וַתָּנַח הַתֵּבָה (בראשית ח'), וַיַּעֲל יוֹסֵף מִן הַבּוֹר (בראשית לז)
- כֵּיצַד הָפַךְ אוּלָם הַסֵּנָאט בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת בֶּן גּוּרְיוֹן לְתֵבַת נֹחַ לְשָׁעוֹת אֲחָדוֹת, זמן קצר אחרי שעלינו, כיוסף, מבור המים בתל באר שבע.
השבוע היה אולם הסנאט באוניברסיטת בן גוריון בנגב מלא מפה לפה: אנשים טרחו והגיעו מכל הארץ לטקס הענקת פרסי לדיסלאוס לאשט להבנה בין-דתית ומחויבות חברתית לשנת 2022.
למרות שהיה זה אמצעו של שבוע עבודה, וזמן של עומסי תנועה, הגיעו מהצפון (אפילו מראש פינה, מטבריה וממגדלה!), מהמרכז (עשרות רבות מירושלים ותל אביב), ומהדרום. כמעט מאתיים אנשים הגיעו - "מדן ועד באר שבע".
אין מספיק סופרלטיבים לטקס המכובד והמרגש שהתקיים. כפי שכתבתי לפרופ' דניאלה טלמון - הלר (מנהלת הטקס) ולפרופ' אפי שהם-שטיינר (מנחה הטקס): האירוע היה "מדויק". מדויק בתכנון המעטפת הארגונית, מדויק בתכנים, מדויק בבחירת המילים ומדויק בדרך ההעברה. קצרה היריעה מלהסביר. מי שהיה – נכח באירוע יוצא דופן באיכותו.
אז מה עניין תֵבַת נֹחַ לְאוּלָם הַסֵּנָאט בו התקיים האירוע?
שבימים אלה, כאשר החברה בישראל מחולקת בין צוהלים לנאנקים, כאשר פעילי הסובלנות והשיח הבין-דתי חוששים שחזונם יטבע בבחינת "נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה" וחלילה שיתקיים "וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"... עצם ההתכנסות באולם אחד, מעניקי וזוכי הפרס וחבריהם לאמונה ולחזון, הייתה משולה למשפחה אחת שנכנסה לתיבה. למרות שנראינו שונים זה מזה, אלה לבושים בגלימות, אלה עֲטוּיִים בְּעַבָּיוֹת של שֵׁיחִים, אלה עם ציציות וכיסויי ראש ואלה ללא סממנים כלל- היינו כולנו בתיבה אחת. משפחה אחת.
ומה לגבי יוסף בבור?
כאשר קבלתי את ההודעה על זכייתי בפרס ביחד עם נוצרים ומוסלמים, פניתי אל הזוכים בבקשה שנפגש לפני האירוע ונסייר יחדיו בעקבות אברהם אבינו. ביקשתי שנדבר על הכתובים, שנציע תפילות משותפות. כולם נעתרו להזמנה ושלוש שעות קודם לטקס נפגשנו ועלינו לאתר הארכאולוגי- תֵּל בְּאֵר שֶׁבַע.
הקראתי מתוך פרשת השבוע על בְּרִית אַבְרָהָם עִם אֲבִימֶלֶךְ (בראשית כא). בסמוך לבאר הקדומה שרו האח אוליבייה והנזירות שיר בו נזכרת גם הַבְּאֵר שֶׁל בְּאֵר שֶׁבַע (Monte puits - מבוסס על הפסוק: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ).
כשירדנו לבור המים העמוק, סיפר הַשֵּׁיחְ חָסָאן את סיפורו של יוסף, והוסיף שעלינו ללמוד שלא לאבד תקווה: שֶׁהֲרֵי יוֹסֵף יָצָא מִבּוֹר חָשׁוּךְ אֶל אוֹר הַיּוֹם וְאַף עָלָה לִגְדֻלָּה וּלְמַעֲמָד שֶׁל מַנְהִיגוּת.
בשלב זה אָמִירִית רוזן, הָרַבָּה של קהילת מורשת אברהם בירושלים, הזכירה את "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יָהּ" והאח אוליבייה והנזירות שרו את המזמור.
מה עוד יש לספר על היום המופלא הזה? ביום אחד, זכיתי לעלות כיוסף אל האור ולשוט בתיבה של נח. זה היה הפרס הנוסף של יום מיוחד זה.
