v
לפחות פעמיים, בהקשרים שונים מאד ועל כך משפטים ספורים.
יום כיפורים מופיע בהקשר תאולוגי, ב- 'איגרת אל העברים'. באגרת זו, עולה ההכרזה שהמקדש השמיימי והרוחני הוא החשוב באמת (ולא המקדש הארצי), בזכות היותו של ישוע קרבן אולטימטיבי, המחליף את כל הקרבנות ובשיאם – קרבן יום הכיפורים. כותב האגרת קופץ מתיאור המשכן במדבר לתיאור המקדש כדי להגיע ליעד: הקרבנות שהוקרבו במהלך ההיסטוריה של עם ישראל, ראשית במדבר ואחר כך בירושלים – הגיעו כעת לשיאם והשלמתם. ישוע הוא השעיר לעזאזל והקרבן הגואל מחטאים.
אֲבָל אֶל הַמִּשְׁכָּן הַפְּנִימִי נִכְנָס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְבַדּוֹ פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה, לֹא בְּלִי דָּם אֲשֶׁר הוּא מַקְרִיב בְּעַד עַצְמוֹ וּבְעַד שִׁגְגוֹת הָעָם. ... (הָאִגֶּרֶת אֶל הָעִבְרִים ט 7)
11 אֲבָל הַמָּשִׁיחַ, בְּבוֹאוֹ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל לַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת, עָבַר בְּמִשְׁכָּן גָּדוֹל וּמֻשְׁלָם יוֹתֵר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה יָדַיִם - כְּלוֹמַר, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לַבְּרִיאָה הַזֹּאת 12 וּבְדָמוֹ הוּא, וְלֹא בְּדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים, נִכְנַס אַחַת וּלְתָמִיד אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִשִֹיג פְּדוּת עוֹלָמִים;
במילים של סרג' רוזר בספר "כי דבר אלהים חי הוא, שמונה שיחות על האגרת אל העבריים" (מאגנס 2016): "האיגרת אל העבריים מפתחת בפרקים ט – י את ההנגדה בין הפעמים הרבות, מדי שנה בשנה, כל יום כיפור מחדש, שבהן הכוהנים נאלצים לבצע את המהלך הכפרה בבית המקדש, לבין הפעם האחת והיחידה – אחת ולתמיד – שעשה זאת ישוע":
24 הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ לֹא נִכְנַס אֶל מִקְדָּשׁ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וַאֲשֶׁר הוּא בָּבוּאָה שֶׁל הָאֲמִתִּי, כִּי אִם בָּא אֶל עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לְהֵרָאוֹת עַתָּה בַּעֲדֵנוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים 25 אַף לֹא בָּא לְהַקְרִיב אֶת עַצְמוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, כַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל הַנִּכְנָס שָׁנָה בְּשָׁנָה אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּדָם אֲשֶׁר אֵינוֹ דָּמוֹ; 26 שֶׁאִם כֵּן, הָיָה צָרִיךְ לִסְבֹּל פְּעָמִים רַבּוֹת מֵאָז הִוָּסֵד תֵּבֵל. אֲבָל כָּעֵת נִגְלָה פַּעַם אַחַת, בְּקֵץ הָעוֹלָמִים, לְהָסִיר אֶת הַחֵטְא בְּקָרְבַּן עַצְמוֹ.
יום כיפורים בהקשר לא תאולוגי, בספר מעשי השליחים כז
כזכור, פאולוס נשפט בקיסריה ונשלח למשפט ברומא. בפרק שלפני האחרון בספר, הוא מועלה ל "אניה מאספת", ומתחילות הרפתקאות בים שלא היו מביישות את סינבד המלח. זה התחיל רגוע: מקומות לאורך חוף אסיה... איזה כיף. הייתי ברצון עולה על קרוז שכזה.
כז כַּאֲשֶׁר הֻחְלַט שֶׁנַּפְלִיג לְאִיטַלְיָה מָסְרוּ אֶת פָאוּלוס עִם כַּמָּה אֲסִירִים אֲחֵרִים לִידֵי שַׂר מֵאָה מִן הַגְּדוּד הַקֵּיסָרִי, יוּלְיוֹס שְׁמוֹ. 2 נִכְנַסְנוּ לָאֳנִיָּה אַדְרָמִיטִית, שֶׁעָמְדָה לִנְסֹעַ לִמְקוֹמוֹת אֲשֶׁר לְאֹרֶךְ חוֹף אַסְיָה, וְהִפְלַגְנוּ.
אבל ההפלגה השקטה משנה פניה, וזה קשור לעונת השנה:
9 מִכֵּיוָן שֶׁעָבַר זְמַן נִכָּר וְהַשַּׁיִט כְּבָר הָיָה מְסֻכָּן, שֶׁכֵּן אֲפִלּוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּבָר עָבַר, הִזְהִיר אוֹתָם פָאוּלוס 10 בְּאָמְרוֹ: "אֲנָשִׁים, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁלַּמַּסָּע צָפוּי נֵזֶק עִם אָבְדָן רַב לֹא רַק לַמִּטְעָן וְלָאֳנִיָּה, אֶלָּא גַּם לְחַיֵּינוּ."
ואכן, כך היה. על ההרפתקאות בים כדאי לקרוא אחרי לקיחת פרמין... (תרופה המונעת בחילות). חובבי ימאות ימצאו עניין רב בתאורים הללו. (רק לאחרונה הייתי בקשר עם פרופ' אסף יסעור כדי לברר מדוע משתמש הטקסט במושג "הים האדריאטי", למה שאנו קוראים כיום "הים היוני". מסתבר שבמפות עתיקות הים האדריאטי הוא ארוך יותר...)
***
אז אלו שני תיאורים של יום הכיפורים בברית החדשה, אבל השאלות הנכבדות יותר על מהות ומשמעות יום זה בחייו של ישוע – נשארות פתוחות יותר. בהיתמחות על כת קומראן והמגילות (דצמבר 2019 ביד בן צבי) ובהתמחות על נצרות (ינואר 2019 יד בן צבי), יעלה הנושא ביתר עומק.
בינתיים אני מציעה לשוב ולהביט בתמונה המפורסמת של וויליאם הולמן האנט, "השעיר לעזאזל". מה יש בתמונה? עז! אבל עז המוקדשת לאל: עזז-אל. במאה ה – 19, מאות שנים אחרי מותו של ישוע, יודע הצייר האנגלי את מה שברור לכל נוצרי מאז כתיבת האגרת אל העברים: קרבן יום הכיפורים היה לא אחר מאשר ישוע! הקרבן הוקרב בירושלים אבל איבד את חייו במדבר (ישוע נשפט ונידון בתוך העיר ירושלים אבל נצלב בגולגותא, שהייתה מחוץ לחומות העיר, בבחינת "המדבר של ירושלים"). התמונה צוירה באזור ים המלח והרפתקאותיו של הצייר במאמציו להשלים את הציור, הן כמו ההרפתקאות של פאולוס בלב הים... שווה לקרוא...
הנה המאמר: אלכסנדר מישורי, צייר אנגלי 'אוהב ציון' – ויליאם הולמן הנט, קתדרה 38, דצמבר 1985, עמ' 60 - 63
והנה התמונה
