(לטובת אלה שאינם קוראים את הפוסטים שלי בפייסבוק, אני מעלה כאן שתי כתבות אחרונות:)
כיפה בכנסייה וצלב בבית כנסת
מצא את ההבדלים...
התקשורת סערה סביב העניין .שרת המדע מגרמניה הייתה הבוקר (19-7-23) בסיור בירושלים, וביקרה במקומות הקדושים בירושלים, כולל בכותל עם נזיר עונד צלב. סדרנית מטעם הקרן למורשת הכותל ביקשה מהנזיר (ליתר דיוק כהן דת ואב המנזר של כנסיית דורמציון) שיכניס / יחביא את הצלב מתחת לגלימה.
הנזיר הגיב בתדהמה ואחכ בטרוניה.
זו לא פעם ראשונה שדבר כזה קורה, אבל הפעם: א. מול פמליה דיפלומטית, המלווה בעיתונאי מ"דר שפיגל"... ב. הפמליה לא הגיע לאזור התפילה של הכותל אלא רק צעדה ברחבה החיצונית . נזיר זה כבר ראה את כל סוגי התוקפנות הדתית בירושלים - ובכל זאת - נדהם. הוא הסביר לסדרנית הנמרצת שזה חלק מהביגוד שבו הוא מחויב להופיע בתור אב מנזר (גם אם מנזר הולכת עם צלב גדול על הגלימה), ושזה מסמל את הזהות שלו. הסדרנית מהקרן למורשת הכותל לא התרצתה.
וכך כמובן נוצר סקנדל,התגובות זרמו מכל עבר והתקשורת חגגה.
אב מנזר דורמציון ולידו שרת המדע מגרמניה. היא נראת כאילו הייתה בהלם מוחלט
במקרה אותו אב מנזר התראיין במקום אחר ובזמן אחר בנושא והסביר שרצוי לצורך כיבוד הדתות האחרות להצניע את הצלב: https://www.domradio.de/artikel/warum-kardinal-und-bischof-ihre-kreuze-am-tempelberg-ablegten
רק שזו הייתה המלצה להחלטה אישית ביוזמת איש הדת עצמו. לא תחת דרישה חיצונית. בכל אופן זה היה לפני שנבחר לתפקיד אב מנזר - שאז הצלב מסמן את מעמדו.
האגף למורשת הכותל כבר התנצל, אבל המקרה כבר יצא בכל הפלטפורמות, ערוצי הטלויזיה המקומית ולכל קצוות תבל.
אני עצמי העברתי את הבקשה שקיבלתי להתראיין לטלויזיה - לרבנים אורתודוכסים נאורים. אבל מסתבר שגם עבורם הסוגיה היא מורכבת. כל כך מורכבת עד שדחו את הפנייה להתראיין.
אז מה נכון?
ראשית - המקרה הזה היה חריף במיוחד משום שלא היה באמת בתוך השטח המקודש. שנית - יש לנו שכנים שגם להם קשה עם צלבים... תראו תמונות מביקור של בכירי כנסייה אצל המוסלמים בהר הבית לפני מספר שנים: בהתחלה נראים אנשי הכנסייה עם הצלבים בחוץ ואח"כהפלא ופלא: אין צלבים...
אז מסתבר שאנחנו לא היחידים. הדתות המונותיאסטיות מאוד רגישות לסמלים לא להן.
בשביל לאזן, הנה הדילמה של הנוצרים ביחס ליהודים:
קרה לי פעמיים בלבד, בכל הקריירה שלי כמומחית ומדריכה בכנסיות (לאחרים אולי קרה יותר), שיהודי חובש כיפה נאלץ לעזוב את הכנסייה אם נדרש ולא הסכים להורידה. מרכז קורס מורי דרך (!), יהודי אורתודוכסי חובש כיפה, היה אצלי בהשתלמות. ניגש אליו כהן דת מקומי ודרש שיוריד את הכיפה. הסברתי לאותו כהן דת נוצרי שזה בלתי אפשרי והוא בשלו: " אסור לכסות ראש בכנסייה, זה פוגע באלהים ובאנשי המקום. ובעצמכם - אתם מבקשים שנחביא את הצלב כשאנו מבקרים בכותל..."
אותו יהודי נאלץ לעזוב את הכנסייה ואני - רתחתי. רתחתי זו לא מילה מספיקה. עד שיהודי אורתודוכסי נכנס לכנסייה כדי ללמוד, להבין, לכבד את האחר... ואז לקבל השפלה שכזאת??
כתבתי מכתב זועם לפטריארכיה.
"זה עניין גבולי" ענה מי שענה לי. סרבתי לקבל את הדין.
פניתי לרב דוד רוזן וביקשתי את עזרתו לנסח מדוע יש לקבל יהודי חובש כיפה בכנסייה. הניסוח של הרב היה מצוין בעיני, ואותו אני מציעה למורי דרך למקרים עתידיים:
כיסוי ראש לגבר יהודי / הרב דוד רוזן
אמנם לפרקטיקה של כיסוי ראש יהודי יש מקורות סוציולוגיים ולא מקראיים אבל הכיפה הפכה עם השנים לחלק בלתי נפרד מההתנהלות הדתית היהודית.
לפיכך, עבור יהודים שומרי מצוות רבים, ראש גלוי נחשב כאקט של חוסר כבוד דתי ולכיפה כיום יש סמליות דומה לציצית ותפילין. ואכן, הכיפה עבור יהודים דתיים מסמנת את מודעותם לישות העליונה אשר מעליהם המשרה בהם תחושת ענווה דתית. במובן זה, זה דומה ל"veghar" הארמני או לכיפות שלבשו בישופים בכנסייה הקתולית ובאופן מסורתי במסדרים קדושים. לפיכך, חבישת כיפה אינה ניתנת להשוואה לכיסויי ראש הנפוצים בחברה בכלל, שאותם ניתן להסיר באדיבות במפגש חברתי.
ובאנגלית:
Jewish Male Head covering / Rabbi David Rosen
While we may assume that the practice of Jewish head covering has sociological origins relating to concepts of modesty, male head covering (known in Hebrew as kippah, or in Yiddish as yarmulke) became over the years an integral part of Jewish religiously observant conduct.
Thus, for many observant Jews, to be bareheaded is considered as an act of religious impiety and the kippah today has symbolism similar to tzitzit (fringes on the prayer shawl) and tfillin (phylacteries.) Indeed, the kippah is understood by religious Jews to signify their awareness of a Higher Being above them and thus should instil in them a sense of religious humility. In this sense, it is similar to the Armenian “veghar” or to the skullcaps worn by bishops in the Catholic church and traditionally in holy orders. Accordingly, the wearing of a kippah is not comparable to public head ware commonly worn in public which it is courteous to remove in a social gathering.
חסידים תמהונים מתפללים עם כיפה ואפילו תפילין בתוך כנסיית סטלה מאריס. המקרה הסעיר את הנוצרים בחיפה, את ראשת העיר ואת המשטרה. האם תמימות ואחוות בני ו של אלהים או היתממות והתחלה של צרות? האופציה השניה היא זאת שנראת רלוונטית.
לסיום:
האם יש הקבלה בין חבישת כיפה לענידת צלב?
האם לנסח הסבר דומה לסדרנים של מורשת הכותל, למקרה שיראו נוצרי עם צלב במרחב יהודי?
האם יש סיכוי שתהיה פתיחות לקבל כיפה בכנסייה וצלב במקום תפילה יהודי?
דילמה. שוב נמתחים גבולות הסובלנות הדתית.
רגע על אנושיות במהלך תחקיר במשטרה
הייתי השבוע בתחנת המשטרה במגרש הרוסים.
למה? ליוויתי נזירה על פי בקשתה, כדי לעזור ולתרגם במידה ותהיה בעיה של שפה. המשטרה הזמינה את הנזירה לתת עדות שיטתית, על כל מה שארע במהלך חודשי יוני - יולי. ההתקפות על המנזר שלה. סיפור לא פשוט. על חלק מהתקריות דיווחתי לקוראים שלי בפייסבוק, ובעיקר דיווחתי למשטרה וגורמים בכירים אחרים. וכמובן במרכז המידע של הקו החם שהקמתי בראשית חודש יוני - לדיווח על התנכלויות לנוצרים. במאגר הנתונים של הקו החם נמצאת כל ההשתלשלות של ההתקפות על המנזר, כולל פרטים נוספים כגון כמה פעמים צלצלנו להזמין משטרה, עד שהגיעה.
הקו החם לדיווח על התנכלויות לנוצרים: טפסיםלדיווח בעשר שפות
זורקים למנזר מכל הבא ליד: ניירות טואלט, אבנים, בקבוקי זכוכית (יין כשר!), חומרים דולקים
בדברי כאן אבקש להדגיש את החיובי:
אחרי חודש של יידויים ליליים ויומיים של אבנים, עציצים, בלוקים, בקבוקי זכוכית וכיו"ב , במאמץ מרוכז, תפסה המשטרה את התוקפים. הם נעצרו ויועמדו למשפט.
בינתיים בתחנת המשטרה: החוקרת הרשימה אותי כעניינית ונבונה.
שעה וחצי של שאלות ותשובות, ושמירת התמונות והסרטים של מצלמות האבטחה שקלטו את פני התוקפים.
החוקרת עשתה עלי רושם מצוין, וגם ידעה אנגלית לא רע. . לפחות בדבר אחד הוכחתי את יעילות הליווי שלי: כאשר החוקרת שאלה אותי "מה זה CHAPPEL"...
ואז מגיע רגע אנושי בתוך כל תאורי האלימות, כאשר לקראת סוף החקירה שואלת החוקרת את הנזירה:
החוקרת: "את מכירה את התוקפים?" הנזירה: "לא"
החוקרת: "האם יש לך סכסוך עם אנשים מהשכונה?" הנזירה: "לי אין סכסוך איתם"
החוקרת: "את מדברת עם השכנים?" הנזירה: "לא.
אבל מדי פעם הם פונים אלי. זה קורה תמיד בימי שבת. הם דופקים על דלת המנזר ומבקשים שנבוא לדירה כזו או אחרת כדי שנלחץ על מתגים".
שני אירועים מיוחדים במחצית הראשונה של חודש אוגוסט, שאני שמחה להזמין אליהם:
א.
סמינר ההפתעות בירושלים הנוצרית
ימי רביעי וחמישי, 9 - 10 באוגוסט https://bit.ly/maroni_church
