החל מחודש אפריל אתחיל שוב בסדרה של פעילויות, סיורים והרצאות על שפת הכינרת. טוענים שמרוב התרגשות אני נראית מרחפת, מה שמגביר את הסיכויים שאצליח ללכת על המים. ואם לא - אז לפחות אלך די בסמוך להם.
19 - 21 באפריל, 19 - 21 במאי, סמינרים על שפת ים כינרת:
שני סמינרים, שזכו להצלחה גדולה בשנה האחרונה (בין הסגרים), חוזרים כעת:
"לא על הלחם לבדו יחיה האדם" במלון הצליינים ('פילגרהאוס') בטבחה בחודש אפריל, ו-"ללכת על המים", במלון הצליינים החדש במגדלה בחודש מאי. בכל סמינר יתקיימו 4 סיורים, 4 הרצאות ועוד אי אילו תוספות.
שני המקומות היפים והמעניינים הללו מצויים במזרח הגליל, במערב הכינרת, וצופים לכיוון הדקפוליס והגולן. היסטוריה וגאוגרפיה, דת ואמונה וגם אווירת נופש... לאלו שזו פעם ראשונה לשהותם במקום - יתאהבו בו ואלה אשר כבר היו - ירגישו בבית. ואפשר לומר - ירגישו כמו דג במים. ועל דגים מיד נפרט, ככותרת המאמר.
יש יתרונות גדולים למלונות אלה, ויתרון אחד -שהוא קריטי לאוהבי רוחניות, שלווה ואווירה - וזה הריחוק מטבריה! רחוקים ממנה ומיתר החופים עמוסי הנופשים, המדיפים ריחות מנגל ומותקפים במוזיקת טראנס דרך רמקולים. טבחה ומגדלה הן חלקות אלוהים. יש, מן הסתם, עוד חלקות אלוהים, אלא ששתי אלה מקיפות אתרים בעלי ערך דתי ורוחני ועל כן נרכשו בעמל ובכסף רב על ידי הכנסיות אשר באדיקות ובאהבה טיפחו אותן והוסיפו מלונות הארחה לצליינים.
בשנים "נורמליות", לא היינו זוכים לשהות בהם.
המנדט של המקום: הכנסת צליינים (על משקל הכנסת אורחים). באין צליינים - אנחנו נהנים מהאפשרות להכנס, וגם זוכים לבקר בנחת באתרים ללא הצפיפות והעומס האנושי.
ועוד ייתרון: דווקא כשיש צפיפות בלתי נסבלת של צליינים, בניגוד לאתרים של רשויות ממלכתיות, מאפשרים האתרים הללו שעות כניסה גמישות, גובים מחיר כניסה נמוך ביותר (שוב, זה ביחס לאתרים של הרשות) ובאופן כללי שומרים את אווירת הקדושה: קדושת הארץ, קדושת האדמה, קדושת האדם ו - האלוהות.
בימים אלה מתאחדים שוב המנזרים והכנסיות סביב הכינרת בנסיון אחרון למנוע את גודל הנזק של התקנה המחייבת לאפשר לכל אדם לעבור דרך הנחלות השקטות והאלוהיות. בעולם אחר לא הייתה התקנה הופכת לכזאת בעיה, אלא שאנחנו לא חיים על הירח. כדי להבין את הבעייתיות צריך לטייל בכמה חופים ולראות איזו צחנה, איזו אשפה מצויה, ובאיזו כמות. לא ארחיב רק אומר שהנושא הוא בנפשם של אלו שמאמינים שלטבע בכלל ולכינרת בפרט- יש גם קדושה. רוצים השוואה? זה כמו לדרוש את זכות הציבור לעשות מנגלים בהר הרצל. ולמחרת למצוא שברי בקבוקי בירה ווודקה. זוג חברים שלי, דייזי ואלכס, מטיילים סדרתיים שאוספים את האשפה בחיוך ואומרים: קבלנו אהבה מבעל הבית (הטבע) - עכשיו נחזיר.
6 באפריל - הפעילות הראשונה ליד הכינרת, שאיננה סמינר:
התנדבות לפילוס שבילים על הגבעה הכי יפה בין גינוסר לטבחה והנגשתו לקבוצות ע"י עישוב
במדובר על תל כינרות - התל החביב עלי בכל בקעת כנרות. התל שמורי דרך ירצו לנצל.
'מגיע לו' מבצע ההתנדבות: הממצאים שנמצאו על התל והתצפית הנהדרת מראשו - ממקמים אותו ברשימת המקומות הראויים לשביל גישה, לפינות ישיבה, אולי גם לסככות צל בסיסיות.
לפני מספר שנים, כאשר גוייסתי ע"י משרד התיירות לייעץ לפרוייקט דרך הבשורה (האח של "Jesus trail" והתוואי באזור זה הוא זהה לחלוטין), ניסיתי בכל כוחי לשכנע שיש להפוך את התל לנגיש ושמיש לתיירות. אבל האופן שבו ניסו הרשויות המעורבות (ובראשן רשות העתיקות, בה עובדים טובי חבריי) להפיל זו על זו הוצאות מופרכות עד להכשלת הרעיון- היה מגוחך ומדכא. התל נשאר כפי שהיה כל השנים - את ההחפירות מכסים הצמחים. ירוק ומלבב בחורף, אח"כ ג'ונגל של עשבים בו כושלות הרגליים כי לא ניתן לראות הֵיכָן יֶשְׁנָהּ מַהֲמוֹרָה והיכן אבן גדולה ולאחר החמסינים הראשונים - שדה קוצים צהוב בו נשרטים מכף רגל ועד ראש.לעלות על התל? מיועד לחובבי שריטות וסבל.
אז השנה נעשה מעשה: בתיאום ושיתוף עם האגודה הגרמנית הקתולית, שהם הבעלים של טבחה ושל חלק ממדרון תל כנרות, נעלה ונסדר בעצמנו שבילי גישה, חלקות בהן ניתן לעמוד בלי לשבור רגליים ונהפוך את התל לנגיש עד לחורף הבא. מה צריך לעשות ולהביא? ראשית - חובה להירשם (שנדע כמה אנשים מגיעים ואיך לחלק לקבוצות עבודה) ואז לבוא עם שרוולים ארוכים, כפפות גינה, מזמרות והרבה מוטיבציה ושימחה. לאחר כמה שעות עבודה, אתן הסבר על התל והמקום ונתארח על המרפסת הקסומה של בית ההארחה (הפילגרהאוס) לשתייה ועוגייה על חשבון הבית.
ד"ר גאורג האוורקמפ, מנהל הפילגרהאוס, אסיר תודה לרעיון ולמתנדבים, נותן אפשרות אירוח לארוחת ערב+ לילה+ ארוחת בוקר ב- 6 לאפריל (יום ההתנדבות) במחיר מינימום מיוחד. לשוהים במקום אוסיף הרצאת ערב קצרה.
המעונינים בשהות צריכים לשלוח טופס ישירות למלון:
תל כנרות: תצפית על בקעת גינוסר, בקעת טבחה, הר האושר, הרי הגולן וכמובן על הכינרת
נסיכת הנילוס או דג אמנון?
תל כִּנְרוֹת נקרא בערבית Tell el-‘Orēme. עד עידן הארכאולוגיה המודרנית לא ידעו לזהות אותו עם תל כינרת (או כינרות), אבל בהמשך הגיעו למסקנה שכאן הוא, כדברי פרק ט"ו בספר יהושע: לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת .
בויקיפדיה בערך "נחלת שבט נפתלי", עדיין מופיע הזיהוי השגוי: כנרת בדרום וחמת ורקת בצפון הימה. זו אגב, הייתה הסיבה שקראו למושבה "כינרת" בשמה - כי אז עדיין חשבו שכינרת של ספר יהושע צריכה להיות באזור.
אז מה מיוחד בתל כינרת?
כשם המאמר של החופרים מאוניברסיטאות ברחבי העולם (ברן, ליידן, מיינץ, הלסינקי בשתוף עם אוניברסיטת חיפה)- מרכז אורבני בצומת דרכים בינלאומי!
אכן, כאן עוברת דרך הים, ולמבקר באזור ברור שמבחינה גאוגרפית לא הייתה ברירה אלא לעבור בצמוד לתל ולכן הוקמו חומה ומצודה אימתניות בראשו. מתי? בתקופות הברונזה והברזל.
ראו איזו חפירה מרשימה של בית שער:
לא פלא שבמהלך ההיסטוריה נלחמו האימפריות להשיג שליטה על גבעה זו. תחותימס השלישי, המלך המצרי המפורסם, עלה צפונה וכבש את המקום. יש עדויות: שבר של אסטלה מצרית נמצאה על התל מתקופת תחותימס השלישי, ועוד יותר דרמטי:
במקדש קרנק נמצא כתובת על כיבושים המציינת את ... k-n-n-r-t is !
לא מאמינים? תקראו בעצמכם:
חרוטות המתארות את הערים שנכבשו. במרכז: העיר כנרות!
יש עוד הרבה לספר על התל הזה, למרות שכיום לא רואים עליו דבר מלבד קוצים, שיחים ומהמורות. מבטיחה לספר יותר במבצע ההתנדבות ב 6 באפריל, ובעיקר בסמינר ב 19 - 21 לאפריל (ואז התל יהיה אחרי המבצע ולכן נגיש ונוח יותר לקבוצות).
אבל על דבר אחד אינני מתאפקת ומספרת במידה רבה של תדהמה, למרות שכבר הדרכתי את האתר עשרות פעמים: בחפירות מצאו שרידי עצמות - מהאוכל שאכלו שוכני התל. הממצא של עצמות הדגים היה המפתיע ביותר.
ניתן לחשוב, שעצמות הדגים יעידו על מוצאם 1. בעיקר מהכינרת 2. אפשר שגם דגי מים מלוחים - שהובאו מהים התיכון - מרחק של 40 ק"מ .
ואז הגיעה ההפתעה: על תל כנרות, אי שם בימי הכיבוש המצרי, ישבו החיילים ואכלו -
את דג נסיכת הנילוס! דג זה, אנדמי לנילוס, הובל על גבי עגלות מסחר (חיל אספקה של הצבא המצרי?) וממרחק של מאות קילומטרים הביא לחיילים "טעם של אמא". בלתי נתפש... באימפריה כמו באימפריה - יש ניידות, יש סטנדרטים אחרים, ויש גם אבסורדים. הכינרת היא בריכת הדגים הגדולה ביותר במזרח התיכון (בלי להעליב את האגם הנהדר הזה), ובמקום להסתפק בדגי המושט ושאר מיני הדגה בכינרת - נגסו החיילים בתאבון ב"געפילטפיש" שאותו הם מכירים ואוהבים.
ניתן לומר שלנס הלחם והדגים יש מעתה קונקורנציה:
נס הימצאות דג נסיכת הנילוס על תל כינרות!
מהמאמר על תל כינרות: סטטיסטיקה של שרידי עצמות הדגים שנמצאו בחפירות.