וולקי Rainer Maria Woelki מהעיר קלן (שם יושבת האגודה הגרמנית הקתולית של ארץ הקודש, אשר באחריותה בין היתר המנזרים והכנסיות של דורמציון וטבחה).
הטקס הארוך, החגיגי והמוקפד כלל מספר אלמנטים:
הכנסת רליק למזבח
המינימום הנדרש למזבח כדי לתפקד - הוא שיבוץ של שריד קדוש (רליק) לתוכו. זאת הייתה תקנה כנסייתית עוד מהתקופה הביזנטית. במזבח בדורמציון יש 11 רליקים. שרידיהם של 11 שליחים, שהרי "מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"!
אלא שכאן הרשימה שונה מזאת שמצויה באוונגליונים":
1. כמובן שאין רליק של יהודה איש קריות. במקומו הכניסו שריד של השליח מתיאס - מחליפו של יהודה לפי ספר מעשי השליחים.
2. במקום אחד השליחים המקוריים הביאו שריד של פאולוס. פאולוס איננו נמנה בין תלמידי ישוע, אבל חשיבותו כשליח לגויים משמעותית ביותר.
3. אפשר לדרוש מדרש על העדרו של עוד שליח מרשימת שרידי הקדושים. מדרש המציע תחליף לרליק החסר - שכל אחד מכהני הדת, המטיפים והנזירים של דורמציון - יהיה שליח ומבשר בכנסייה (מדרש שהציע התאולוג ד"ר גאורג רובקמפ).
4. הנה הרשימה של שרידי הקדושים במזבח הדורמציון:
1.פטרוס 2.פאולוס 3.אנדרי 4.יעקב הגדול 5.יעקב אחי ישוע 6.תומאס 7.ברתולומאו 8.שמעון הקנאי 9.מתי 10.יוחנן 11.מתיאס
מימין: קופסאת הרליקים בידיו של הקרדינל. משמאל: הנחת הקופסא לתוך המזבח . צילמה: שרית מצרי
משיחה בשמן של המזבח
בדרשתו השווה הקרדינל את קידוש המזבח לטקס הטבילה: "באותו אופן שבו נוצרים מתקדשים והופכים לחלק מבריאה חדשה על ידי קבלת הסקרמנטים הללו, כך מתקדש גם המזבח על ידי שמן ומים קדושים."
המנהג של משיחת שמן היה קיים דת ישראל וטקסיה. לכן בכנסייה, סקרמנטים של הסמכה לכהונה, טבילה, אישוש (קונפירמציו) ומשיחה אחרונה (או משיחת חולים) - כוללים משיחה בשמן. הפעם לנגד עיניהם הסקרניות של יהודים ונוצרים שהיו בכנסייה - השמן נמשח על המזבח.
משיחת המזבח בשמן. צילומים: ד"ר גאורג רובקמפ ושרית מצרי
האש על המזבח
על המזבח נחקקו חמישה צלבים, המסמנים את פצעיו של ישוע. על כל אחד מהם הונחה קטורת. איך כתבתי? "פיוז'ן"!
פיוז'ן בין זכרון מקראי למסורות כנסייתיות.
הקריאות מהתנ"ך בזמן הטקס הוכיחו את הקשר המקראי:
1. עקידת יצחק 2. משה רבנו והאש בסיני 3. האש שירדה על מזבח שלמה (מעניין שלא קראו מספר מלכים על האש שירדה על מזבח ה' שהקים אליהו בהר הכרמל). אפשר בודאי לראות קשר גם עם טקסים נוצריים כגון נר הפסחא בליל התחייה, יציאת האור הקדוש בשבת האור מהקבר בכנסיית הקבר, ירידת האש בפנטקוסט ועוד ועוד.
לאחר משיחת השמן, הקרדינל הניח קטורת על חמשת הצלבים החקוקים במזבח, אחד במרכז וארבע בקרנות המזבח, אח"כ הדליק את האש ואז מול המזבח הבוער כרע על ברכיו.
הקרדינל מניח קטורת על חמשת הצלבים החקוקים במזבח. הדלקת האש וכריעה מול המזבח "הבוער".
הקרדינל ושלמה המלך מול המזבחות הבוערים. מצאו את ההבדלים!
מהאש ש"התלקחה" על המזבח – לקחו 12 אנשים נרות, ועימם הדליקו את 12 נקודות המצויות בקירות כנסייה.
גרוף שרידי הקטורת , והקרבת הקרבנות (כלור עריכת המיסה)
גם החלק הבא של הטקס מצלצל מוכר ממקרא: בחורים שאינם כהנים אבל משרתים בכנסייה בתפקידי עזר בדרג נמוך, באו לאסוף את השרידי האפר והקטורת. אחר כך הניחו מפה (לזה אין הד מקראי) ואז ניגש הכהן הראשי (הקרדינל) להקטיר קטורת ולערוך את הלחם והיין, כלומר המנחות. סעודת הפולחן הנוצרית נקראת גם - סעודת הקרבן.
איזה טקס!!
בוקר מפתיע לפני טקס הנדיר הזה וסיום החגיגות למחרת
למרות ההכנות האדירות לטקס שמתרחש פעם ביובל (או במאה), בחר הקרדינל לעשות סיור של שעה וחצי באותו בוקר, זמן קצר לפני האירוע. לא טיול, או ביקור באתרים קדושים. הוא ביקש להבין את המתרחש בהר ציון וברובע הארמני (שכנים של הדורמציון) בשנים האחרונות. אז כאשר התבקשתי לסייר עם הקרדינל לשעה וחצי ברובע הארמני - כמובן שהתייצבתי. התייצבתי על מנת לתאר בפניו את האתגרים הגדולים העומדים בפנינו, תושבי הארץ הזאת, ובמקרה הזה - יהודים, המנסים לאפשר חיים של כבוד לכל בני הדתות ולמזער פגיעות בנוצרים בכלל ובארמנים בפרט. יחד עמו הייתה פמליה מכובדת וצעדנו בנתיבי ההתקלויות האלימות שחווים הנוצרים. הוא ביקש גם לראות את המוזאון הארמני החדש. התרשמתי מהקרדינל כאיש צנוע מאד וקשוב.
נאמר לי שבסוף הטקס, ובסוף דברי הסיכום והפרידה, הזכיר את התקווה לחיים של כבוד ושלווה באיזור ובמיוחד הזכיר את את הארמנים.
מאחר ושלוש מאות שומעים חיכו לי בסמינר על שפת הכנרת - נאלצתי לעזוב את ירושלים קצת לפני ש-
"הָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל (במקרה הזה את השמן) וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת (במקרה הזה - של כנסיית הדורמציון) ".
לעוד אנשים שהפסידו את הטקס ניתן היה להתנחם בקונצרט של מקהלת נערי הקתדרלה של קלן, ביום למחרת...
תודה רבה לד"ר גאורג רוובקמפ ולשרית מצרי ששלחו לי את התמונות הנהדרות האלה.