עושים שַׁבָּת באכסניה קתולית בִּרְחוֹב צָלָאח-א-דִּין
זו לא מתיחה, זו לא אשליה, זו הזדמנות שנקרתה, וכל מי שהגיע, בחר בלבו ובשכלו להיות שותף לחוויה בינדתית. אכן, חגגתי שבת כהלכתה באכסנייה קתולית על רחוב צלאח א-דין. שבת עוצמתית מאין כמותה. עם 33 יהודים, ואורחים קתולים, פרוטסטנטים ואורתודוכסים. את התלאות שעברתי תארתי בפוסט הקודם. את הברכות והניסים שקבלתי - אני מרגישה מחוייבת לספר.
נִצְחוֹן הָרוּחַ, מַתְּנַת הַנְּדִיבוּת
לאחר שהבנתי שאין אפשרות לערוך את הסמינר ב"בית אברהם", התקפלתי כמו קיבלתי בעיטה בבטן. היו שהתבלבלו וחשבו שהמשטרה פעלה נגד הסמינר הבינדתי שלי, ושהאכזבה שלי היא רק 'כי קלקלו לי את התכניות'. אז כמובן שלא. המשטרה סגרה את המקום לפעילות של פסטיבל הילדים בתואנה שהכספים הם של הרשות הפלשתינית (ועכשיו המשטרה תצטרך להביא הוכחות לטענתה, כי הצרפתים, בעלי המקום, זועמים על מה שלדעתם הוא 'השמצה חסרת הוכחה' ורוצים לקחת את המקרה לבית משפט). אני הייתי אמורה להיות הפעילות הבאה של המקום. הילדים היו אמורים לסיים בשישי בבוקר ואני להתחיל את הסמינר בשעת הצהריים. אבל אילו הייתי מגיעה, זה היה מחדד עוד יותר את העוול: הפסקת פעילותם של ילדים מקומיים והכנסת מבוגרים יהודיים מרחבי הארץ, כאילו - business as usual . בדיבור של רחוב: "בעסה לכם, אבל אצלנו הכל סבבה". אז זהו, שזה ממש לא תרחיש שהייתי מוכנה לזרום איתו.
לאחר כמה שעות של הלם על קריסת התכנית שהכנתה לקחה שבועות רבים, התקשרתי לידידים, בעלי רוח דומה. אחד מהם, ד"ר גאורג רווקמפ Georg Röwekamp, חיבר אותי לאיש אמונה מדהים: התאולוג ד"ר רלף רוטנבוש, אשר התמנה לאחרונה להיות המנהל של "פאולוס-האוס", אכסניה גרמנית במונומנט היסטורי ידוע מול שער שכם. הוא הסכים לקחת על עצמו להפעיל אכסניה שהייתה מושבתת שנתיים!
עכשיו התחילו שלושה מרתונים: התכנית שלי הייתה צריכה לעבור שנויים ולהתאים את הסמינר למציאות החדשה, הוא צריך להפעיל את האכסניה. וכל זה כאשר המרתון של ירושלים (שחל בדיוק באותו יום שישי) יוצא לדרך. כל הרצים היו צריכים לעצבים של ברזל... כאמור, הנרשמים לסמינר הצביעו ברגליים: מלבד 3 ביטולים -כולם הגיעו. הדלקנו נרות שבת
ועלינו לגג לקבל את השבת נוכח פני העיר העתיקה והר הבית:
ביחד כולנו קמנו מהכסאות והשתחוונו לשבת במשפטים המסיימים את "לכה דודי"
אח"כ קידוש וארוחת שבת
האורחים הנוצרים הגיעו מהעיר העתיקה ומחוצה לה:
קתולים, אורתודוכסית ופרוטסטנטים (המצלמה כאן קלטה בני ובנות שלוש הכנסיות, מלבד היהודים: הלותרנית, האורתודוכסית והקתולי). הם הצליחו לעקוב אחרי התפילות ואפילו להצטרף חלקית למזמורי השבת. אינני חושבת ששמו לב שאת הברכה אמרנו בנוסח הבא:
אותנו בחרת עם כל העמים.
שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ וּבֵרַכְנוּ כִּדְבַר ה'. צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ! וכך המשיך הסמינר בתכניתו הגדושה עד שיצאו שלושה כוכבים, כאשר הדלקנו נר וברכנו את הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, ויצאנו מאושרים בדרכנו הבייתה.
לא הייתה לי שבת מרגשת כזאת מזה שנים רבות. התמונות מספרות מעט על החוויה. הָרַבָּה זִילְבֶּרְמָן-סולוביי Lana Zilberman Soloway הנהדרת, הייתה מלאת השראה מוזיקלית, אמונית ותְכָנִית.
האורחים הנוצריים שלנו היו בכל נפשם ומאודם עמנו, והמארח שלנו, ד"ר רלף רוטנבוש – מנהל אכסניית פאולוס – נתן לנו להרגיש כמו המלאכים בביתו של אברהם. אפילו אם זה היה בבית של פאולוס.
הרבה זילברמן-סולבי, הבישוף אפרם, יסכה הרני, ד"ר רלף רוטנבוש - מנהל בית פאולוס
חג כל הנשמות.
מה לחג קתולי ולסבא רבא החרדי שלי?! כנראה שאני מחוללת מהומות גם בעולם המתים.
2 בנובמבר הוא חג כל הנשמות. והדגש: כָּל הַנְּשָׁמוֹת.
אפילו של הרב יונתן בנימין הלוי הורוויץ. סַבָּא רַבָּא שלי. נשמתי נעתקת.
לפני כמה שבועות עליתי לקברם של סַבָּא רַבָּא וסָבְתָא רַבְּתָא שלי בהר הזיתים.
אני ואיציק בעלי ליד הקברים של סבא רבא הרב בנימין הלווי הורוויץ זצ"ל וסבתא רבתא
בדרכו במעלה הר הזיתים, ראה אותי מוחמד מבית צפאפא, כי הקברים ממש סמוכים לדרך. את מוחמד אני מכירה הרבה שנים, והוא היה בדרכו לתקן אינסטלציה במנזר של החברות שלי, האחיות הבנדיקטיניות, המנזר הצמוד ביותר לבית הקברות היהודי.
מן הסתם סיפר לנזירות שפגש אותי ושיש לי קרובי משפחה בשכונה (קרובי משפחה מאד שקטים... לכן לא זכו להכיר אותם...)
אתמול, 1 בנובמבר, כשהכנסייה עברה מ"חג כל הקדושים ל"חג כל הנשמות", קבלתי מייל מהנזירות. הן כתבו שבחג כל הקדושים, הן תתפללנה גם לזכרם של השכנים, לזכר סַבָּא רַבָּא וסָבְתָא רַבְּתָא שלי .
עלו דמעות בגרוני. מה היה אומר הסבא רבא שלי?
יהודי חרדי, אשר משנת תרס"ח (1908) שימש נציג ומפקח על כספי החלוקה בעיר העתיקה, עמד בראש כולל הולנד ודויטשלנד (כולל הו"ד) ושימש כנציג פקוא"מ בירושלים ובא כוח קהילת יהודי פרנקפורט בארץ. הוא היה מהיוזמים, המממנים והכותבים של מסע מיוחד בשם "מסע רבנים" (יש הרבה חומר בויקיפדיה ובספרות מודפסת), ביחד עם ידידו הרב קוק (ורבנים אחרים). הרב קוק קבור כמעט בצמוד לו. בימים אלה תורמת משפחתי את שני ספרי התורה של סַבָּא רַבָּא למוזאון הרב קוק (אחד מהם הוא הספר שנדד במסע הרבנים, רק איננו יודעים איזה מבין השניים).
סבא רבא שלי - צילום בספר "מסע הרבנים" וצילום מהויקיפדיה