החנוכיה שלנו מאמסטרדם
המוֹרֶשֶׁת של הַמְּנוֹרָה
טיול חנוכה לבית שערים בעקבות סמל המנורה - החזירני אל מסעות הצלב, הפוגרומים וגירוש ספרד. אני לא חושבת שזה נחוץ, אבל אני לא מ"משרד ירושלים ומורשת" אשר הפיק (או בחר) ומימן את המיצג.
יום חמישי, נר חמישי של חג החנוכה, היה יום שטוף שמש. יצאתי עם חברים לסייר בבית שערים בעקבות מְנוֹרוֹת חֲקוּקוֹת בְּאֶבֶן מימי המשנה והתלמוד. לא תכננתי לפגוש פוגרומים וצלבנים בטיול, בודאי שלא בהקשר למנורה, אבל במיצג האור-קולי בבור המים הקדום הם חיכו לי. ומאז שצפיתי בהם- הם צמודים כשעווה שנזלה, התקשתה, נדבקה ומכסה את זוהר המנורה.
הבור מקסים, והמיצג מושקע ביותר. בר כוכבא הוא חתיך וכריזמטי אבל מסעות הצלב תפשו אותי לא מוכנה
כאילו שזהותי היהודית אינה מודעת מספיק, ביקשו ממני גם כאן 'לזכור אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי עֲמָלֵק'. מתכנני המיצג האורקולי "גלגולה של מנורה" בגן הלאומי בית שערים, בחרו לתבל את תולדותיה של המנורה עם רדיפות היהודים באירופה.
במשרד לענייני מורשת (במיצג שבוודאי הושקע בו הון כסף) חשבו שלא מספיק להראות את רִסּוּקָם שֶׁל הַיְּהוּדִים בַּמֶּרֶד הַגָּדוֹל וּבְמֶרֶד שֶׁהִנְהִיג בַּר כּוֹכְבָא ("המנהיג הכריזמטי", בלשון הסרט). כנראה חשבו שתולדות יהודי אירופה יעזרו לבסס יותר את ההערכה כלפי המנורה כסמל. אין להתווכח שהמנורה נלקחה באופן משפיל ומכאיב בשבי הרומאים, ואין להתעלם מהמרד האלים שדוכא באלימות יתרה. אבל לימים, זכתה המנורה לאריכות ימים... אמנם לא כחפץ ממשי אבל דווקא כסמל - הפכה לנצחית. הנה הנצחון! אז מה הקשר בדיוק לטרגדיות שפקדו את עם ישראל באירופה אלף שנים אחר כך? האם זה באמת חלק אינטגרלי ומהותי להבנת הסמל?
אם מבקש המשרד להזכיר שבְּכָל דּוֹר וְדוֹר קָמִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ, האם זהותנו תהיה איתנה יותר? אם כך, ייתכן שבמשרד למורשת (שיאוייש בימים הקרובים באנשים עם יתר מוטיבציה) יוחלט לשפר את המיצג ולאזכר בו גם את השואה. כן כן, בבית שערים. אולי גם היא רלוונטית כאן?
צילמתי וגזרתי קטעים מהסרט המלא המוצג בבית שערים. תבחרו בעצמכם את הקטעים שמחברים אתכם למנורה
יהודי לא יכול להמלט מההיסטוריה הקשוחה של עמו. זאת עובדה. וגם לי יש 'מנורה עם עָבָר קָשׁוּחַ', חנוכייה ליתר דיוק. החנוכייה שלי עברה את השואה, ומיד אספר על כך. אבל ההעדפה שלי היא לספר על מאות השנים שבהן האירה והעניקה שמחה ומשמעות לילדים והורים, קרובים וחברים. אני מסתפקת במשמעות המבורכת של המנורה, ובמילים היפות שיש במיצג (ויש בו גם דברים יפים):
וּבְכָל מָקוֹם שֶׁל פְּזוּרַת הַיְּהוּדִים- הוֹפֶכֶת הַמְּנוֹרָה לֹא רַק לְזִכָּרוֹן לַמִּקְדָּשׁ אוֹ לְסֵמֶל תִּקְוָה אֶלָּא לְסֵמֶל שֶׁל זֶהוּת יְהוּדִית... הִיא לוֹבֶשֶׁת מַשְׁמָעוּת חֲדָשָׁה: סֵמֶל שֶׁל תִּקְוָה לִגְאֻלָּה אִישִׁית... וּבַחֲלוֹף הַשָּׁנִים הִיא הוֹפֶכֶת לְסֵמֶל שֶׁל בִּטָּחוֹן בְּרָכָה וַהֲגַנָּה..."
תבליט של מנורה- צילום מתוך אתר רשות הטבע והגנים, גן לאומי בית שערים https://www.parks.org.il/new/betseearim/
החנוכייה בבית הורי
אני לא יכולה לזכור בת כמה הייתי כאשר הסתכלתי על החנוכיה בביתנו וחשבתי שלא יכול להיות משהו מרהיב ומוזהב יותר ממנה. הָאוֹרוֹת הַמְּרַצְּדִים עַל רִקֻּעֵי הַמַּתֶּכֶת הַמֻּזְהֶבֶת, הַדְּרִיכוּת בְּשָׁעָה שֶׁאַבָּא סִימָן לְ"נִבְחָרִים" וְאֶחָד אֶחָד נִגַּשְׁנוּ כְּדֵי לְהַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה סְפוּגַת הַשֶּׁמֶן. ההורים היו מכינים בתשומת לב את הפתילות, ממלאים בזהירות בשמן את השקעים, והיו עומדים לצידה כאילו מצדיעים ומצהירים שאין היא חנוכייה ככל החנוכיות. לא חנוכיה של נרות שעווה צבעוניים. לנו הייתה חנוכיה מזהירה שֶׁהֶאֱפִילָה אֲפִלּוּ עַל מְנוֹרַת הַגִּ'ינִי שֶׁל אָלָדִין.
החנוכיה המוזהבת בבית הורי, הייתה החנוכיה מאמסטרדם. ואמסטרדם הייתה עיר הקודש, של היהדות המפוארת שיצרו גולי ספרד ופורטוגל. ב "סנוחֶה" , כפי שנקרא בהולנדית בית הכנסת הפורטוגזי – אָבִי הָאַשְׁכְּנַזִּי הָלַךְ שֶׁבִי אַחֲרֵי יָפְיָהּ של הליטורגיה הספרדית- פורטוגזית וְ"הֵמִיר" אֶת שִׁיּוּכוֹ.
כאשר חבש את כובע הצילנדר בשבתות וחגים כמנהג המקום - בודאי חש שהוא זוכה להתרומם אל שִׁעוּר קוֹמָתָהּ של יהדות אמסטרדם. מאז שנותיו באמסטרדם, אבא לא חזר יותר ללַכּוּר מַחְצַבְתּוֹ הָאַשְׁכְּנַזִּי.
מעוז צור ישועתי? אוי למי שהביא מנגינה אשכנזית הביתה... בבית הספר הכניסו לנו את הנעימה האשכנזית ואבא היה מעווה את פרצופו כאילו שמע זיוף אומלל (ואמנם הייתה לו אוזן מוסיקלית). בבית שלנו שרים 'מעוז צור ישועתי' רק בסגנון אמסטרדם! וכדרך הספרדים מוסיפים לברכות ההדלקה את "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (תהילים ל'). בבית התפללנו בסגנון אמסטרדם, כחלק מברכת המזון שרנו Bendigamos Al altissimo ובזמירות שלאחר הסעודה: vamos a Sion! Vendrá el Señor . תקצר היריעה מלתאר את הפיוטים, הלחנים, התפילות והמנהגים שאבא העביר לנו כאילו מעולם לא גדל בחצרות אשכנז, בישיבת פוניבז' ואחרות...
בשמלאו לאבא 80, "עלינו לרגל" לעיר הקודש אמסטרדם, לעשות שבת בקהילה, בבית הכנסת "סנחה"
נחזור לחנוכיה המוזהבת:
אבא הגיע לאמסטרדם בתום מלחמת העולם השניה, כרב ומנהל של בית פא"י (=פועלי אגודת ישראל) ליתומים, פליטים ושאר יהודים אבודים ששרדו את השואה. שם צמחה חברות הנפש בינו ובין כמה מהשורדים של קהילת אמסטרדם. אחד מהם, ידיד נפשו בשם לֶאוֹ פלאש, נתן לו את החנוכייה הזאת. מקורה של החנוכיה אי שם במאה ה-18 (ואולי קודם), והִיא הֻטְמְנָה בְּמַחְבּוֹא בִּשְׁנוֹת הַמִּלְחָמָה עַד שֶׁחָזַר לֶאוֹ מִן הַמַּחֲנוֹת וְהוֹצִיאָה.
חֲנֻכִּיָּה זוֹ זָהָרָה בְּאוֹר יְקָרוֹת בכל אותם חגי חנוכה, עוד לפני ששמעתי את הסיפורוְהִפְנַמְתִּי אֶת הַבְּרִית שֶׁנִּכְרְתָה בֵּין זֶהוּתוֹ הַיְּהוּדִית שֶׁל אַבָּא לְתוֹלְדוֹתֶיהָ וְנִשְׁמָתָהּ שֶׁל קְהִלַּת ה-"סְנוֹחֶה".
מאז שנפטרו ההורים, ממשיכה החנוכייה לדלוק כל חנוכה. כל חנוכה אנו מתכנסים – האחים והאחיות, על ילדינו וטפינו – וחנוכייה זו מאירה את הזכרונות של העבר. ולא פחות - היא מאירה את ההווה. " הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה". אי אפשר להגזים בשמחת החג ובחוזקו של חוט הזכרון המשפחתי, הדתי והלאומי הנמשך אל ההוה ומצביע על העתיד
בית שערים והמורשת של רבי
כל כך הרבה פעמים טיילתי בבית שערים, ומעולם לא נמאס לי. "בית הקברות הגדול של העם היהודי באותם השנים" (ציטוט מהמיצג) טובל בירק, מוקף גבעות מיוערות וכך אפילו מערות קבורה הופכות שמחות... פִּתְחֵי הַמְּעָרוֹת מְמַגְנְטִים פְּנִימָה מְבֻגָּרִים כְּילָדִים, וּכְמוֹ בְּמִשְׂחַק בַּלָּשִׁים – הָעֵינַיִם מְחַפְּשׂוֹת וּמוֹצְאוֹת חֲרִיטוֹת וְתַבְלִיטִים עַתִּיקִים.
המפגש עם סמל המנורה הוא לא פחות מ-מַפְעִים. לא צריך להיות שייך לשום מפלגה או לזרם פוליטי כדי להתרגש. לא צריך להיות משיחי המחכה לבניין בית מקדש שלישי כדי להיות מחובר אליה. המנורה כמו חנוכיית אמסטרדם שלי – היא סמל של חיים.
ישנם אנשים שאוהבים טיולים בבית קברות, ואני – לא. אבל עבורי בית שערים היא בית קברות מֵפִיחַ חַיִּים... ושמספר על חיים. בית שערים הייתה יישוב פורח שהוכיח שדווקא עם למוד קטסטרופות (שהביאו המרידות) – ידע פריחה. דווקא עָם לְלֹא מִקְדָּשׁ, הִצְמִיחַ חֲכָמִים וְלַמְדָנוּת, יָצַר וְהֶעֱרִיץ גִּבּוֹרֵי דַּעַת וְרוּחַ.
ולא זאת אלא עוד: רב תרבותיות, הבנה וסובלנות! אלו לא המילים שלי. בשילוט הכניסה לאתר מתואר הישוב היהודי בבית שערים כך:
"עוֹלָמוֹת נִפְגָּשִׁים, רַב תַּרְבּוּתִיּוּת, הֲבָנָה וְסוֹבְלָנוּת - הַשִּׁלּוּב הַמְּיֻחָד בֵּין סְמָלִים יְהוּדִיִּים וְנָכְרִיִּים, שֶׁנִּתְגַּלָּה בְּבֵית שְׁעָרִים, מֵעִיד עַל מִפְגְּשֵׁי תַּרְבּוּיוֹת, הֲבָנָה וְסוֹבְלָנוּת שֶׁשָּׂרְרוּ בְּקֶרֶב חַכְמֵי הַיַּהֲדוּת שֶׁל תְּקוּפַת הַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד".
גם בסופו של המיצג האור קולי בחרו לשים את הציטוט:
לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי. אז מה היא הרוח? ואיך מנחילים אותה? אני מקווה שינחילו לאלפי הילדים והמבוגרים שיבקרו בבית שערים, רוּחַ שֶׁאֵינָהּ מִתְרַפֶּקֶת עַל שְׂנָאוֹת וְקָטַסְטְרוֹפוֹת כְּדֵי לְיַצֵּר זֶהוּת גֵּאה וַחֲזָקָה.
באתר של 'משרד ירושלים ומורשת' כתוב שהמשרד - 'הינו המשרד הממשלתי האמון על טיפוחה של עיר הבירה של ישראל וכן על שימורה של המורשת הלאומית ברחבי הארץ'.
ביישוב בו שורה רוחו של רבי יהודה הנשיא, הייתי בוחרת להגדיר אחרת את משמעותה של המנורה. להציגה ברוח המורשת שהעניק רבי ליהדות: רוחנית, חיונית ונמרצת - מחוץ ובלעדי בית המקדש. רוחנית, חיונית ונמרצת בלי קשר לפוגרומים, לצלבנים ולגירוש ספרד.
יש עוד מאות אתרים ברחבי הארץ שמימן המשרד לענייני מורשת. אני בטוחה שדי והותר מהם מזכירים ובונים את הקישור בין זהות לאומית וטראומות. בבית שערים זה ממש לא המקום. בהתחשב בכל האתרים הלאומיים שיש בארצנו – כאן זה ממש לא נחוץ.
חג אורים שמח לכולם!
מספר השתלמויות יתקיימו בקרוב, והן מיודעות למורי דרך:
יום שני 30-1-2023
השתלמות שלי באנגלית על הנצרות בבקעת טבחה, עם ד"ר גאורג רובקמפ והאגודה הגרמנית הקתולית בארץ הקודש.
לרישום לחץ כאן:
ימי עיון למורי דרך בסקסום בחודש ינואר.
חמישי ושישי, 12-13.1.2023
החל מהשנה החדשה, מרכז סקסום באבו גוש יהפוך למרכז השתלמויות בנושא נצרות למורי דרך.
אנחנו שמחים להזמינכם להשתלמות הפותחת - שני ימי עיון מרתקים, לרישום לחץ בקישור הבא
שימו לב: ההשתלמויות אינן מוכרות לגמול במשרד התיירות
תכני ההשתלמות: 1. סוגיות בהדרכת נוצרים (מרצים שונים)
2. על המקרא בנצרות (אני, יום שלם).
