הזמנה לסוף שבוע מיוחד במינו במגדלה:
לנשים, לגברים,
ליהודים, לנוצרים, למוסלמים, לדרוזים ולכל היתר,
למאמינים ולאלו שמאמינים ברוח האדם,
ולמאמינם במוסיקה, ובכוחה של מוסיקה לחבר בין כולנו
הסולטאנה הממלוכית שג'ר א-דור, המלומדת הדגולה היפאטיה, המלכה הפרעונית חתשפסות
לפני הדמויות הנוצריות:
הומאז' לשלוש נשים מדהימות, מארץ מצרים
דמויותיהן של שלוש נשים מההיסטוריה של מצרים עולות ברוחי כראויות להיכנס לפנתאון של "הנשים הגדולות בתולדות העולם": חַתְּשֶׁפְּסוּת, היפאטיה ו-שָׁגַ'ר א-דּוּר.
חזרתי ממצרים לאחרונה, ושם שמעתי את שמה של חַתְּשֶׁפְּסוּת שוב ושוב. דמותה הניבטת (ולרוב מרוטשת) ממרום קירות המקדשים, הפסלים וסיפור חייה הנדיר, מעלה תהייה על האישיות שיכלה לפרוץ את מחסום תודעת התקופה וגבולות המגדר. במילים של ויקיפדיה:
חַתְּשֶׁפְּסוּת (1507 לפנה"ס – 1458 לפנה"ס בקירוב) הייתה המלכה החמישית בשושלת ה-18 של מצרים העתיקה, מהחשובות שבפרעוני מצרים. בשנת 1473 מינתה עצמה כפרעה. מעמדן של הנשים במעמד השליט במצרים היה חזק ומכובד, כפי שמעיד גם סיפור משה ובת פרעה, אך פרעה אישה היה דבר כמעט בלתי נתפס, שרק צירוף מקרים חד פעמי יצר אותו.
אולי משום שלא היינו באלכסנדריה, לא שמעתי את שמה בסיור למצרים, אבל היא לא יוצאת לי מהראש:
הִיפּאַטְיָה (נולדה בין 350 ל-370, מתה- 415) חייתה 2,000 שנים מאוחר למלכה הפרעונית חַתְּשֶׁפְּסוּת ולנגד עיניה לא עמדה תאוות שלטון אלא תאוות הידע והאמת. היפאטיה הייתה בתו ותלמידתו של מלומד ואינטלקטואל דגול באלכסנדריה אשר מן הסתם האמין בחוזקן השכלי של בנות המגזר החלש. הִיפּאַטְיָה נודעה כמתמטיקאית, כפילוסופית וכאסטרונומית, והייתה דמות מופת שלימדה מאות ואלפים של סטודנטים. לאסונה, היא נרצחה בידי המון פנטי של נוצרים זועמים. ההכרה בתרומתה לאינטלקט האנושי מקובלת בכל העולם, ואף בתמונה הגדולה שבארמון האפיפיור ("האסכולה האתונאית" של רפאל בוותיקן).
ביום האחרון של הסיור למצרים הגענו למוזאון החדש הנקרא "מוזאון הציביליזציות". בין כל המוצגים המדהימים והעתיקים, שבה את ליבי החפץ הבא, ובעיקר העובדה שהיה שייך לאישה המדהימה הבאה:
שָׁגַ'ר א-דּוּר (מתה - 1257) הייתה האשה היחידה ששלטה אי פעם על מצרים המוסלמית. אשה יוצאת דופן זו, שתאריך לידתה איננו ידוע, נרצחה בשנת 1257 במהלך מאבקי כוח על השלטון. היא עלתה לגדולה כאשתו של הח'ליף האיובי אל-צאלח איוב והנהיגה את מצרים במהלך מסע הצלב השביעי לאחר מות בעלה. היא הפכה לסולטאנית מצרים בשנת 1250 ותקופת שלטונה הקצרה והסוערת סימנה את תום הח'ליפות האיובית במצרים ותחילת שלטון הממלוכים.
במוזאון בקהיר מוצג האפיריון המרהיב העשוי בד אדום ורקום בפסוקי קוראן. אפיריון זה, הנקרא "מחמל", היה מובל על גמל, בשיירה מלכותית, ובתוכו: הקוראן בקופסאות מהודרות. מנהג זה החל בימיה של הסולטאנית שג'ר א-דור, אשר בזכות כך מוזכר שמה במוזאון.
חפש את האישה - בכנסייה!
משך כמה שנים לימדתי קורס על נשים שכותרתו הייתה: "חפש את האישה... בכנסייה!". לימדתי על הנשים בברית החדשה (נושא מדהים ורחב בהרבה ממה שנהוג לחשוב, כולל כמובן את מרים אם ישוע ואת מריה מגדלנה), על מיסטיקניות פעלתניות במיוחד (כגון תרזה מאבילה), על מסיונריות ועושות חסד (כגון פלורנס נייטינגייל) וגם על נשים מיוחדות בנות זמננו.
בסיומו של קורס כזה לפני כמה שנים- הבאתי לשעור המסכם בתל אביב נזירה 'פמיניסטית' ויוצאת דופן מירושלים: הנזירה הדנית ד"ר קירסטן פדרסן, שהייתה ידועה יותר בשמה
'האחות אברהם'. נזירה דנית זו, שהלכה לעולמה בשנת 2017, הייתה חלוצה מכמה בחינות: היא עזבה את המסדר אליו נכנסה בשנות נעוריה ובהמשך הצטרפה לכנסייה האתיופית. בעקבות התעקשותה ללמוד, לנהל ולחיות באופן עצמאי - התנדבה בקיבוץ, ואח"כ עשתה שלושה תארים באוניברסיטה העברית. אבל חיי לימוד אינם מספקים את כל מעייני הנפש, והיא התמחתה באיקונוגרפיה אתיופית, לימדה וייצרה איקונות אתיופיות לרוב. היא חייתה במנזרה בהר הזיתים עד שמצבה הבריאותי התדרדר והיה צורך למצוא לה בית אבות. לבסוף הלכה לעולמה בארץ מוצאה - בדנמרק.
הנזירה אחות אברהם בשולחן עבודתה, בתא הקטן בו חייתה במנזר בהר הזיתים.
עוצמתה האינטקלקטואלית של אחות אברהם, נחישות אמונתה ותשוקתה ליצור וללמד - מזכירים לי נזירה אחרת, אישה יוצאת דופן מימי הביניים. נזירה שהעזה והצליחה לצאת מהמנזר, על מנת ללמד את תחומי הידע שלה. לא דבר של מה בכך בחברה ובכנסייה הפטריארכלית של ימי הביניים. נזירה שדאגתי שתיכנס גם היא לסילבוס בקורס שלי על נשים.
נזירה זו, הייתה מיסטיקנית מהמאה ה-12, מהעיר בינגן שבחבל הריין בגרמניה. כמעריצה אמיתית נסעתי במיוחד לבינגן, לחפש את המנזר שלה... התאכזבתי מכך שהעיר איננה מעניינת או יפה, ללא חלק היסטורי משמעותי או מנזר ימי-ביניימי. אבל הרי זה הוא רק החלק החיצוני, הפיזי, בשעה שמהדמות ההיסטורית וממורשתה הרוחנית אי אפשר להתאכזב.
זוהי הנזירה והאישיות המונומנטאלית הילדגארד פון־בינגן.
כשרון, יצירתיות ואמונה: פלורנס נייטיגייל (מאות 19-20) תרזה מאבילה (המאה ה- 16) הילדגארד מבינגן (המאה ה-12)
הילדגארד פון־בינגן:
מלחינה, משוררת, אשת אשכולות, מיסטיקנית ואם מנזר.
הילדגארד פון־בינגן (הילדגארד מהמנזר בעיירה בינגן) הייתה אישה יוצאת דופן:
למרות היותה נזירה במנזר בנדיקטיני מסוגר בגרמניה של המאה ה -12, היא כבשה מקום של כבוד בהיסטוריה בזכות אינטליגנציה, כישרון ויצירתיות. גם אמונה לא חסרה לה - אבל אמונה הייתה לכולם באותו עידן. אינטלגנציה כישרון ויצירתיות אינם נחלת הכלל, ולעיתים תכונות אלה אצל נשים הוחנקו בגלל השייכות המגדרית.
כמה עצוב לחשוב על מליוני הנשים המוכשרות שקולן לא נשמע ויצירתן לא פרצה. כמה משמח לזכות באוצר של אלה אשר צלחו את המחסומים והמגבלות של תקופתן. הילדגארד היא דוגמה יוצאת מן הכלל. ילדה עשירית במשפחה, בגיל שמונה נמסרה למנזר. יש הגורסים שבגיל צעיר זה רק נמסרה לחינוך דתי ולמעשה נכנסה למנזר בגיל 14. כך או כך, לימים הפכה לנזירה, לאם מנזר ולמייסדת של שני מנזרים.
אבל לא בשל כך זכתה לתהילה. תהילתה באה לה בזכות עשרות הכתבים שהשאירה אחריה, בתחומים מגוונים: מסות תאולוגיות, נושאים רפואיים, עניינים של מדע ("מדע בחיתוליו" באותה תקופה), ציורים ויצירות מוסיקליות. הילדגארד הייתה אשת אשכולות אשר לא נחה לרגע. חייה היו ארוכים והיא מתה בשנת 1179, בגיל 81. חיים ארוכים - אך פרסומיה האריכו שנים הרבה יותר. עד היום שמה של הנזירה מבינגן ידוע לכלל לומדי ההיסטוריה ולאנשי תרבות, והיא מופת ודוגמה לגאוניות אנושית. גאוניות נשית.
כתב יד מהמאה ה-13 של כתבי הילדגארד- איור של דמותה (מרשל) - מדליה שהונפקה בגרמניה במלאת 900 להולדתה
הרבה כתבו עליה: מאמרים, מחקרים, ואפילו מסות ספרותיות.
נשים כמעט ולא נכחו בתולדות המוזיקה עד שנות המאה העשרים המאוחרות, אלא שעתה אנו יודעים כי עוד בימי הביניים לנזירות הייתה אפשרות לשיר, להופיע, לארגן ולהלחין מוזיקה.
הילדגארד היא המלחינה הראשונה בעלת השם אשר ידועה לנו
ולכן יצירותיה ששרדו מהוות עדות נדירה וחשובה
- כך כתוב בערך הויקיפדיה על נזירה זו מימי הביניים.
"אין עוד מלחין מהמאה ה-12 אשר הותיר אוסף כה רחב ומגוון של יצירות אשר ניתן ליחסן אליו בוודאות". ואכן, לא אוכל לכסות כאן את כל מה שראוי להאמר על עולם יצירתה וכתביה. משפט אחד שהיא כתבה, מלמד עליה, על הקשר בין אינטליגנציה, כישרון, יצירתיות ואמונה:
"אני מלחינה על מנת להלל את אלוהים".
שמה של הילדגארד מבינגן עלה כאשר הוזמנתי להשתתף ולהרצות בסמינר על
"הגאוניות הנשית" שיתקיים במגדלה בעוד חודש בדיוק.
מה הפלא? יש אפילו אסטרואיד בשמיים הנקרא אסטרואיד הילדגארד!!...
הזמנה לסמינר על מוסיקה, גאונות, נשים ואמונה.
הכיצד יכולה המוסיקה "להלל"?
אם יכולה מוסיקה לחבר בין אדם לאלוהים, האם היא יכולה לחבר בין אדם לאדם?
האם יכולה מוסיקה לרפא? לעזור בעתות משבר? האם יש לנשים מוסיקה מיוחדת?...
לכבוד יום האישה הבינלאומי, יזמה הקהילה דתית של מגדלה סמינר סוף שבוע, 4-5 במרץ, שבו יחגגו את "הגניוס הנשי", ובאופן מיוחד את הקשר בין נשים ומוסיקה, אמונה ותקווה.
התכנית העשירה ומעוררת ההשראה פתוחה לבני כל הדתות.
היוזמת - קתלין ניקולס מקהילת מגדלה הזמינה את הנזירות מקהילת ורבו אינקרנטו, נבחרת של מוסיקאיות מדהימות ויחד עם הרַבָּה לאנה זילברמן סולוביי, ואיתי - נבלה סוף שבוע גדוש ושופע. יהיה מהכל: מידע, כישרון, יצירתיות, מוסיקה ואמונה. כולל אמונה ביכולת של נשים להוסיף טוב לעולם. ביחד.
הנה התכנית - ושימו לב שהמחיר הוא מסובסד עד מאד על מנת לאפשר בעיקר למורי דרך להצטרף (גברים ונשים כמובן).
הסמינר פתוח לכל מי שמתעניין, ובודאי למורי דרך שמכירים כבר את מגדלה ואת תכניה - ושעתידים לגלות כמה עוד ניתן ללמוד, להתעשר רוחנית ולחוות את המקום!
4-5 במרץ 2022
להרשמה: מלון מגדלה 0747003204
* הסמינר יתקיים בשפה האנגלית
* תיתכן אפשרות להצטרף לימים בודדים
להורדת התכנית המלאה של הסמינר במגדלה:
2022 Womens Encounter
.pdf
הורידו את PDF • 1.58MB
רישמו עוד ביומנים:
22 בפברואר 2022
ערב השקה היברידי, לכבוד ספרו החדש של פרופ' חיים גורן:
פני ים המלח, המסעות לחקר המקום הנמוך בעולם
בזום ובמוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, ללא תשלום
להרשמה:
16 - 18 במרץ 2022
סמינר בבית ההארחה ההיסטורי נוטרדאם בירושלים:
בין צרפת והוותיקן לארץ הקודש, בין דת ופוליטיקה, בין פורים לפסחא בעיר הקודש
שלושה ימים של הרצאות וסיורים
(נשארו מקומות אחרונים)
